גישות במדע המדינה

מערכת היחסים בין המרכיבים האנליטיים למרכיבים הנורמטיבים במדע המדינה הייתה דבר מורכב. המאמץ למסד תופעות פוליטיות הוא מאמץ בלתי פוסק. לא ברור מדוע לא נמצאה עדיין התיאוריה הברורה, התקפה והמושלמת של תופעות פוליטיות (כאשר כל שאר התיאוריות יהוו בחזקת היסטוריה מחקרית).

במאה ה-18 סברו כי התחום שהוגדר כ"מדע האדם" יאפשר לנו לקבל תמונה שלמה על איך פועל המוח האנושי בהקשר של מדע המדינה, אך נראה כי הגדרה זו הינה בעייתית ומוגבלת במובנים רבים. המאמץ האינטלקטואלי להסביר את התופעות הללו הוא אינסופי, בין היתר משום שהתהליך המדעי הוא תהליך המשקף את מיטב היכולות האנושיות שהן, בסופו של דבר, מוגבלות. יכולת ההגדרה הזו, גם במדעים מדויקים, היא מוגבלת – ולו בגלל הסיבה שאנחנו, בני האדם, מהווים חלק אינטגראלי ממערכת התופעות הללו.

ההיסטוריה של הדיסציפלינה של מדע המדינה היא ההיסטוריה של המאמצים למסד את התופעות הפוליטיות, ולכן בסוף מאמרו אומר אלמונד כי "אין לנו ברירה, עלינו לקבל את העובדה שבמקום להגיע לתיאוריה אחת – בטוחה, עקבית וטוטלית, אנחנו מגיעים בסופו של דבר לפלורליזם תיאורטי, אך הוא איננו אקראי ואיננו סימן לניוון, ובמובן מסוים סימן לעושר, שכן מדובר באקלקטיק אינטאקטיביזם.

אקלקטי = אוסף, ליקוט ממס' מקומות שונים. המונח "ידע אקלקטי" בד"כ משמש כמילת גנאי, אוסף ידיעות לא מגובש. הפלורליזם התיאורטי עומד כנגד הדוגמאטיזם התיאורטי. אלמונד אומר כי מדובר באקלקטיק אינטאקטיביזם, כלומר שילוב בין תיאוריות. למשל: בין תיאוריה כלכלית ותיאוריה חברתית, אשר ניתן לתת לשילוב זה, לעיתים, ביטוי אינטלקטואלי ולהשיג בכך הישג אינטלקטואלי. אפשר לומר שהפלורליזם התיאורטי במדע המדינה, פירושו שמזוודת הכלים של החוקר מכילה הרבה יותר כלים (כלומר, הרבה יותר תיאוריות, גישות ושיטות), אשר מעניקים לנו יותר אופציות לחקור יותר נושאים, וכן להשתמש ביתרון הגדול של הדיסציפלינה בתקופתנו (בניגוד לתקופות אחרות) לשלב בין האופציות האלו במחקר (כלומר, לשלב בין תיאוריות שונות).

ריבוי תיאוריות מעיד, בד"כ, על התקדמות והתפתחות, אך עם זאת חשוב להדגיש שמוקפד כי ריבוי זה במדע המדינה אינו "נלכד" לרילטיביסטיות (למצב בו קיימות הרבה מאוד תיאוריות המבוססות על סובייקטיביות ותו לא, כלומר, מצב בו כל אחד יכול לפתח תיאוריה סתם ע"פ "רחשי ליבו"): מדע המדינה המודרני מחייב הסבר מעמיק ומנומק לכל תיאוריה כזאת, ובעיקר מדוע היא עדיפה על האלטרנטיבות שקיימות לה, ותיאוריה ללא מרכיבים חשובים אלו פשוט לא תתקבל.

אלמונד מזכיר כמה אנשים שתרמו מושגים אשר חדרו עמוק לתודעה הפוליטית, חלקם אפילו עד ימינו:

MAINE: טען כי השינוי הגדול מהתקופה הטרום-מודרנית לתקופתנו מבחינת מדע המדינה, נעוץ בשינוי מערכת היחסים בין בני האדם במדינה. הוא אמר כי אם בעבר היחסים אופיינו בסטאטוס (מערכת מעמדות: אציל מול איכר, אליטות מול עבדים), כיום היחסים הינם חוזיים (יחסי עבודה בין עובד ומעביד, בין משכיר לשוכר, בין בעל לאישה). כיום המערכת האנושית נעשית יותר ויותר מתווכת ע"י חוזים, כאשר לכל צד מוגדרות הזכויות והחובות שלו, הנתונים לאכיפה משפטית, וזהו צד חשוב כחלק מתהליך הליברליזם המודרני.

השינוי הגדול הינו בכך שיחסים חוזיים הם וולונטריים, בעוד שיחסי מעמד הינם הרבה פחות חופשיים, עד כי למעשה למעמדות הנחותים יותר לא הייתה כל אפשרות, בד"כ, לשנות את מצבם (עבד שנולד עבד לא יכול לעשות כלום ע"מ לשנות סטאטוס זה).

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות