סיכום מאמר- התיאוריה המבנית תפקודית

סיכום מאמר- התיאוריה המבנית תפקודית .

 

הקדמה:

בניגוד לתפיסה המרקסיסטית , התיאוריות הסוציולוגיות מציגות, עמדה סלחנית ואוהדת כלפי תקשורת ההמונים.התיאוריה המבנית תפקודית הפכה בדיעבד לחוד החנית של הסוציולוגיה המערבית במאבקה נגד התפיסה המרקסיסטית.

עקרונות התיאוריה פותחו בשנות השלושים ע"י הסוציולוג טלקולט פרסונז אך שורשיה באים מהמאה ה-19 ע"י אוגוסט קונט,אמיל דורקהיים ואחרים.

יישומה בתחום תקשורת ההמונים התגבש ברקע צרכים אינטלקטואלים של החברה המערבית, שהייתה פגיעה לביקורתם של האינטלקטואלים המרקסיסטים.

יתרונה על פני תיאוריות סוציולוגיות אחרות,במסגרת המושגית הרחבה שלה, שאפשר להחיל עליה מגוון תופעות מהמערב ובכללן תקשורת המונים.

מושגי היסוד של התיאוריה המבנית תפקודית:

התיאוריה רואה בחברה מערכת מורכבת ממבנים או מתת מערכות. לחברה צרכים שונים וכל מבנה נועד למלאם. תפקיד (role)- הוא מכלול התנהגויות או פעולות שנעשות למילוי צורך חברתי כלשהו.ממילוי התפקיד נובע לפחות תפקוד אחד, התפקוד הוא השלכה או תוצאה ממילוי התפקיד ומכאן שם התיאוריה המבנית תפקודית או בקיצור הפונקציונליסטית.

הרצון לדעת מה קורה מוליד את הצורך להעברת מידע. כדי לספק אספקת מידע מתהווים מבנים חברתיים הממלאים את התפקיד- עיתון,רדיו.

להעברת המידע יש תוצאות לוואי- למשל, תחזית מזג האוויר יכולה להזהיר נהגים להגביר זהירותם או למניעת נהיגתם כלל. חייבים המבנים לפעול בתאום מרבי. אמצעי התקשורת ובייחוד תקשורת המונים הם המסייעים ליצירת תיאום המבנים הרבים בחברת ההמונים.

תפקידיה של תקשורת ההמונים:

ישנם דעות שונות לגבי תפקידיה אך עיקרם הם: שתשקף את המציאות, תהיה "כלב השמירה של הדמוקרטיה", תתווך בין החלקים השונים באוכלוסיה ותבדר את הקהל.

רבים טוענים כי אחד מתפקידיה החשובים ביותר היא לשקף את המתרחש בחברה. במיוחד בחברה הישראלית. מצפים שהתקשורת תמלא תפקיד של מראה ותשקף במדויק את האירועים והתהליכים החברתיים. אלו המתייחסים לתקשורת כאל "כלב השמירה של הדמוקרטיה"- מצפים שתפקח עין על השלטון ותתריע על מחדלים או אי סדרים. אחרים מצפים מתקשורת ההמונים לחבר בין האוכלוסייה,במיוחד בין המנהיגות לציבור. רבים רואים בתקשורת ככלי בידור.

הניסיון לתיאור מכלול פעולות התקשורת נעשה במודל לאסוול שסיווג לתקשורת 3 תפקידים עיקריים:

1)      סיקור הסביבה– איסוף והפצת מידע על אישים,אירועים ותהליכים- מתמלא ע"י ה"חדשות" בעיקר.

2)      תיאום או קישור-צירוף פיסות מידע וייחוסן להקשר רחב יותר והמלצה איך להבין אירועים או להגיב, פעולה זו מתבטאת בפרשנויות, מתן הידיעות והדעות (מומחים).

3)      המשכיות- העברת מורשת התרבות,מתן ביטוי לסמלים וערכי תרבות- מתבטא ע"י ספרים,סרטים,מדורים בעיתונים ועוד-כמעט כל מה שלא אקטואליה.

