רחוב הטומוז'נה מאת יצחק אורפז – ניתוח וסיכום

רחוב הטומוז'נה מאת יצחק אורפז הוא סיפור סמלי אודות החיפוש אחר משמעות בעולם חסר אלוהים.

הסיפור רחוב הטומוז'נה מאת יצחק אורפז הוא סיפור סמלי, אנטי ריאליסטי, בעל אווירה מוזרה וייחודית אותה מכנה מנחם פרי "שאגאלית". רחוב הטומוז'נה הוא סיפור אודות חיפוש אחר אלוהים או אחר שגב אחר שיקנה משמעות לחיי האדם בעידן שבו האלוהים הוא כבר לא רלוונטי. הסיפור מתרחש בעיירה יהודית טיפוסית באוקראינה או פולין (נהר הבוג מוזכר) והוא עוקב אחר מסעו של ילד בין דמויות שונות הנמצאות בעיירה. לכאורה מדובר בסיטואציה מוכרת של עיירה יהודית על שלל הטיפוסים שממלאים אותה אך כבר מפתח הדברים ניכר כי קשה לקרוא את הסיפור קריאה ריאליסטית ולקבלו כמייצג או מדמה ממשות. הסיפור אינו מאפשר לשחזר תמונת מציאות שלמה או לארגן את האירועים והדמויות באופן הגיוני דמוי מציאות, וזו דרכו של הסיפור לכוון על משמעות העומדת מאחורי כל אלו שהיא אינה המשמעות הגלויה של הסיפור.

כאמור, רחוב הטומוז'נה של יצחק אורפז מסכל את הקריאה הריאליסטית בו והוא עושה זאת בכמה דרכים. ראשית ניתן לציין את המספר הדמות של רחוב הטומוז'נה שהוא ילד המתאפיין בחוסר מהימנות ואי יכולת להבין את הדברים הנגלים לעיניו לאשורם. מרכיב שני של טשטוש הריאליזם הוא העדרה של מלאות תיאורית בסיפור שאינה מאפשרת לבנות דיוקן מלא של דמויות אלא רק לתפוס אותן דרך מאפיינים מוגבלים המשמשים לאפיון סינקדוכי או אפיון מטונימי שלהם החורגים מעיקרון הרוחק הממוצע של הריאליזם. מאפיין נוסף של רחוב הטומוז'נה הוא מבנה העלילה האפיזודיאלי שאינו מאפשר בנייה של רצף זמנים ליניארי האפיזודות השונות של רחוב הטומוז'נה יוצרות עלילה מעגלית עם נסיגות בתוך נפשו של המספר מה שמדגיש את החוויה הפנימית של מסעו וזונח את החיצונית. לבסוף ניתן גם לדבר על אירועים מופלאים המדווחים בתור אירועים ממשיים כמו למשל המרדף אחרי הסבא או ביאת הדוקטור של האמא.

הדמויות בסיפור רחוב הטומוז'נה של יצחק אורפז

הסיפור רחוב הטומוז'נה של יצחק אורפז הוא סיפור אודות חיפוש אחר תחליף לאלוהות הדתית שאבדה, וכל מרכיביו משרתים את המשמעות המופשטת הזו ובראש ובראשונה דמויות האב והאם. האב מאופיין סינקדוכי על ידי עיניים טרוטות וחטטים ואפיון מטונימי על ידי החפצים שבסביבתו – דרך אפיון מצומצמת שמאפשרת הבנה שלו רק בצורה סמלית. כמו כן הוא מאופיין באפיון עקיף על ידי הפעולות שלו- יצירת הצלמים המעוותים והשלכתם אל עליית הגג החשוכה שהסולם המוביל אליה פגום וכן שריפת העכברים שהיא כעין טקס היטהרות שמובא בתור הגורם לאפרוריות פניו ועיניו. האם אף היא מאופיינת באפיון סינקדוכי על ידי הפנים הלבנות והידיים הענקיות והציפייה חסרת התוחלת לביאתו של הדוקטור שיקחה לארץ ישראל. האב והאם מציגים דגם זהה של קיום – חזרה עיקשת על פעולה כאשר לא ברור מה התועלת המופקת ממנה. הם שניהם מקיימים את מה שמכונה הפרדוקס הנשגב בו הכמיהה אחר טרנסצנדנטיות מתממשת מתוך משהו פגום ומעוות.

שאר הדמויות בסיפור קשורות בקשרים אנלוגיים עם האב והאם ומרביתן מקיימות צורה כזו או אחרת של קיום פרדוקסלי. הקיום הפרדוקסלי של הדמויות בא לידי ביטוי בדרכים שונות כגון פער בין אמנותיהן ומציאות חייהן (ניומה המהפכן השחפן, קוקה הזונה החסודה או פורחוי הפרא העדין). עלילתו של הסיפור רחוב הטומוז'נה בנויה על דגם של עלילת מסע. הנער יוצא בחיפוש אחר משאת נפש כלשהי ופוגש בדרכו דמויות שונות מתוך מטרה להגיע ליעד מסוים. בסיפור רחוב הטומוז'נה מונע הילד בידי פחד מאי קיומו של האלוהים ולכן הוא יוצא למסע בין אנשי העיירה שאינו משיג כל תוצאות אלא חוזר לנקודת ההתחלה שלו.

בין בדיון לממשות – סיכום

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות