השאלה : אם אי אפשר לדעת, למה הרמב"ם דוחף לדעת?
לחכמה יש על פי הרמב"ם 4 מובנים:
(1) לנסות לדעת ידיעות גדולות. הרמב"ם מביא את הפסוק "חכמה מאין תמצא", כלומר, אולי א"א להשיג את החכמה הזו.
(2) אמנות, היכולת לייצר וליצור דברים.
(3) חכמת הזקנים – אופי, שלמות המידות. זה אפשרי כשאתה זקן. כשאתה צעיר מאד קשה להגיע לשלמות המידות, כי התשוקות של האדם כ"כ בוערות שהוא לא מצליח לעדן את המידות. כשאדם מזדקן הוא חוזר להיות בשליטה על האישיות שלו. לשלמות המידות אפשר להגיע רק בשליטה, ושליטה אפשרית רק כשאדם יותר רגוע. הזקן הוא "כעבד שברח מאדונו", מסוגל לברוח מהתשוקות ששלטו עליו, ועכשיו הוא שולט עליו. זה לא אומר שכל הזקנים מוסריים או מאוזנים, אלא שיש להם את ההזדמנות לתקן את המידות שלהם.
(4) הערמה והתחבולה, "הבה נתחכמה לו". מקיאווליזם, היכולת לתמרן בין רצונות של אנשים כדי להשיג את המבוקש. לא חכמת איזון המידות או יצירת שלחנות וכדים, או הבנת ידיעות. אך גם זו חכמה.
המילים בעברית הן מעטות את עשירות. בשביל לדעת למה התכוונו כשהשתמשו במילה, צריך ידע שהוא חיצוני לטקסט. את זה אנחנו לומדים בב-כ"ה. כשאנחנו אומרים על מישהו שהוא חכם, מה אנחנו אומרים עליו? הידע הפילוסופי, על פי ב-כ"ה, הוא הידע החיצוני שמאפשר לנו להבין את הטקסט.
התורה הופכת לאדם לחכם מבחינת אופי, וגם מגבירה את היכולות האינטלקטואליות של האדם. הופכת אותו לחכם ב2/4 המובנים. היא לא מלמדת איך להסתדר בחיים, וזה גם לא מקצוע או אמנות. התורה נותנת תיקון הגוף ותיקון הנפש.
איך רוכשים ידע לפי הרמב"ם?
(א) קבלה – כי אמרו לך. ידע שמגיע מקבלת סמכות.
(ב) הוכחה מופתית. ידע שמגיע לאדם כי הוא יודע את זה בעצמו, ידע אוטונומי.
הרמב"ם פותח את הפרק האחרון במורה נבוכים, ג-נ"ד, בדיון על המילה חכמה. הוא בונה את ג-נ"ד בצורה של אמן. הוא רוצה לדבר על חכמה, ובשביל זה הוא מבשל את המילה בתחילת הפרק. כאן בעצם הרמב"ם שותל אצלנו את ההבנה שחכמה אינה רק מוסר, אלא גם אינטלקט.