עם השנים ובהשפעת השינויים בתקשורת ההמונים חוקרים הוסיפו עוד שני תפקידים לרשמית לאסוול:

4)      בידור- מסייע להפגת מתחים,שעלולים לערער את יציבות החברה- תוכניות מוזיקה,סרטי קולנוע

5)      גיוס-תפקיד התיאום,גיוס תמיכה פוליטית,גיוס כלכלי,קידום אינטרסים לאומיים וערכיים,עיצוב דפוסי התנהגות במלחמה למשל.

הטלוויזיה למשל בגלל מגוון האפשרויות שבה מתרכזת בתפקיד הבידור,הרדיו בסיקור החברה,העיתון בתיאום כי יש לו יכולת להתעמק בנושאים יותר המאחרים, יש עיתון בידור ויש עיתוני פרשנות…

עירוב התפקידים:

ההבחנה בין התפקידים לא ברורה לגמרי.כיום נוטים לערבב תפקידים, בעיתוני פרשנויות יש גם בידור…

סדרות קומיות לעיתים מספקות מידע על אורח החיים, כתבה על שכונת מצוקה בעיקרה היא סיקור הסביבה אך גם מגייסת לתרומות ומתנדבים, שירה עם שרה'לה שרון היא בידור,הפגת מתחים והמשכיות.

בעקבות כך לא תמיד ניתן להחליט האם תפקיד משני או עקיף הוא תפקיד.

ניתוח תפקודי של תקשורת המונים:

(פונקציה היא תוצאה או השלכה של מילוי התפקיד) לסיקור הסביבה למשל יכול להיות פונקציה חיובית או שלילית-דיווחים רבים על פריצות יכול להגביר את רמת ערנות התושבים אך גם בהלה רבה. או למשל וחשוב יותר: כיצד יכולה התקשורת להכין את הציבור למלחמת אב"כ למשל? מבלי לעורר בהלה, זוהי אחת הבעיות העקרוניות בפני התקשורת.לפעמים מה ששלילי לאחד חיובי לאחר. למשל לציבור הישראלי סיקור המתרחש בתקשורת הזרה מניב תוצאות שליליות בעולם אך לפלסטינאים זה סיקור חיובי.

רוברט מרטון מבחין בין הפונקציות בין הגלויות לסמויות הלא צפויות. אך אין לבלבל בין דיספונקציה לפונקציה סמויה ההבחנה הנ"ל מתייחסת להאם ההשלכות חיוביות או שליליות והבחנת מרטון היא האם הפונקציה חיובית או שלילית שנבעה ממילוי תפקיד כלשהו ידועה ומכוונת מראש או התברר רק בדיעבד.

למשל לסיקור השטחים פונקציה חיובית גלויה-פיקוח על גורמי הביטחון ופונקציה חיובית סמויה-הענקת הרגשת ביטחון לציבור כמון כן פונקציה שלילית סמויה-ליבוי היצרים בנוכח המצלמה ופונקציה שלילית סמויה-הכרה במעמדם של המתפרעים כדוברי הפלסטינאים.(שלילית וחיובית למי?)

ניתוח רייט לתיאוריה המבנית תפקודית-

סיקור הסביבה-להעברת מידע יש תפקודים שליליים וחיובים. תקשורת ההמונים יכולה להזרים מידע חיוני לכלל ולפרט:התרעת סכנות והנחייה לקראתם,מניעת נזקים ע"י סיקור נפילת שערים בבורסה, מבצעי מכירות שעוזר לכלל,תחזית מזג האוויר שמנחה מה ללבוש. או לגרום לדברים שליליים-סקירת נגיף האיידס וקורבנותיו תחילה היה מעורפל שכן עדיין לא ידעו איך וממה וגרמה לאנשים להסתגר בבית.

