תחרות שחייה מאת בנימין תמוז -סיכום

תחרות שחייה מאת בנימין תמוז הוא סיפור המשתייך לזאנ'ר הסיפור הדידקטי ועוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני.

הסיפור תחרות שחייה מאת בנימין תמוז הוא סיפור דידקטי שהתפרסם לראשונה ב-1951 באסופה "לוח הארץ". הסיפור מתחלק לשלושה חלקים בשלוש נקודות זמן ראשונות. בחלקו הראשון של הסיפור מתואר ביקור של המספר כילד אצל משפחה ערבית ותחרות שחייה שהוא עורך עם אחד מבני המשפחה בבריכה שליד הבית. בחלקו השני של הסיפור המספר כבר מבוגר ומתוארת בו שהות אצל משפחה ערבית בעין כרם בירושלים. חלקו השלישי של הסיפור תחרות שחייה מתרחש בעת מלחמת העצמאות בה לוקח המספר חלק בפשיטה על השכונות הערביות באזור יפו.

תחרות שחייה משתייך לסוגת הסיפור הדידקטי בשל העובדה כי ישנה מוטיבציה אידיאית המושלת בו ומשעבדת את מרכיבי הסיפור בכדי להעביר מסר מסוים לקורא. אופן עיצוב במציאות הוא ריאליזם קוגניטיבי, כלומר ריאליזם מייצג ממשות, העושה שימוש ראשית במודוס היחס הרפרזנטטיבי בכך שהוא מנסה לשחזר עולם דמוי מציאות בסיפור על ידי שימוש באמצעים כמו מספר דמות המוסר כביכול עדות ישירה, עיצוב הבדוי על רקע הממשי וכן מלאות ריאליסטית בתיאורים. מאידך עושה תחרות שחייה במודוס היחד האילוסטרטיבי על ידי כך שפרטים מסוימים בתוך הסיפור מצביעים על משמעויות מופשטות מעבר להם. כלומר, היחס האילוסטראטיבי בסיפור תחרות שחיה אינו שובר את הייצוג דמוי המציאות אך כן מעמעם כמה ממרכיביו ובכדי לכוון את הקורא למצוא בהם משמעות ייצוגית. כך למשל תיאור הדמויות אינו בהכרח מלא ופרטים ספציפיים בהם אמורים להעיד על המשמעות שלהם בסיפור (כמו למשל לבוש הסב שחציו מערבי וחציו ערבי). יחס אילוסטרטיבי נוסף ניתן למצוא במינון הנמוך של קישורים סיבתיים בין שלושת חלקי הסיפור. הדמויות בסיפור במסגרת הייצוג האילוסטרטיבי נתפסות כמייצגות מגזרים שונים בארץ ועמדות אידיאולוגיות שונות כאשר הבריכה מכוונת את הקורא לראות בה בתור ארץ ישראל והתחרות בה היא למעשה התחרות על הארץ בין היהודים והערבים.

אפיון הדמויות בסיפור תחרות שחייה

אפיון הדמויות בסיפור תחרות שחייה מאת בנימין תמוז הוא דוגמה לכיצד מוטיבציה אידיאולוגית (במקרה זה כנענית) משעבדת את מרכיבי הטקסט לצרכיה ומתגלה במגמתיות שלהם. הפיקוח ההדוק על המשמעות של הסיפור בה לידי ביטוי בברירה קפדנית של הפרטים החיצוניים הנמסרים אודות הדמויות ושל דבריהן. הפיקוח ההדוק על המשמעות הזה מאפשר לזהות את הדמויות באופן מדויק יחסית כמייצגות ציבורים גדולים, וכך את הדברים שבפיהם כמבטאים עמדה עקרונית ולא דעה של אדם פרטי בלבד. במילים אחרות, היחסים בין הדמויות מבטאים את היחסים בין העמים ואילו השיחה בניהם אינה נושאת רק את המשמעות המילולית שלהם אלא מכוונת אל משהו מעבר. כדוגמה ניתן להביא את דבריו של עבדול כרים המתנבא שאם הילד ינצח אותו גם בבריכה יהיה רע מאוד לכולם שמתפרשים בתור נבואה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני שהוא מוקד הסיפור תחרות שחיה.

הרקע והעלילה של תחרות שחייה

בתיאור הרקע לסיפור ניכרת גם כן מגמה בולטת של פיקוח הדוק על משמעות שמכוון את הקורא בכיוון של אהדה כלפי העולם הערבי השורשי והאותנטי, מה שכמובן תואם את ההשקפה הכנענית של בנימין תמוז. הבית והפרדס הערביים בסיפור מתוארים במלאות ריאליסטית עם הקפדה על בחירה של הפרטים ושימוש בהנגדה לביתו של המספר. הבית הערבי ממוקם בחורשה לעומת זה היהודי השוכן ליד מפעל. התמונות על הקירות מסמלות המשכיות ועושר הצבעים והטעמים של האוכל המוגש מכוונים לעושר התרבותי של העולם הערבי.

העלילה בסיפור תחרות שחיה בנויה על ידי שתי קפיצות בזמן המבחינות בין שלושת חלקי הסיפור. היחסים בין חלקי הסיפור השונים מתאפיינים בכך שאין בניהם כל קשר סיבתי ועל כן מכוון הקורא לחפש דרך אחרת להבנות אותם ביחד. היחס בין חלקו הראשון והשני של הסיפור נמצא דרך הנמקה פסיכולוגית של המספר המחפש שוב את האירוח הערבי שהוא זוכר מילדותו אך לא מצליח לשחזר את החוויה לגמרי. החלק השלישי עומד ביחס של ניגוד לשני חלקי הסיפור הראשונים עם האלימות והסוף הקשה שבו. ביחס זה בין חלקי הפתיחה של הסיפור לסיומו מתגלה מה שקרוי תחבולת הגלולה המתוקה. תחבולת הגלולה המתוקה למעשה מסווה את המסר האידיאולוגי החריף או המר בעטיפה מושכת וקלה לבליעה. כך מסגרת ההקשר הנוסטלגית והמתרפקת על העבר הופכת למסגרת הקשר שיפוטית שמעבירה מסר חריף שבסופו של הסיפור מתנסח באופן מפורש האומר כי המנצחים בקרב הם למעשה המנוצחים. כמו כן ניכרת בעלילת תחרות שחייה תמורה בנקודת התצפית של המספר הנע מלשון "אנחנו" ללשון "אני" באופן המחווה על תחושת שייכותו לקבוצה שעליה הוא נמנה.

בין בדיון לממשות- סיכום

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות