רוברט מיכלס – חוק הברזל

רוברט מיכלס,  "Political Parties "

מיכלס הוא סוציולוג איטלקי, פעל בראשית המאה ה-20, היה בקשר עם מקס וובר. הוא כתב ספר "מפלגות פוליטיות". פורסם ב-1915 עוד לפני כל הסקרים. שאל האם תיתכן דמוקרטיה. בדק זאת ע"י מחקר על המפלגות הסוציאל דמוקרטיות באירופה וגם על מפלגה סוציאל דמוקרטית בגרמניה. מפלגות אלה פעלו למען זכות בחירה כוללת. הוא בדק את התקנון והפעולות שלה.  מחקר חשוב עד היום אנשים מתמודדים עם טענות המחקר. טען שלא תיתכן דמוקרטיה, מה שלא נעשה תמיד תשלוט קבוצה קטנה.מיכלס הגיע לתמיכה בפשיזם. התחיל בסוציאליסט וכמו אחרים הגיע אל הפשיזם כשאצלו ניתן להבין זאת כמי שחושב שלא תיתכן דמוקרטיה ותהיה קבוצה קטנה שתשלוט.

n      "חוק הברזל של האוליגרכיה".

תמיד תשלוט קבוצה קטנה – אוליגרכיה.

חוק הברזל הוא חוק אמפירי. למיכלס היה שני יתרונות: כתב זאת ראשון והרעיונות שבו הם חזקים שעד היום מתמודדים איתם.  בכל ארגון שבדק דמוקרטיה ייצוגית בהכרח מובילה לשלטון של האוליגרכיה. במילים אחרות שהאנשים שנבחרים ונמצאים בראש הפירמידה שההמון נבחר, אם לא יעשו, זה מיתוס כי אין לכך קשר למציאות משלוש סיבות:

סיבות:

1. הציווי הטכני-ארגוני– ככל שרבים האנשים בתוך קבוצה גדל המרחק בין השליט לנשלט והפיקוח הישיר קטן נדרשת התמחות בניהול הארגון. הארגון מנוהל ע"י בירוקרטיה היררכית. יש צורך טכני לנהל את העסק הזה וזה יוצר מנהיגות מבודדת

2. גורמים פסיכולוגיים– טענתו הייתה שלאזרחים יש עניין והבנה מועטים בקשר בין ניהול המדינה לבין חייהם הפרטיים. האזרחים מוותרים מרצון של כוח הפעולה שלהם, רוב האנשים מעדיפים  רוב הזמן שמשיהו אחר יעסוק בענייניהם.  למיעוט קטן יש אינטרס להזיז דברים ובתמורה מקבל הסכמה פסיבית של האנשים. אחד הדברים הבולטים בדמו' הוא הביקורת על הנבחרים אך עם זאת רמת התחלופה בפרלמנטים במערב קטנה מאוד.

3. גורמים אינטלקטואליים– דגש על היכולות שהתפתחות אצל המנהיג, כלומר עניין של התמקצעות. ככל שאדם יותר זמן בעמדה שלטונית יותר מבין את כללי המערכת והתמחות זו הופכת אותו לנכס שקשה לוותר עליו אך מנתקת אותו מקהל בוחריו.  פרלמנטים במדינות מערביות יש ייצוג יותר לגברים , לבנים בעלי מעמד בינוני גבוה כך שזה לא ממש משקף את הרכב  האוכלוסייה. הכוונה שהמנהיג רוכש לעצמו יותר ויותר מיומנויות ויכולות ומתמחה בפוליטיקה וככל שהזמן עובר הופך לחסר תחליף.

מיכלס טוען כי אין מה לעשות עקב 3 הסיבות הנ"ל לא תיתכן דמוק' אמיתית. הבחירות מאדירות את המכהנים משום שהם נבחרים שוב ושוב. מיכלס אומר שיכול להיות שמדי פעם יהיו בחירות דרמטיות אבל מהר מאד השליטים יהפכו עוד הפעם לאוליגרכיה.

גישה דטרמיניסטית: עצם ההתארגנות (כורח) מולידה בהכרח שלטון של האוליגרכיה.

הרעיון הוא מאבק באריסטוקרטיה להרחבת זכות הבחירה, להקמת מפלגות פועלים מסתיים במקום בו כל המאבקים בשליטה של קבוצה קטנה. מדובר בשלוש תורות שטוענות שהבעיה היא הארגון.

n      השלכות אפשריות:

א. חופש ושוויון יושגו רק ללא התארגנות.

ב. הדמוקרטיה הקיימת היא משהו שונה לחלוטין מאשר שלטון העם וענינו העיקרי בדפוסי סמכות ולגיטימציה- מיכלס שם דגש על כך שדמו' היאל א שלון העם במובן הטהור של המילה. הדמו' בנויה על הרבה מיתוסים ואתוסים. בנויים מכך שהמנהיגים שחושבים שהציבור עשוי להעניש אותם. הבחירות הם לא רק מנגנון דמוקרטי אלא גם ריטואל –טקס.

ג. צורך בעדכון ושינוי תפיסת הדמוקרטיה-  כמו שטענו הביהיוורלסטים  שנכון שהעם לא שליט אך יש תחרות בין אליטות שונות. יש גם שכלולים שלא היו בימי מיכלס כמו סקרי דעת קהל, אמצעים כמו האינטרנט.  אם בפוליטיקה צריכה להיות אוליגרכיה שלטת צריך להרחיב את תחומים בהם הפרט לא תלוי בדברים אחרים

העובדה שרוב האנשים לא מתעניינים דווקא זה ממצא חשוב שיכולה לסביר איך דמוק' יכולה להתקיים. הדמו' בנויה לא על כך שהאזרחים הם חיות פוליטיות אלא הפוטנציאל לחיות פוליטיות. יש גם מי שמבקר גישה זו וטוען שגישה זו היא רציונליזציה למצב קיים.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: