האמונה הביהייוויורלית – דיויד ריצ'י
הגישה הביהוויורלית תפסה את מרכז הבמה בחקר מדע המדינה לאחר מלחמת העולם השנייה ועד לשנות ה- 70. היו לכך שתי סיבות עיקריות:
- הבהוויורליזם שלל את הגישה המרכזית בחקר מדע המדינה עד אז – קרי הגישה המוסדית – בטענה שהגישה עסקה עסק בעובדתיות יתר ולא הייתה מדע אמיתי.
- דרישה ממדעני מדע המדינה לעסוק במדע מ"סוג חדש" לתועלת החברה.
עקרונות מנחים
קיים דמיון רב בין הבהוויורליזם לבין הפופריזם הנובע מחתירת השניים להגדיר מהו מדע. [1] הבהוויורליזם מתבסס על עקרונות היסוד המנחים את הפופריזם:
* הדיכוטומיה הראשונית– הבחנה בין המצוי לבין הרצוי. הבהוויוריסטים בחרו לחקור את המציאות הממשית כתחום "מדעי" (המצוי) ולא את הרצוי (ערכים ואידיאולוגיה). מדע המדינה כמדע שקול למדעי הטבע.
*האפשרות לעמוד למבחן- רק טענה המסוגלת לעמוד למבחן תיחשב מדעית.
* אפשרות ההפרכה- ניתן להפריך טענה מדעית. [2]
* עיקרון הארעיות- תיאוריות מדעיות שנראות כיום בגדר אמת יכולות להשתנות ולהתהפך מחר. האמת של היום היא השקר של מחר.
*הקהילה המדעית- אימוץ העקרונות והשיטות המדעיות יהפוך את מדע המדינה לקהילה מדעית.
– מלבד זאת, הבהוויורליזם הוסיף שני עקרונות נוספים שאינם נכללים בפופריזם:
*אבני הבניין של המדע- הממצאים של מחקרים אקדמיים יכולים לשמש בהמשך להרכבת התמונה הכוללת. כלומר, איסוף של רסיסים בידי חוקרים שונים ישמש בהמשך לפיתוח תיאוריות כלליות.
* קווים ישרים של ידע- ישנה התפתחות ליניארית של צבירת ידע והתפתחות התחום. לפי תפיסה זו, התיאוריות החדשות טובות יותר מהישנות. כפי שבמדעי הטבע לא מלמדים תיאוריות ישנות, כך גם במדעי החברה.
שקיעתה של הפילוסופיה הפוליטית
הבהוויורליסטים העניקו למונח תיאוריה פוליטית משמעות חדשה ושללו את משמעותו הקודמת. לא עוד נושאים פילוסופיים בעלי פרשנות סלקטיבית (כגון ערכים ואידיאולוגיות) שלא ניתן לעסוק בהם בדרך מדעית. לפי הבהוויוריסטים, תיאוריה פוליטית היא דרך לביצוע מחקר. כלומר, תיאוריה פוליטית היא שדה פעילות לפיתוח וליישום של תיאוריות ולהעלאת השערות.
מחקר חברתי
הבהוויורליסטים פנו לשיטת מחקר מדעית שתטיב בדרך כלשהי עם האנושות. הם פעלו לאחר מלחמת העולם השנייה כאשר התעוררו ספקות בעניין הרציונאליות והמוסריות של הפוליטיקה הדמוקרטית. מטרתם של הבהוויוריסטים הייתה אפוא להוכיח כי כל המוסדות, הנוהגים וההרגלים הדמוקרטיים יתפקדו ביעילות ככל האפשר במצב של אי-בהירות באשר לכללי המשחק הרצויים.
הבסיס האמפירי של הדמוקרטיה
הבהוויורליסטים בחנו את תקפותם של עקרונות דמוקרטיים באמצעות חקירה אמפירית. כלומר, בדיקת הטמעתם של ערכים דמוקרטיים משוערים בקרב האזרחים. החוקרים זיהו מדינות כמדינות דמוקרטיות וחקרו אותן בכדי לגלות כיצד הן פועלות במסגרת זו.
– במסגרת זו בחנו החוקרים מספר מאפיינים כיסודות להתנהגות דמוקרטית בארה"ב:
– אנטי אבסולוטיזם– בקרב האזרחים קיים קונצנזוס בענייני הניהול ולא בענייני אמונות מוסריות (המסכנות את המיעוט).
– סובלנות
– אי שוויון ואפתיה- לפי הבהוויוריסטים, פערי השוויון בחברה בעלי השפעה חיובית על החברה האמריקאית. ההנחה היא כי בקרב בעלי האמצעים קיימת תמיכה רבה יותר לרעיונות הדמוקרטיים ולכן העצמה המצויה בידם רצויה. שכבת העילית תהיה יותר מעורבת פוליטית לעומת ההשתתפות הנמוכה בקרב השכבות הנמוכות. כלומר, לאפתיה בדמוקרטיה ישנה השפעה חיובית.
ריסון השלטון
הבהוויורליסטים מצאו במחקרים אמפיריים כי רבים מהאזרחים אינם טורחים להצביע, אינם מיודעים ושמספר מצומצם של אנשים מקבל את ההחלטות. מה שהוביל לשאלה כיצד השלטון מרוסן?
– פוליטיקה קבוצתית- הקבוצות השונות הפועלות בחברה משמשות כמנגנון בקרה המאגד אינטרסים שונים.
-מפלגות פוליטיות- המפלגות מאגדות את האינטרסים של האזרחים ומפקחות על השלטון.
ההקבלה בין מדע לפוליטיקה דמוקרטית
הבהוויורליסטים ראו את ההקבלה בין מדע לחברה כמובנת מאליה. המדע דומה לפוליטיקה (הדמוקרטית) בכך שהוא פרגמטי ומשתנה. מעשים פוליטיים בדומה למדע מועדים לטעויות – מה שמחייב אימוץ שיטה של קבלת החלטות שתאפשר רעיונות חדשים ושינוי חברתי. לדעת הבהוויורליסטים, מערכת פוליטית גמישה כזו חייבת להיות דמוקרטית.
אולם, ההקבלה בין מדע לדמוקרטיה מעוררת בעיה: המדע עוסק בניסויים מדעיים ואינו יכול להכריע בסוגיות מוסריות. כלומר, אין בכוחו של המדע להורות כיצד החברה צריכה להיראות. לפי הגישה הבהוויורלית, הנהלים הדמוקרטיים עומדים לרשותנו ומסייעים בפיתרון ובתיקון סוגיות.
ליברליזם מול בהוויורליזם
שתי הגישות הללו הביעו תמיכה בדמוקרטיה אך מתוך תפיסות שונות לגמרי. הליברליזם בראשותו של ג'ון סטויארט מיל תפס את בני-האדם כתבוניים וכרציונאליים. ערכה של המערכת הדמוקרטית נמדד מהיחידים המרכיבים אותה. כלומר, על המדינה לפעול למען התפתחותם של כלל אזרחיה. אולם, המחקרים האמפיריים הבהוויורליים גילו כי חלק ניכר מהאזרחים אינם רציונאליים. רבים מהאזרחים מגלים אדישות לפוליטיקה, אינם מעורבים פוליטית, חלק מגלים סבלנות ודעות מתקדמות וחלק לא. למרות שמרבית האזרחים אינם עומדים באמות המידה של הפילוסופיה הליברלית – המערכת הפוליטית הדמוקרטית יציבה ויוצרת שגשוג כלכלי וקדמה חברתית. כלומר, הבהוויורליסטים הצדיקו את הנהלים הדמוקרטיים מאחר והם מתפקדים בצורה יעילה באופן אמפירי.
מכאן ראו הבהווירליסטים את המערכת הפוליטית כפועלת מתוך פקעת של לחצים מכלל הקבוצות בחברה – ולא מציבור אזרחים ער ומיודע אל השלטון.
מושג: "צעד אחר צעד"
חוקרים בהוויורליים שהכירו באי-הרציונאליות של בני-האדם תמכו במדיניות "צעד אחר צעד". לפי מדיניות זו יש לנקוט בשורה של תיקוני מדיניות זעירה בכדי להשיג את המטרות בהדרגה ולמנוע תוצאות לא צפויות. גישה זו עמדה בניגוד לתכנון לטווח ארוך הפועל מתוך חישוב רציונאלי.
אנטי מרקסיזם
בתקופה הבהוויורלית רווחה הספרות האנטי מרקסיסטית ששללה את ההשקפות ודרכי הפעולה המרקסיסטיות. לפי מחקרים אמפיריים שניהלו החוקרים הבהוויורליים נמצא כי רק אזרחים מועטים מסוגלים לשיקול דעת רציונאלי ולמעורבות פוליטית. לפיכך, טענו הבהוויורליסטים כי האופי האנושי אינו מצדיק בנייה מחדש של החברה מתוך אשליה כי יושג שוויון בכישורים ובהשפעה של כלל האזרחים. מעבר לכך, המרקסיזם הוא ניסיון לנסח פילוסופיה פוליטית לא מדעית.
לעומת זאת, המרקסיזם טען כי המחקרים האמפיריים אינם לא יותר מאשר השתקפות של החברה שעיצב המעמד השולט.
מיתוס "כשירות האזרח"
בקרב האזרחים ישנה אמונה מוטעית שתוצאות הבחירות מנחות את הממשלה ומרסנות אותה בשעת הצורך (החזרת הקול לבוחר). מיתוס זה מוביל את האזרחים להשתתפות על אף השפעתם המועטה. מיתוס זה תורם לריסון האליטות השלטוניות מתוך החשש כי הבוחרים יענישו את המנהיגים בקלפי. נוצר מצב אבסורדי לפיו החברה יכולה לפעול לפי כללי המשחק רק אם אינה מבינה את המתרחש סביבה. כך חזר המתח בין הממצאים המדעיים (המורים על השיעור האפסי של השפעת הציבור) מול התמיכה של האקדמאים בדמוקרטיה.
[1] ראה בהקשר זה קרל פופר, " מדע : השערות והפרכות".
[2] לדוגמא, את התיאוריה של מרקס ניתן להחיל על המציאות ונתקשה להפריכה – לעומת תיאוריית הכבידה של איינשטיין שניתן להפריכה על-סמך תצפיות אמפיריות.