תורת המשחקים ובחירה רציונלית

בחירה רציונלית ותורת המשחקים (RATIONAL CHOICE)

בחירה רציונלית

הרעיון הבסיסי על האדם הכלכלי ולהכניסה לתוך הפוליטיקה- האדם הוא רציונלי. הוא פועל למקסום רווחו האישי או השאיפות שלו. בעיקר בטווח הקצר, לטוווח ארוך לא ניתן לקבל החלטה רציונלית כי אין לו יכולת חיזוי לטווח זה.

מתוך זה ניתן להסביר התנהגות של קבוצות או מפלגות.

מה זה רציונלי-שהוא שואף ביעילות להשגת איזהשהי מטרה.

זוהי גישה דדוקטיבית, גוזרים מתוכה מערכת של מספר הנחות: א. האדם בעל יכולת שקלול של רווח והפסד. ב. יש בעולם תחרות על משאבים מוגבלים וזה גורם לאדם לשקלל רווחים והפסדים.

לגישה יש פוטינציאל לתת הסבר פשוט, כללי ומציאותי.

גישה זו מבוססת על הגיון פנימי ועל סבירות בסיסית. כולנו מניחים שבני אדם רציונליים הפועלים על מנת להשיג יעד מסוים. כל החורג מן הגישה זו יחשב בטיפש או מטורף.

אחת הבעיות היא להסביר למה בני אדם פועלים בקבוצות?

אנטוני דאונס בספרו  מ-1957 טוען כי הפוליטיקה עוסקת רק בכח והאידיואלוגיה הפוליטית היא רק אמצעי.

המפלגות משווקות אידיאולוגיה כדי למקסם את ה"הרווח" שלהם, כמו חברות פרטיות. האינטרס הבולט הוא קצר טווח-לנצח בבחירות.

המפלגות באות אל שוק הדעות של האזרחים והן מנסות להשיג מה שיותר קולות. התפלגות ההצבעה בבחירות היא בצורת "פעמון"-רוב האנשים נמצאים במרכז הפחות מתון (זה המשתנה הבלתי תלוי).

זהו מודל טוב כי כאשר הוא לא מתרחש יש לנו יכולת להסביר את התפצלות הקולות. התאוריה היא של פוליטיקאים שהולכים לאמצע כדי לקבל את הקולות. אבל אחרי הבחירות אותם הפוליטיקאים מערפלים את התאוריות שלהם.

זוהי גישה עקבית והגיונית, אך בעלת מגבלות. מה קורה כשהמציאות הופכת למורכבת יותר- למספר

מימדים. אחת התגובות-התעלמות עקשנית, אך המודלים הללו אינם מסבירים את המציאות. אסור לשעבד את המציאות אליו.

כדי לנתח איזשהי התרחשות צריך חייב להיות מידע מלא, שהמידע יהיה "זול" ונגיש. לא ניתן להגיע לדיוק של 100 % (למשל בחירת שרות מחברה סלולרית).

 ראה גם: בחירה רציונלית ותורת המשחקים

תורת המשחקים- GAME THEORY

מדברת על נסיון לקחת את ההנחות היסוד של הגישה הרציונלית ולהסביר תופעות פוליטיות דרך משחקים.

דוגמאת העוגה המתחלקת בין שני אחים הרוצים לחתוך את העוגה-בפוליטיקה כולם רוצים לחתוך אך באותו זמן להשאיר אותה שלמה.

משל שדה המרעה הציבורי- לכפר מסוים יש לשדה מרעה. כל איכר שם את הבקר שלו בשדה, אז כל אחד רוצה להרוויח יותר ושם יותר בקר. בסוף אין מספקי מקום לכולם וכולם מתים מרעב.

ניתן למנוע אסון כזה בפוליטיקה ע"י מנגנון אכיפה חיצוני.

*בעיית זיהום אוויר- כל מפעל מזהם קצת וזה יותר זול לזהם. זה מאוד רצייונלי מצד כל אחד אך תוצאה הכללית היא רעה מאוד. אותו דבר בדוגמאת הנשק הרגעיני.

"דילמת האסירים"-שני אנשים שדדו ונתפסו עם אקדחים בידיהם. הפרידו ביניהם. אמרו שאם יודו תקבלו זכות של עד מדינה ואם תשתוק תקבל שנה על אחזקת נשק, אך אם שתיכם תודו-שניכם תושבו.

התנהגות רציונלית של הפרט יכולה להביא לתוצאה גרועה יותר.

המשחק בו התנהגות רציונלית המביאה לתוצאה א-אופטימלית-כמו בפוליטיקה. למשל בפוליטיקה המפלגות הגדולות כדי לקבל יותר קולות יכלו להעאלות את אחוז החסימה אך לא עושים את זה כדי שהמפלגה השנייה לא תקבל יותר קולות.

עפ"י דילמת האסירים– הקואליציה המיידית, בלחץ של מפלגות אחרות הן לא מקבלות יצוג גדול יותר בכנסת זה הדבר האופטימלי בשבילם.