השבוי מאת ס.יזהר – סיכום

"השבוי" מאת ס.יזהר הוא אחד מהסיפורים החשובים של הסופר שיצאו כנגד אירועים שהתרחשו במסגרת מלחמת העצמאות

"השבוי" של ס.יזהר יצא לאור עוד בעיצומה של מלחמת העצמאות ועורר סערה רבתי בשל הביקורת החריפה על פעולות הצבא הישראלי שכמעט ולא נשמע קודם לכן. הסיפור מתאר מקרה בו קבוצת חיילים שאינה מוצאת מטרה ראויה יותר לוקחת בשבי רועה צאן ערבי בתואנה של שבי לשם חקירה והפקת מידע שברור להם לחלוטין שאין לרועה. הסיפור מציג את החיילים באור רע, כפועלים בשרירותיות ומתוך עיוורון לאחר. הקונפליקט מוצג דרך עיניו של אחד החיילים המופקד לשמור על השבוי שמודע לעיוות שבמתרחש אך אינו מצליח להתגבר על הנאמנות שלו למה שהולך ונעשה בעיניו ללא מוסרי וגרוטסקי.

הסיפור נמסר מפיו של מספר דמות הנמנה על כוח החיילים שלוקח את רועה הצאן בתור השבוי. דרך מסירה זו משרתת את המטרה הדידקטית של הסיפור בכך שהיא מקנה לאירועים מימד של אירועים אמיתיים הנמסרים דרך עדותו האישית של מי שלקח בהם חלק. הסיטואציה של פטרול באזורי הכפרים בהרי ירושלים אף היא מוכרת מהמציאות של ימי מלחמת העצמאות מה שמקיים את העיקרון הריאליסטי של עיצוב הבדוי על רקע הממשי. בפתח הדברים נוקט המספר בלשון "אנחנו" ולא נראה כי הוא מנסה להבחין בין עצמו לבין שאר חברי המחלקה אך במרוצת הסיפור הוא עובר ללשון "אני" ומפריד את עצמו מן הקולקטיב שנעשה מושא לביקורת שהיא למעשה הביקורת של הסיפור. הסצנה של חקירת השבוי מאפשרת לזהות את הדובר בתור הזקיף העומד בצד ובכך דמות המספר זוכה לקונקרטיזציה ונמסר דיווח ישיר של התחושות שלו ועמדתו כלפי המעשה. סופו של הסיפור במונולוג פנימי המבטא את התמה של הסיפור והיא הקריעה הפנימית בין ערכי היחיד לבין התנהלותה של החברה.

המוטיבציה האידיאית של ס.יזהר ממשיכה לבוא לידי ביטוי בסיפור השבוי על ידי תיאור מעשיהם של החיילים. ס.יזהר לוקח את דגם ותדמית החייל המוכרת והמקובלת ועורך לה שבירה והנמכה. הוא מלגלג על תכונות "נעלות" של החיילים כמו אהבת תרבות על ידי עימותן עם התנהלות ברברית במציאות הצבאית. הסיפור מנגיד אותם לנוף הטבעי והשקט ומדגיש את הכיעור הפיזי שלהם ושל סביבתם (המוצב). הטבע ונוכחות הערבים בו מתוארים כניחנים ביופי קדמוני אל מול הקלגסיות והזרות של החיילים אליו. רועה הצאן השבוי מקבל מימד מאוד אנושי שמדגיש את אטימות הלב, האכזריות והסכלות של החיילים.

הסיפור מוסר את מעשי ודברי החיילים תוך שימוש באמצעים של סאטירה שבמקרים רבים גולשת לידי סרקזם של ממש ועל ידי שימוש נרחב בכלי של אירוניה מילולית. האירוניה המילולית כמו חותרת תחת המילים המפורשות של החיילים או דרך הייצוג השגורה שלהם בפי מספרים ודווקא מעידה על תפיסה מנוגדת ומלגלגת. במהלך הסיפור ניכרת תנועה מביקורת מובלעת על המתרחש לביקורת יותר ויותר מפורשת העולה מגרונו של המספר שהולך ונעשה יותר ויותר מזוהה וכן החרפה בדרגות השיפוטיות שמפנה הסיפור כלפי פעולות החיילים ויחסם כלפי השבוי.

בין בדיון לממשות -סיכום

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות