סיכום: מקס וובר – האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם:

מקס וובר – האתיקה הפרוטסטנטית של הקפיטליזם:

הקשר בין פרוטסטנטיות לבין כלכלה נמצא בתיאולוגיה. בזמנים שהנוצרים עסקו בעיקר בעולם הבא ומעמדו החברתי של אדם נקבע לפי קיום מעשים דתיים, "האופי הלאומי" התעצב ע"י כוחות דתיים. בניגוד לימי הביניים, בהם היה מקובל כי אנשי דת יהיו בעלי ממון, הפרוטסטנטים והפוריטנים (זרם בנצרות) מתנגדים לכך. הם יוצאים נגד כל שאיפה לקניין חומרי. עושרם של אנשי כהונה, נתפס לפי זרמים אלו, כמכשול להצלחתם של אנשי הדת.

לפי תפיסתם של אלה, הרכוש גורם להסחת דעת לבטלה ובכך לפחות זמן של עבודת אלוהים ועל-כן הוא אסור לאנשי דת. יתר על כן, אסור להתבטל ויש להשקיע כל רגע פנוי בעבודת אלוהים.

ישנם שני מוטיבים משולבים בעניין זה: 1. העבודה הינה אמצעי אסקטי [=נזירי, סגפני]. יש לשים לב שהעבודה מקובלת בכנסיית המערב, בניגוד מוחלט לכנסיית המזרח ובניגוד למרבית הנזירות בשאר חלקי העולם, בהם מונהגת סגפנות (חוסר עבודה). 2. העבודה היא תכלית החיים – אף אדם אינו פטור מעבודה.

בניגוד לימי הביניים, שם היה מקובל כי אלו שחייבים לעבוד, יעבדו, ואלו שאינם חייבים לעבוד כיוון שכבר יש להם רכוש שיפרנס אותם, כעת – על כל אדם לעבוד, גם אם אין הוא חייב לעבוד מחוסר ממון ורכוש, שכן העבודה היא מצוות אלוהים. שינוי תפיסתי זה, גרם לשינוי בסדר העולם הכלכלי.

חלוקת המעמדות בחברה, נעשתה לפי רצון האלוהים. תומס אקוינס טוען שאלוהים שם את האנשים במעמדות מסויימים, כל אחד בצורה אקראית, ואילו לותר טוען שאלוהים ייעד לכל אדם מעמד מסויים. המשותף לשניהם הוא, שוב, כי החלוקה למעמדות והימצאותו של כל אדם במעמד מסויים, הינו רצון האל [וזו הנקודה העיקרית].

רעיון המעמדות נושא פן כלכלי שכן כל אדם מתמחה בדבר כלשהו, וזה מגדיל את התפוקה – וזה תורם לטובת הכלל.

עבודה בלתי קבועה, או אדם שאינו מתמחה בדבר מסוים אחד, נותנים אם כך תפוקה מועטה יותר, תוצרי עבודה פחותים יותר באיכותם, והאדם יתבטל יותר מאשר יעבוד.

האל מבקש עבודה רציונאלית ומועילה. לותר [עמד בראש המהפכה הפרוטסטנטית] טוען שעל כל אדם להסתפק בעבודה שנתן לו האל, אך הפוריטנים טוענים אחרת: כיוון שהאדם נשפט על שלושה דברים – אמות-מידה מוסריות, חשיבות הנכסים שהוא עתיד לייצר למען הכלל, ושלישית, וזהו החשוב ביותר, רווחיות כלכלית של המקצוע לפרט, ובנוסף לצורך ברווח כלכלי של המקצוע, ישנה הדרישה שהעבודה תהייה תועלתנית, אלו (רווח ותועלת) מובילים את הפוריטנים לטענה שהאדם רשאי לשנות את המקצוע בו הוא עובד, אם אין בכך פגיעה בזולת, ואם העבודה החדשה תיצור רווח גדול יותר. הדבר הכי חשוב אם כך, הוא הרווחיות ולפי הפוריטנים עליך לעסוק בדבר שיהיה הכי ריווחי כיוון שכך רוצה האל.

כנסיות אלו אינן רואות עושר כדבר פסול, כל עוד הוא אינו גורר לבטלה ולתענוגות של חטא. העוני, לפי אלו, הוא פשע ומגונה עוד יותר הוא אדם אשר מבקש צדקה בזמן שהוא מסוגל לעבוד.

הפרוטסטנטיות תומכת בעושר אך יוצאת כנגד ראוותנות.

אנו רואים השפעה של המקרא על הכנסיית הפרוטסטנטית. גם ביהדות רואים מקרים בהם רכוש נראה כתגמול על עבודת אלוהים ולשם האדרת האלוהים. הכנסייה הפרוטסטנטית לקחה מהיהדות את הדברים שהתאימו למסגרתה שלה.