חדשות רבות מדי מזיקות בייחוד שהן מעורפלות והציבור לא מבין והוא מחפש מפלט למבוכתו בנושאיים מקומיים,בעניינים הקרובים אליו, כך ניתן להסביר את צמיחת תקשורת המוניים מקומיות. כמו כן חשיפה רבה לתקשורת המונים עלולה להביא לאפתיה ויכולה להשרות אשליה של מעורבות בתהליכים. כינוי האשליה ע"י חוקרים לזרספלד ומרטון הוא נרקוטיזציה-הפחתת הרצון ליזום פעולות או לקחת חלק בהם.

האזרח סבור שלהתמצא זה להיות פעיל וזה קורה מדיווח מרובה ועודף מידע כמו כן האזנה לרדיו וקריאת עיתונים בא על חשבון דברים אחרים. כמו כן ריבוי דיווחים על אותו הדבר גורם עייפות ומוריד התעניינות. חשיפה מוגברת עלולה להביא גם להתמכרות ותלות בתקשורת.דיספונקציה זו מעסיקה את הציבור בישראל שכן כמו כל התמכרות היעדר הסם,כלומר היעדר תקשורת ההמונים מלחיצה וגורמת שיבושים. מחקר של ברלסון בדק מה מפסידים הקוראים כשאינם מקבלים עיתון כרגיל וגילה שמלבד המידע החסר איבדו הקוראים מכשיר לארגון חיי היומיום כי התקשורת היא חלק מהשגרה. העברת מידע מסייע לאליטה הפוליטית  לשלוט ע"י פרסומים, עדכון הציבור בהנחיות או מידע שלילי על אויבו. סיפוק מידע לפוליטיקאים על רחשי לבו של הציבור ומתן איתותי אזהרה הן לאליטה והן לממשלה על שביעות או אי שביעות הציבור לגבי משהו. בלי אזהרות אלו עלול המצב להגיע לעימות או מהפך פוליטי.יכולות להיות גם השפעות שליליות לאליטה ולשלטון ע"י חשיפת מרמה. מסירת המידע יכול להועיל לתרבות אך גם להסב לה נזק, צמיחת תרבות ע"י דיווחים על סגנונות חיים,חידושים והמצאות, כמו כן התפתחות התרבות ע"י מידע על תרבויות אחרות אך גם פלישה של תרבות זרה וחיקויה ועלול להיווצר מעין "אימפריאליזם תרבותי"(הסבר ביחידה 4).

תיאום-התפקודי השלילים של מסירת מידע נוצרים בשל היכולת האובייקטיביות המוגבלת של הפרט לעכל את מבול העובדות שמציפות אותו.ככל שאמצעי התקשורת ההמונים מתרבים כך גם תופעת "התפוצצות מידע" ופרשנויות. הפרשנות מסייעת לקורא להעניק משמעות לעובדות, ו"מדריכה" כיצד להתנהג והיא נותנת דוגמאות להתנהגות נכונה במצבים שונים.סגנונות כתיבה חדשים מבליטים את תפקיד התיאום של העיתונות הכתובה. הפרשנות הממלא את תפקיד התיאום,עשויה למנוע חרדה מהסוג שסיקור הסביבה עלול לגרום ע"י הסברה נכונה ופרשנויות מומחים למקרים שונים. גם בתיאום יש תפקודים שליליים ע"י דיכוי ביקורת חברתית או מעין קיפאון חברתי ורעיוני. הפרשנות אומנם מסייעת לעכל עובדות אך גם לפטור אותנו מלחשוב ולשקול בעצמנו ואף מגיע למצב שאין לו צורך כלל בפרשנות אישית. ככל שהפרשנות תהפוך להרגל כך ירד חוש ביקורת של האוכלוסייה. כמו כן הפרשנות עוזרת לאליטה הפוליטית בעקיפין לשמור על כוחה.

תוצאות הניתוח התפקודי מזכירות את הביקורת המרקסיסטית על תקשורת ההמונים ולכן נבדוק הבדלים:

בניתוח התפקודי מעצם ההבחנות בין פונקציות לדיס פונקציות,חדור שיפוט ערכי כמו בניתוח המרקסיסטי,בייחוד בתקשורת ההמונים.יתרון בניתוח התפקודי על המרקסיסטי הוא ביכולת להכיר בשני צדדי המטבע,למשל באיתור התפקודים המתלווים לתפקיד התיאום, התיאום מראה כי הפרשנויות הן לפעמים גם כנגד האליטה הפוליטית,הפרשנויות לא פועלות רק לכיוון אחד. זו גם נקודת תורפה שכן היענות הפוליטיקאים לציבור ב"זכות" פרשנויות הוא חיובי לציבור ושלילי לאליטה, זה תורם לחיזוק הדמוקרטיה אך לא כך רואים זאת הפוליטיקאים, מכיוון שתמיד עומדים על כוונת התקשורת וצריכים למצוא חן בעיני הציבור זה מגביל את חופש פעולתם.

המשכיות-הציפיות מתקשורת ההמונים בהקשר זה צנועות.הטלוויזיה החינוכית בארץ היא דוגמא לגוף שנועד למלא את תפקיד ההמשכיות, אך הדרישה היא גם כלפי יתר אמצעי התקשורת,דיווח על דיונים בכנסת נוכחות דלה בהם של חברי כנסת וחילופי דברים בוטים היא גם ערך חינוכי, דיווח כזה מבליט את מסורת הדמוקרטיה. כאשר תקשורת ההמונים ממלאת את תפקיד ההמשכיות היא מסייעת לסוציאליזציה-פועלת בתור סיכן חברות ותורמת להעמקת המחויבות לערכים הבסיסיים בחברה והפנמתם.

בידור-הבידור הוא התפקיד השכיח ביותר ביחס לתקשורת ההמונים.הפגת מתחים היא פונקציה שלא דורשת הסברים.אחד ממטרות הבידור היא לפצות את האזרחים על המחסור התמידי במצרכים ובשירותים אך גם להסיח את דעתם ממצוקות.הבידוק מתפקד כמין שסתום אישי וחברתי ללחצים ומסח את דעתו של הציבור אך התמכרותו של הפרט לבידור עלולה להחליש את יכולתו להתמודד עם המציאות המורכבת. הבידור גם חושף לתרבות למשל כיום יש מחזות של שייקספיר ואחרים בטלוויזיה וזה מרחיב אופקים.

סיכום:

הזרמים הביקורתיים ,הניאו-מרקסיסטים רואים בתקשורת ההמונים מוסד חברתי בעל זיקה הדוקה למעמד השליט ולאינטרסים שלו.התיאוריה התפקודית מנסה להראות שתקשורת ההמונים אינה משרתת אינטרס אחד וחושפת את כל הצדדים.היא עונה על צרכי החברה וממלא מגוון תפקידים חיוביים ושליליים הן לחברה והן לאליטה השולטת.בדומה לתיאוריה הניאו-מרקסיסטית התיאוריה הנ"ל רואה בתקשורת ההמונים מוסד שתורם לשימור היציבות בחברה. והשוני בין התיאוריות הוא שהניאו-מרקסיסטית מבקרת את הסדר החברתי ומטיפה לשינויו והתפקודית רואה בחיוב את שימור היציבות. לתיאוריה התפקודית יש גם נקודות תורפה

א.         ההבדל בין תפקיד לתפקוד אינו תמיד ברור.

ב.         רבים מהתפקודים החיוביים והשליליים אינם אלא השערות בלבד בלי הוכחה.

ג.          רייט מונה בתיאוריה רשימה חלקית בלבד של פונקציות ודיספונקציות-השכיחות ביותר .

ד.         בגלל עירוב התפקידים לא קל לצפות אילו יקיימו התקשורת ולכן קשה לקבוע אילו דיספונקציות ופונקציות יתלוו אליהם. סיווגה של פונקציה כחיובית או שלילית אינו מוחלט ומותנה בזוית הראייה של המסווג.

הפרדיגמה הסטרוקטורלית- פונקציונלית

תקשורת המונים -סיכום

סיכומי מאמרים בתקשורת המונים – עוד סיכומים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות