שפינוזה: אתיקה – סיכום

שפינוזה – אתיקה

הפרויקט הראשון של שפינוזה הוא להסביר מהו אלוהים ומהן תכונותיו:

אלוהים קיים בהכרח.
שהוא יחיד.
שהוא סיבת עצמו, והוא סיבת כל הדברים.
כל מה שנמצא הוא חלק מהאל, ולא יכול להתקיים ללא קיומו של האל.
כל הדברים נקבעו מראש מכח טבעו של אלוהים, ואין בחירה חופשית (דטרמיניזם).

הסיבה שקרא שפינוזה לספרו "אתיקה"

לפי הגדרה 7, "חופשי" הוא דבר הקיים מתוך הכרח טבעו. למעשה רק אלוהים עונה להגדרת "חופשי". חופש לא נובע מתוך בחירה חופשית אלא מתוך קיום עצמאי מכל דבר אחר, שכן לפי שפינוזה הוא דטרמיניסט מובהק. אלוהים הוא חופשי משום שההפך הוא "כפוי להתקיים ולפעול שלא מתוך הכרח טבעו בלבד". האל מספק את ההגדרה הזאת משום שהוא כולל הכל, ולא קיים דבר שמגביל אותו. האל הוא חופשי והוא בהכרח חופשי. להיות "חופשי" משמעו לפעול מתוך טבעך, ומשמעו של "להיות אנוס" הוא שפועלים עליך כוחות חיצוניים. מתוך הקשר בין פעילות וסבילות יש להבין את משנתו המוסרית של שפינוזה. שכן שמו של הספר הוא "תורת המידות". מחלק ב' ואילך עוסק שפינוזה באדם עצמו. היחס בין פעילות לסבילות הוא שאם אני לא פעיל אני בהכרח סביל, פועלים עלי כוחות חיצוניים. לכן, כדי להיות חופשי אני צריך לפעול מטבעי. לכן, רק אלוהים הוא חופשי לגמרי, והאדם לעולם לא יהיה חופשי לגמרי. תמיד יש כוחות חיצוניים שפועלים על האדם, שכן האדם הוא "אופן". ככל שנבין יותר ונדע יותר נהיה חופשיים יותר. הפעילות הנחוצה היא פעילות שכלית. המטרה של שפינוזה בספר זה היא לעורר אנשים להיות מודעים לטבעם האמיתי. למעשה רמת המודעות שלנו היא הדבר היחיד שאנו יכולים להשפיע עליהם.

המתודה הגיאומטרית של שפינוזה

מתעוררת השאלה מה חשיבות של השיטה הגיאומטרית בהוכחה פילוסופית. תשובה שלטית היא שהכלים הטובים ביותר הם הכלים המתמטיים, כמו דקארט. אך שפינוזה עושה זאת באופן הרבה יותר מפורש. הוא ממש בונה את כל הספר באופן אוקלידי, והוכחות השונות משתלשלות באופן גיאומטרי. בנספח אומר שפינוזה שלולא היה לבני האדם את המתמטיקה היינו נאלצים להישאר בעולם האריסטוטלי העתיק ולא היינו יכולים לחקור את הדברים באופן הנכון שבו אנו חוקרים אותם. אמת המידה המתמטית פוטרת אותנו מכל התכליות השקריות. המהות שאנו רוצים להבין צריכה להיות מנותחת באופן גיאומטרי. הגדרת האל היא אינסוף באינסוף תארים (משפט 16), ואנו ומכירים רק שניים (מחשבה והתפשטות). עלינו לברר מה ההשלכות לכך בהקשר שלנו.

בשני התארים שאנו יכולים לתפוס את האל אנו עדין חושבים על אותו אל. בשתי דרכים אלה אנו יכולים לראות את האל תחת האספקט של המחשבה והאספקט הפיזי. אנו יכולים להבין את הטבע באופן גיאומטרית באופן הטוב ביותר משום טבעה המשתלשל.

בתוך המסגרת הזאת עולה השאלה מה יכול האדם לעשות מבחינה מוסרית? הרי הכל נקבע מראש ולא היה יכול להתרחש אחרת!!! זו השאלה העיקרית על משנתו של שפינוזה. שאלה שנובעת משאלה זו היא מדוע יכול אלוהים לבוא בטענות ולהעניש את בני האדם הרי הוא זה שקובע מה יקרא. שפינוזה אומר שהוא מסכים שהאל נעשה מכוח האל, אבל לא נובעת מכך הצלחת הנפש – האושר, שהוא המטרה. וידיעת האמת היא האושר הסופי. ייתכן שבני האדם ראויים למחילה. כלב שעושה דברים רעים צריך לחנוק אותו, ולא בגלל שהוא אשם אלא בגלל שהוא לא שם לעצמו גבול לתאוותיו משם שאינו חושש מהחוק. בני אדם זקוקים לחוקים ויראת החוקים כדי שיגבילו אותם ויהיה סדר. זה שזוכה לנחת רוח הוא זה שיגביל את עצמו משום שכך ראוי ולא משום שהוא ירא את החוק. אולי אני לא יכול לבחור איך להתנהג, אבל אני יכול לפעול כדי להבין מדוע אני מתנהג כמו שאני מתנהג.

ברגמן שואל מהו המעבר מ"שאיפה בסיסית" ל"מידה טובה". שאיפה בסיסית היא ההתמדה של כל דבר להמשיך להתקיים. לכל דבר יש כוח התמדה פנימי, ואם אין כוח חיצוני שפועל עליו הוא יתמיד בישותו. מידה טובה היא טבעו של האדם, אין הבחנה בין הטבע וה"טוב". ברגע שאדם פועל כלומר חושב הוא מממש את טבעו ובכך הוא למעשה מתגבר על הכוחות החיצוניים. כך ע"י הבנה פנימית שלנו אנחנו נמנעים מהשפעת הכוחות החיצוניים שמשפיעים עלינו. זה ההבדל בין פעולה מבפנים ופעולה מבחוץ, וזו הדרך לגאולה.