אך כיצד השפיעו הרעיונות הפוריטנים על הקפיטליזם? – תחילה, בדחייה של כל הנאה חפשית וממנעמי החיים. על ספורט למשל, אמרו כי הוא מקובל אך ורק למטרה רציונלית של החלפת-הכוח הדרוש לקיום הגוף, ומעבר לכך הוא פסול לכל מטרה וסיבה.

בנוסף, השפיעה עמדתם החשדנית והעוינת כלפי נכסי תרבות שאין להם ערך דתי, אך עם זאת היו פתוחים ואף תמכו במדעים.

כמו כן, הם סלדו ויצאו נגד כל ספרות בלתי מדעית (והספרות הלא-דתית כמובן) וכנגד התיאטרון, שכן אלו היו בגדר מותרות ועסקו בדברים בטלים ולמען בשר-ודם ולא לשם שמיים. הסלידה הפוריטנית מדברים לשם בשר-ודם, היוותה בסיס למגמה של האחדת סגנון החיים, וזו סייעה לקפיטליזם בסטנדטיזציה של הייצור.

דבר נוסף שהשפיע על הקפיטליזם היא התפיסת הקשר בין האדם לבין הרכוש, העומדת בבסיס הפרוטסטנטיות האסקטית. תפיסה זו, שבסיסה צומח מימי הביניים, טוענת כי האדם הוא המנהל על הקניין שהפקיד לו אלוהים. זוהי אחת הסיבות שהאדם אינו רשאי להוציא כספים על תענוגות ודברים שאינם לעבודת האל. הוא נכסי תרבות יכולים לשמש להנאה ספורטיבית או אסתטית אך ורק במידה והם אינם עולים כסף.

באופן כללי ניתן לראות שהפרוטסטנטיות אינה דוגלת בסיגוף וברכישת ממון ורכוש למען ראווה אלא יוצאת נגד בזבזנות וקוראת לשימוש ברכוש ובממון לענייני רוחה בסיסיים ורציונליים, ורצוי למען שמיים.

הפרוטסטנטיות האסקטית גינתה אי-הגינות, תאוות בצע וחמדנות. אלו היו רדיפות אחר קניין רק לשם השגתו וצבירתו, והרי קניין רב גורר לבטלה ולמעשים רעים. כנסייה זו דוגלת בקניין וממון המתקבלים מעבודה וזו צריכה להיות המטרה. התכלית אם כך היא העושר הצומח מעבודה במקצוע וזו ברכת האלוהים. צמצום הצריכה וריסון תאוות הקניין, גוררים לצבירת הון ע"י חסכון – כלומר, העושר הנצבר יגיע לשימוש פרודקטיבי כהון להשקעה, וכאן הקשר עם הקפיטליזם.

הפוריטניות השפיעה על אירופה בכלל ואנגליה בפרט ועל אמריקה הצפונית. היא דירבנה לאורח חיים בורגני ורציונלי מבחינה כלכלית.

במאה ה-18 הציג וֶסלי את פרדוקס דת-חיי חומר: הדת מובילה לחריצות וחסכנות ואלו מובילים לעושר. העושר מוביל לגאוה, חמדנות, אהבת-בשר וכו' – ובכך פגיעה בדת.   –  בסיכומו של דבר, טען וסלי שעל כל נוצרי להרויח ככל יכולתו ולהתעשר.

הדתיות של המאה ה-17 התהב למעשה מצפון טהור ונקי לחלוטין לרכישת ממון: האל עצמו מצווה על האדם להשיג ממון ורכוש ואף מצווה עליו לפעול לפי האינטרסים שלו למען השגת הממון ; אידיאולוגיה זו מעמידה בפני המנהל עובדים אחראיים וחרוצים הרואים בעבודה תכלית שנתן להם האל ; החלוקה למעמדות ולתפקידים הינה הסדר המגיע מכוח עליון.

הפועלים עובדים למען האל כל עוד הם עובדים בבית המלאכה, והם עובדים שם משום שהם נמצאים בעוני. הדבר השפיע על הקפיטליזם בכך שמעניין זה צמח שכר המינימום.

הפרוטסטנטיות העצימה את התפיסה שרק בעבודה ממלאים האנשים את חובתם לאל. הדבר גר להגברה בפריון עבודה במובן הקפיטליסטי, בעיקר בקרב השכבות החלשות.

רוח הקפיטליזם המודרני ועצם התרבות המודרנית מתבססים על אורח חיים רציונלי המבוסס על רעיון המקצוע כתפקיד נולד.

מקס וובר – האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם

 ראה גם : מקס וובר על הדת

מבוא למדע המדינה

 סיכומי מאמרים במדעי המדינה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות