אולאמפ דה-גוז'- הצהרת זכויות האישה והאזרחית
צרפת (1745-1793) לאחר שהתאלמנה פיתחה את משנתה הפמניסטית. אך אפילו בשביל המהפכנים המהפכניים ביותר בזמנה היא הייתה יותר מידיי קיצונית, על כן הוצאה להורג בגיליוטינה באשמות שונות, בניהן אשמת חריגה ממקומה הנאות כאישה.
המאמר נפתח בשאלה נרגשת לגברי העולם, מדוע הם חושבים שמותר להם לדכא מין שלם, ולנהוג כלפיו בחוסר שוויון בניגוד לכל היגיון ולכל המצוי בטבע.
הצהרת זכויות האישה והאזרחית:
נציגות נשות צרפת (כפי שהן רואות את עצמן כמובן) כותבות הצהרה זו כחלק ממגמה להפוך את הנשים לחלק מהגוף השלטוני. הנשים או "המין הנעלה ביופיו ובעמידתו" אם להשתמש במילותיה המדויקות של דה-גוז' יפרטו בהצהרה זו את כל זכויותיהן הטבעיות והמקודשות, והן עושות זאת למען אשרם של הכל.
(ההצהרה כתובה בצורה לא כ"כ מסודרת או מחולקת לפי נושאים. אבל בכל אופן ניתן לראות שיש בה סעיפים שהם במובהק פמינסטיים,למשל 1,7, אך חלק מהסעיפים מגדירים את אופי המשטר הליברלי ודמוקרטי שדב-גוז' שואפת אליו בלי קשר למשנתה בנושא זכויות הנשים. רוב הסעיפים משלבים מזה ומזה, בהתחלה הצהרה כללית ואז התמקדות בעניין הנשי)
1) האישה היא בת חורין ושוות זכויות לגבר
2) מטרת כל התאגדות פוליטית לשמור על זכויות האדם: חירות, רכוש, ביטחון, והתנגדות לדיכוי
3) רק לאומה, שהיא ביסודה האיחוד בין גבר לאישה, יש רשות להפעיל סמכות.
4) חירות וצדק= להעניק לזולת –בדגש על האישה- את כל הזכויות שמגיע לו.
5) שני החוקים היחידים שתופסים הם חוקי הטבע וההגיון. כל מה שחוקים אילו אינם אוסרים, אינו אסור
6) החוק צריך לבטא את רצון הכלל (אזרחים ואזרחיות כאחד) וכולם שווים בפני החוק
7) הנשים מחויבות בעונש בדיוק כמו הגברים
8) החוק יקבע רק עונשים הכרחיים, ויעניש רק אם החוק היה ידוע ברבים ונחקק לפני ביצוע העברה
9) מותר להביע כל דעה, ולנשים מותר לנאום.
10) מותר לאישה להודיע ברבים ולומר לאבי ילדיה (גם אם הם לא חוקיים) שהם שלו (מסתבר שסעיף זה עורר עליה זעם רב…)
11) יש להקים רשות שתדאג לזכויות הנשים ולזכויות האדם בכלל
12) על האישה לשאת בעול המטלות של המנהל ושל תחזוקת הכוחות הצבאיים
13) הנשים יהיו שותפות בקביעת שיעורי המס, אופן גביתו ותשלומו
14) ולכן יהיו רשאיות לדרוש מכל פקיד רו פקידה ממשלתית דין וחשבון
15) ערובת זכויות והפרדת רשויות הם שני התנאים לקיום חוקת יסוד של חברה. רוב העם צריך להיות שותף בכינון החוקה
16) לכל אחד יש זכות רכוש
עוד שני נושאים שהיא נוגעת בהם
שוויון בחלוקת הרכוש: הדרך היחידה שאישה יכולה להשיג כסף היא דרך הגברים שהיא קשורה אליהם. אבל גם בחורה שנולדה למשפחה עשירה וגם מי שהתחתנה עם גבר עם כסף מעמדה לא מובטח לה שכן במצב של גירושין או שיש לה אחים לא יישאר ההון אצלה ולכן יש לדאוג לחקיקה הוגנת בעניין חלוקת הרכוש וההון, ולאופציה של נשים שלא קשורות לגבר עשיר לכלכל את עצמן
נישואין: (כאן אני אאלץ לצטט ע"מ להעביר את רוח הדברים…) "הנישואין הם מקום קבורתם של האמון ושל האהבה" כיוון שההבדל בין אישה נשואה למי שלא היא שהנשואה "יכולה בלי שיאונה לה כל רע להעניק ממזרים לבעלה". יש לתת זכויות שוות גם לילדים מחוץ לנישואין ולהסדיר את עניינים הרכוש בין בני הזוג כך שהאישה לא תישאר חסרת כל במקרה של גירושין
לסיכום, פניה נרגשת אל הנשים:
המהפכה לא עזרה לשפר את מעמד הנשים, להפך, השתמשו בכוח שלכן ע"מ להוציא אותה אל הפועל ולאחר מכן החזירו אותן למקומם הקודם, הנחות. יש לקום, להתקומם ולהראות לגברים את הכוח שיש לנשים, את התבונה והאומץ. לצאת ולגנות את חוסר הצדק במצב הבלתי שוויוני הקיים.
