סיכום מאמר: מוסדיות חדשה – ויויאן לונדס
במוסדיות הישנה- הנחות יסוד מתודולוגיות ותיאורטיות נותרו בלתי בדוקות במסווה של 'שכל ישר' אקדמי. התעסקה בתיאור של חוקות, מערכות משפטיות ומבנים שלטוניים והשוואתם על פני זמן ובמדינות שונות.
המהפכה ההתנהגותית- להסביר כיצד ומדוע בני אדם פועלים כפי שהם פועלים.
במוסדיות החדשה- מוסדות מתפרשות במובן רחב יותר ומתייחס ל"דפוס התנהגות יציב וחוזר עצמו" (גודין). חוקרת את השפעת המוסדות על היחיד וגם את פעילות הגומלין בין מוסדות ליחידים.
הביקורת על הגישה המוסדית הישנה– גם מבחינת היקף וגם מבחינת שיטה. הישנה עוסקת בכללים וארגונים רשמיים, ולא במוסכמות בלתי פורמליות ואילוצים מוסדיים. יומרותיהם לאובייטקיביות ומדעיות אינן מתיישבות עם השאיפה לאמץ את מודל וסטמינסטר.
מהו מוסד? אין תשובה אחת במוסדיות החדשה. ישנם זרמים רבים של מוסדיות חדשה.
- המוסדיות הנורמטיבית– עיסוק בנורמות וערכים כמשתנים משפיעים
- בחירה רציונלית- מוסדות הם מבנים אנושיים תכליתיים, המיועדים לפתור בעיות של פעולה קיבוצית. מוסדות משפיעים על התנהגות באמצעות השפעה על "מבנה של מצב".
- מוסדיות היסטורית
- מוסדיות בינלאומית
- מוסדיות אמפירית
- הרישות המוסדי
- מוסדיות סוציולוגית
החידוש במוסדיות החדשה מול הישנה
המוסדיות הישנה | המוסדיות החדשה | דוגמא |
1. התמקדות בארגונים | 1. התמקדות בכללים | התמקדות במשרד ההגנהß התמקדות בהליכי קבלת החלטות במשרד |
2. המשגה פורמלית של מוסדות | 2. המשגה לא פורמלית של מוסדות | התמקדת בכללים כתובים בבריטניה ß התמקדות במוסכמות לא כתובות |
3. המשגה סטטית של מוסדות | 3. המשגה דינמית של מוסדות | |
4. עמדה ערכית | 4. עמדה ביקורתית כלפי ערכים | |
5. המשגה כוללנית של מוסדות | 5. המשגה מבדלת של מוסדות | |
6. חוסר תלות | 6. מושרשות |
- מהתמקדום בארגונים להתמקדות בכללים- מוסדות פוליטיים אינם כוללים רק ארגונים, אלא מערכים של כללים המנחים את התנהגותם של שחקנים יחידים.
- לדעת הנורמטיבים- הכללים קובעים את ההתנהגות ה'ראויה'.
- בבחירה הרציונלית- הכללים קובעים את הבסיס להתנהגות מיקסום תועלת. המוסדות מספקים את כללי המשחק, והארגונים הם שחקנים.
- מהמשגה פורמלית להמשגה לא פורמלית של מוסדות- התמקדות במוסכמות לא פורמליות ולא רק בכללים פורמליים. הכללים הלא כתובים ממלאים חלק לא פחות חשוב.
- מהמשגה סטטית להמשגה דינמית של מוסדות- עפ"י הגישה החדשה מוסדות הם "דפוסי התנהגות יציבים, מוערכים וחוזרים על עצמם" (הנטינגטון). מוסדות אינם דברים אלא תהליכים.
- בבחירה הרציונלית- הסדרים מוסדיים יתקיימו רק כל עוד הם משרתים את האינטרס של שחקנים רציונליים המחפשים תועלת.
- אחרים- מוסדות נוטים להשתנות בתגובה לאיתותים סביבתיים.
- בגישת הרישות המוסדי- יציבות תלויה בתהליך מתמיד של השגת הסכמה ובניית קואליציות בין שחקנים.
- בגישה הנורמטיבית- שינוי הוא דבר בעייתי וקשה לשליטה.
- מעמדה ערכית לעמדה ביקורתית כלפי ערכים- הגישה הישנה עסקה ב"שלטון טוב", ונטתה לכיוון מודל שלטוני מסויים (וסטמינסטר). בגישה החדשה המוסדות מעצבים ומגלמים ערכים.
- בגישה הנורמטיבית- הליכים והסדרים ניטרליים לכאורה מגלמים ערכים וזהויות ספציפיות.
