הגישה המוסדית
דוגמא: מה שחשוב זה המיקום של המפלגה במפה הפוליטית- ליכוד למשל תופס את הציר.
עד שנות החמישים-מדע המדינה היה מורכב מאנשים שעסקו בגישה המוסדית –חוקים, חוקות וכו'.
קמה תנועת הנגד הבהביורליסטים. בשנות ה-80 כמה תנועת נגד נוספת-הגישה המוסדית החדשה, כתגובה לבהביורליזם-אומרת שלא צריך להתייחס למוסדות השלטון כקופה שחורה.
גישה זו לא שוללת את מה שעשה בהביורליזם-עושה שימוש בשיטת כמותיות, מתמקדת בהתנהגות, אלא שמה דגש על מוסדות, כמשתנה בלתי תלוי המסביר התנהגויות כמשתנה תלוי-מוסדות משפיעים על התנהגות.
"שיבתה של המדינה לתמונה"- המדינה הייתה סה"כ זירה בשביל פונקציונליסטים, עכשיו היא שחקן בעל השפעה משל עצמו, בעלת תפקיד אוטונומי כארגון. יש למדינה תפקיד עצמאי ויש לה השפעה משל עצמה.
חוקרי המוסדות אומרים כי התרבות הפוליטית מושפעת מן המוסדות-אפילו אם האליטות תפסו את השלטון.
כללי דברג'ה-במדינה בה יש בחירת שלטון רובית-אנו צפויים לראות שתי מפלגות' משפיע על התנהגות בוחרים.
הגישה המוסדית-יש לה משהו מתוך הבחירה הרציונלית, הבוחרים בוחרים לפי שיקולי רווח והפסד. כל זה תחת תנאים שמכתיבים המוסדות. הבוחר מכניס את השיקול שהקול לו יהפוך להשפעה.
בעיות עם הגישה:
א. בעית כיוון הקשר-האם מוסדות מעצבים התנהגות או שהתנהגות מעצבת מוסדות?
ב. חיזוי- מוסדות מעוצבים ע"מ להשיג מטרה מסויימת ולפעמים המטרות המושגות הפוכות, למשל בישראל עיצבו בחירה ישירה שנועדה שיהיה מנהיג חזק עם רוב –נבחר מנהיג אך בלי תמיכה כללית. ניתן לחזות, אך לפעמים הן טועות. לדוגמא: קנדה עם בעלת בחירה רובית, אך בשנים אחרונות נוצרה בה מע' שונה עם מפלגה דומיננטית ומספר מפלגות קטנות יותר, ולא דו מפלגתית. זה נובע מסיבות שונות-ההסבר המוסדי מגדיר את טווח הבחירה של האנשים.
לייפרט הבחין בים משטרים דמוקרטיים לפי שני מודלי ראשיים-
א. בו העוצמה מרוכזת באופן יחסי.
ב. בו העוצמה מפוזרת באופן יחסי.
שני המשטרים הם רובניים והסכמיים.
ארה"ב היא המדינה היחידה שהחזיקה מעמד עם משטר נשיאותי מאז סוף מלחמת העולם השנייה. הזרם המרכזי במדעי המדינה מחזיק בדעה שמשטר פרלמנטרי הרבה יותר יציב מנשיאותי.
מה שנחקר עוד הם ההבדלים בין משטר פדרלי למשטר ריכוזי (אוניטרי). בפדרליזם יש מע' של איזונים ובלמים-כמה שפחות שלטון זה יותר טוב לאזרח.
אחד האתגרים הוא להוכיח קשר סיבתי בין הצבעה של אנשים למשהו אחר.
הנחת היסוד היא מוסדות משפיעים על בחירה של בני אדם-זוהי הנחה שצריך לאמץ או לדחות. זה מחזיר אותנו לקון.
שאלה נוספת-מה מרקסיסט או נאו-מרקסיסט יגיד על הגישה המוסדית? שהכל זה סתם כדי להסיט אותנו מהבדלים בין מעמדות.
מצגת 2: הגדרה ל"מוסד":
"גוף מבוסס היטב, לעיתים קרובות עם מעמד ציבורי, אשר יחסי הגומלין בין חבריו הינם על בסיס תפקידיהם הספציפיים בארגון"
(מתוך H & H)
הגדרה ל"מיסוד":
"מיסוד הוא התהליך אשר בו כללים או נורמות מיושמים במובן שהם מגשימים ציפיות ושהפרתם תוביל לסנקציות אשר נתפשות כלגיטימיות בידי הקבוצה בה מדובר".
מתוך: Jan-Eric Lane and Svente Erson, The New Institutional Politics 2000
מצגת 3:
סיפור ההתפתחות הדיאלקטית (הפשטני משהו) של מדע המדינה:
* "הגישה המוסדית הישנה" עד 1950.
- "התקופה הביהיביורלית" 1950 – 1970.
- "הגישה המוסדית החדשה" 1985 והלאה.
מצגת 4:
הגישה המוסדית החדשה: 3 מרכיבים עיקריים:
מוסדות השלטון משחקים תפקיד עצמאי בעיצוב תפוקות מדיניות, לא רק מגיבים אלא גם יוצרים.
המוסדות כמשתנה בלתי-תלוי- הם לא רק תוצר אלא גם צריכים להיתפס כמי שיוצר מוסדות.
מוסדות מספקים תמריצים להתנהגויות מסוימות ובעיקר מגבילים אחרות.
מתריץ הוא איזשהו פרס או רווח שמפיק.
הגישה המוסדית שמה דגש על ההשפעה של המוסדות.
מצגת 5:
דוגמה: כללי דיברג'ה
מוריס דיברג'ה ידוע שמי שהציע כללים מאוד פשוטים לגבי הקש בין שיטות בחירות לבין סוג מערכת המפלגות. הוא טען שיש קשר בין משתנים אלה שהם מוסדיים. מוריס אמר ששיטת בחירות רובית שנהוגה בבריטניה, בקנדה, ארה"ב, ברוב המקרים אומר מובילה לכך שתהיה מערכת דו מפלגתית, כלומר מערכת בה בפרלמנט יש שתי מפלגות חשובות עיקריות. לעומת זאת בשיטת בחירות יחסית כמו בישראל וברוב הדמוקרטיות היציבות- מלטה, אירלנד.
הוא מדגים את הקשר בין מוסדות להתנהגות. שיטת הבחירות היא המשתנה הבלתי תלוי שהוא או רובית או יחסית.
שיטת בחירות רובית
מובילה להיווצרות מערכת דו-מפלגתית
שיטת בחירות יחסית
מובילה להיווצרות מערכת רב מפלגתית(יותר מתי מלגות הן רלוונטיות)
זה קשר חזק. הסיבה לקשר זה היא ששיטת הבחירות משפיעה על התנהגות של הבוחרים ושל הפוליטיקאים. בשיטה רובית הבוחר ששוקל איך להצביע, שוקל בחירה אסטרטגית- לא יצביע בהכרח להעדפתו הראשונה, נבואות אלה מגשימות את עצמן.
בבחירה יחסית לבוחר יש פחות לחץ. אין לבוחר תמריצים שליליים כמו בבחירה רובית.
פוליטיקאים בשיטת הבחירות הרובית יטו להצטרף לאחת משתי המפלגות הגדולות ואילו בשיטה היחסית יהיה תמריץ פחות.
מצגת 6
כמו הגישה הביהיביוראלית:
- הגישה המוסדית החדשה מנסה באופן מפורש לפתח תיאוריה ועושה שימוש בשיטות כמותיות. וחוקרת ומתמקדת בהתנהגות.
- מתמקדת בהתנהגות אקטואלית.
בשונה מהגישה הביהיביורלית:
- מהווים המוסדות לפי גישה זו משתנה בלתי-תלוי.
- במושגי המערכת הדגש עובר מתשומות לתפוקות של המערכת והמוסדות.
- אם מוסדות חשובים אז שינוים יוביל לשינוי התנהגות. אם אנו משים את שיטת הבחירות לכנסת, או את שיטת הממשל אנו נקבל שינוי של התנהגות מצד הבוחרים, המפלגות והמתמודדים.
בסופו של דבר מוסדות משפיעים על התנהגות.
דוגמה: יציבות משטרים:
v הסבר מוסדי חדש יחפש קשר בין סוג המשטר ליציבותו. למשל אחת הטענות שיש הבדל בין משטרים נשיאותיים למשטרים פרלמנטרים- פרלמנטרי יותר יציב. החוקרים יוכיחו זאת אמפירית ויראו זאת.