גם הנשים אשמות במצב זה. הן גאות בחולשתן לאחר שנים שבהם השתמשו בכוח העורמה והפיתוי כדי לנהל את המדינה והעולם מאחורי הקלעים. הן לא רוצות לצאת מהמצב הנוח שבו דואגים להם, מגנים עליהן ולא מכריחים אותן לחשוב על עניינים שברומו של עולם. אך אם הן רוצות לצאת ממצב זה ומעוניינות לזכות בקצת יותר הערכה עליהן לקחת את עצמן בידיים ולנתק את הכבלים הקושרים אותם. ניתוק הכבלים הוא אינטרס גם של ההגברים שיקבלו נשים שהן חברות ושותפות רציונאליות ולא צייתניות ועוורות.
אליזבת קיידי סטנטון- הצהרת עמדות
ארה"ב, (1815-1903), מן הפעילות הפוליטיות המובילות במאה ה19. למדה משפטים אך לא נבחנה עקב האיסור על נשים לעשות זאת. ב1848 הקימה עם עוד מס נשים את התנועה לזכויות הנשים. במסמך הצהרת עמדות היא משלבת את תפיסת עולמה הליברלית יחד עם תפיסתה הפמניסטית (בדומה לדה-גוז'). בין השאר הטיפה נגד הדת והכנסיה אותה ראתה כאחראית לחוסר השיוויון ובעד תכנון ילודה ושכר ושווה
הצהרת הזכויות
הנחות היסוד של כותבות ההצהרה הן
- הגברים והנשים נבראו שווים
- אין לשלול מאדם את זכויותיו- לחיים חירות ואושר
- ממשלות קיימות ע"מ להבטיח זכויות אילו
- כאשר ממשלה פוגעת בזכויות האזרחים יש לקום ולמרוד, וזוהי מטרת הכינוס וההצהרה.
כל ההיסטוריה האנושית היא היסטוריה של ניצול ומעשי עוול ועושק של הגבר כלפי האישה. הוא נאשם ב 14 סעיפים עיקריים שיוצגו כאן, והעולם ישפוט בינה לבינו
- מנע מהאישה את הזכות להיבחר
- אילץ אותה להיכנע לחוקים שהיא לא הייתה שותפה בכינונם
- מנע ממנה את זכויותיה
- בעקבות האיסור לבחור ולהיבחר דיכא אותה מכל כיוון אפשרי
- לקח מנשים נשואות את זכויותיהן
- הפך אותה לבלתי אחראית מבחינה מוסרית כיוון שהיא אינה מחוייבת בעונש
- נתן לגבר עליונות בכל אחד מחוקי הגירושין
- בתור נשואה- שלל את זכויותיה ובתור רווקה- לוקח ממנה מיסים
- סוגר בפניה ערוצי תעסוקה רווחיים
- שולל ממנה גישה להשכלה
- אמנם היא רשאית להיות חברת כנסיה אך לא להתקדם בדרגות הכמורה
- יצר יחס ונורמות מוסר שונות בין נשים לגברים
- מחליט בשבילה במה היא תעבוד ובמה לא
- מנסה להרוס את ביטחונה העצמי ולהכניעה לחיי תלות וניוון
כיוון שכל אדם מחויב לבקש אחר אושרו האמיתי, הוחלט כי כל החוקים המפריעים לאישה להיות מאושרת, אין להם תוקף. בניהם חוקים המונעים ממנה לתפוס עמדה גבוהה או חוקים המציבים אותה בעמדה נחותה יחסית לגבר ולכן התקבלו באסיפה זו מס החלטות שחלקן מעניקות לנשים זכויות אך בחלקן גם חובות
החלטות:
- נשים שוות לגברים
- יש ללמד את הנשים את החוקים המפלים אותן ע"מ שיהיו מודעות להם
- על הגבר לעודד את האישה להרצות וללמד גם בכנסיה
- יקבעו נורמות מוסריות שוות לגברים ולנשים
- אין להאשים אישה שהופיעה (בקרקס תאטרון וכו') בחוסר מהוגנות. בעיה של מי ששלח אותה לעשות את זה
- הוחלט שבמשך זמן רב מידי האישה שבעת רצון ממעמדה הנמוך הגיע הזמן להתחיל לנוע בעולם הגדול
- חובת הנשים להשיג לעצמן את הזכות לבחור ולהיבחר
- חובת האישה להילחם כמו הגבר למען כל מטרה צודקת
- הצלחת המאבק תלויה בכך שנשים וגברים כאחד ילחמו למען המאבק
אולאמפ דה-גוז'- הצהרת זכויות האישה והאזרחית – סיכום