- בבחירה הרציונלית- המוסדות חייבים לשקף מערך ערכים כלשהו כדי שהתמריצים יפעלו ביעילות שווה בקרב כל המשתתפים.
מוסדות משתנים כאשר ההנחות הערכיות שלהם השתנו או כאשר הן נתפסות כסותרות ערכים אחרים (אופה)
גודין ורוטשטיין בחנו כיצד ניתן לעצב מוסדות פוליטיים ע"מ לטפח ערכים רצויים בחברה.
- מהמשגה כוללנית להמשגה מפרקת של המוסדות- בגישה הישנה תיארו מוסדות שלמים. בגישה החדשה בוחנים חלקים ופנים בתוך המוסדות. המוסדות לא בהכרח משתלבים יחד ליצירת שלם.
מוסדות מתפתחים באופנים שלא ניתן לצפותם מראש כאשר השחקנים החותרים להבין מצבים חדשים או מעורפלים מתעלמים מכללים קיימים, או אפילו מפירים אותם או מנסים לכופף אותם לצרכיהם, באופן שתהיה בהם העדפה לאינטרסים שלהם.
- מחוסר תלות למושרשות- בגישה החדשה מוסדות פוליטיים אינם ישויות עצמאיות.
דילמות במוסדיות החדשה-
א. מהו בכלל מוסד? מוסדות פוליטיים הם 'כללי המשחק' אך מה נכנס לקטגוריה זו? ההגדרה עלולה להיות רחבה מדיי. (אם הרעיון של מוסד "פירושו כל דבר- אזי פירושו שום דבר" רוטשטיין).
פיטרס- ” אם מרחיבים את הכללים… במטרה לכסות מקרים שבהם ההתנהגות הנצפית אינה מתיישבת עם הכללים… התיאוריה עלולה להפוך לבלתי ניתנת להפרכה…"
פיטר הול- "מטרת החוקר צריכה להיות זיהוי כללי ההתנהגות הספציפיים שיש לגביה הסכמה (כללית) ושהסוכנים מצייתים להם, בין אם הוסכם עליהם בריש גלי ובין אם קיימת ביחס אליהם הסכמה שבשתיקה"
חשוב לזכור שכללים נועדו בשביל להפר אותם ולא רק לציית להם.
ב. מנין באים המוסדות ואיך הם משתנים?
יציבות היא תכונה מגדירה של מוסדות, ולכן הגישה החדשה תתקשה להסביר שינוי, ואף את התהוות המוסד.
בבחירה הרציונלית- העדפות היחיד קודמות למוסד, ולכן מוסד יכול "להתחסל" כאשר הוא אינו משרת את האינטרסים של השחקנים. אך גם המוסדות נוטות לחזק את עצמן, ולכן מוסדות ישתנו רק כאשר התועלת מהשינוי, גדולה מהעלות שלו.
בגישה הנורמטיבית- מתקשה להסביר מדוע נוצרים מוסדות. מצליחה יותר בתיאור האופן שבו הם שורדים. אך עם זאת, הכללים נתפסים כמחוללי שינוי לא פחות משהם מייצרים אחידות, כיוון שתמיד יש אזורים עמומים בפרשנות הכללים.
גודין מבחין ב-3 דרכים בהם מוסדות צומחים ומשתנים- תכנון, התפתחות ותאונה.
הבחירה הרציונלית נוטה לכיוון התכנון. היא מסבירה את צמיחתם של מוסדות פוליטיים, ואילו הגישה הנורמטיבית והגישה ההיסטורית מסבירות מדוע לא כל המוסדות דומים זה לזה.
ג. האם הגישה הנורמטיבית והבחירה הרציונלית עולות בקנה אחד?
היי ווינקוט- גישות 'חישוביות' (בחירה רציונלית) וגישות 'תרבותיות' (נורמטיבית) מייצגות תהום שלא ניתן לגשר עליה, וממליצים להמנע מלצרף תובנות משתי קבוצות הגישות הללו.
כיום רוב החוקרים יטענו שצריך להשתמש בתמהיל נבון של שני סוגי הגישות.
סיכום-
המוסדיות החדשה של ויויאן לונדס אינה תיאוריה אלא 'השקפה מארגנת'.
"תיאוריה לעולם אינה נכונה, היא רק מועילה יותר או פחות. אפשר ללמוד מהערכה ביקורתית של תיאוריה אחת. אפשר ללמוד הרבה יותר מהערכה ביקורתית השוואתית של מספר תיאוריות המיושמות לגבי נושא אחד. חקר המוסדות הפוליטיים יפיק תועלת רבה ממחקר רב-תיאורטי זה." (רודז)
[…] מוסדיות חדשה – ויויאן לונדס […]