ההסבר הוא גם תיאורטי- עקרון השיטה הנשיאותית: פועלת להפרדת הרשות המחוקקת
מהמבצעת ככל שניתן. הרעיון הוא קונפליקט קבוע בין הרשויות, שהרעיון שייבלמו זו את
זו. טבוע קונפליקט שיוביל בהרבה מדינות להתמוטטות.
v הסבר ביהיביורלי יחפש קשר בין תפיסות האליטות/האזרחים – תרבות פוליטית — לבין יציבות המשטר. (תרבות פוליטית השתתפותית, דמוקרטית).
מצגת 7:
q מגוון של סוגי תיאוריה מוסדית- המשותף להם זה תפיסת חשיבות המוסדות בהסבר של
תופעות פוליטיות.
q שיבתה של המדינה לתמונה- מאמר שמדבר על חזרת המוסדות לניתוח הפוליטי. בערך בשנות ה-80, המדינה נדחקה מחוץ למשוואה ע"י הביהיוולריזם. לפי המוסדית המדינה ושחקניה משפיעים ומושפעים. בעיני המרקסיסטים והנאו מקרסיסטים המדינה מכשיר בידי מעמד מסוים.
משמעויות:
א. כגורם משפיע: המדינה משפיעה על התרבות הפוליטית, מעודדת סוגי פעולה והתארגנות מסוימים ולא אחרים ומאפשרת העלאת אינטרסים מסוימים אך לא אחרים. כלומר המדינה היא לא המקום בו מתרחשים הדברים אלא היא השחקן הראשי שקובע את אופי ההתרחשויות.
ב. "חזרה" משמעה הכרה בתפקוד האוטונומי של המדינה כארגון כלומר,מעבר לאינטרס קבוצתי/ צירוף אינטרסים של קבוצות. יש את מוסדות המדינה שלהם הגיון פעולה משלהם- לבירוקרטיה, למנהל הציבורי. המוסדות הפוליטיים, מפלגות, מנהל, צבא, כנסת ,ממשלה, מערכת משפט הם בעלי הגיון משלהם מעבר לאילו המרכיבים אותם.
מצגת 8:
בעיות ואתגרים תיאורטיים ומתודולוגיים:
1. בעיית כיוון – הקשר נוגעת לשאלה האם מוסדות מעצבים התנהגויות או התנהגות מעצבת מוסדות, כלומר במדינת ישראל יש הרבה מפלגות כי יש שיטת בחירות יחסית או להיפך.
2. בעיית חיזוי- מוסדות פוליטיים מעוצבים פעמים רבות כדי להשיג מטרות מסוימות, אם מטרות אינטרסנטיות או מטרות לאומיות , אך מגלים שכשעושים שינוי מוסדי יש תוצאות בלתי מכוונות.
3. רדוקציוניזם- צריך לשים מגבלות כמו בכל גישה ולומר מה הגישה כוללת ומה לא.
4. כיצד מראים השפעת מוסדות? יש בעיה להראות זאת.
אין פתרון חד משמעי, אך יש תוצאות סטטיסטיות שאמורות להכריע.
דוגמאות לעבודות בולטות בנושא מוסדות דמוקרטיים:
דיברג'ה– מוסדי, דיבר על השפעה של שיטות בחירה על מערכת המפלגות ועל יציבות השלטון. הוא היה בטוח ששיטת הבחירות הרובית מובילה ליציבות והיחסית לא.
הוא פעל בשנות ה-50, הקדים את זמנו.
ליפארט- מוצאו מהולנד. דיבר על שני סוגים של משטרים דמוקרטיים. הרעיון שמשטרים דמורקטיים ניתן להבחין בין שני מוכלים: סוג המשטר הרובי וההסכמי. מוסדות השלטון במשטר רובי יעבדו על ידי השגה של רוב מינימאלי ואילו המוסדות לפי ההסכם המוסדי יעבדו לפי פיזור, עוצמה לשחקנים פוליטיים שונים. הוא חוקר מוסדי מרכזי
לינץ'– הוא ספרדי, דיבר על השוואה בין משטרים פרלמנטריים לנשיאותיים.
סרטורי- עבודותיו התמקדו בדינאמיקה של מערכות מפלגתיות. הבחין בין סוגים שונים של מערכות רב מפלגתיות מתונות למכותבות
כץ ומאייר(אירלנדי)- עבודותיהם החשובות עוסקות באבולוציה של מפלגות פוליטיות.
