פילוסופיה יוונית – מדריך: דיאלוג אפלטוני

דיאלוג אפלטוני

אפלטון כתב בסוגה של מחזות פילוסופיים- מה שאנו קוראים לו דיאלוג אפלטוני. אלה הם תיאורים של שיחה בנושא פילוסופי, כאשר סוקרטס הוא הדמות הראשית והמכווינה. אנו לא יודעים מהו הסדר שבו הדיאלוגים נכתבו, אבל כן יודעים על דיאלוגים מסוימים שכנראה נכתבו באותו זמן. ישנה חלוקה גסה לפי קבוצות אלה, לכאורה כרונולוגית. ישנם הבדלים גדולים בין דיאלוגים שונים, ביניהן סגנון, דרמה, חשיבות, והבעייתי ביותר- סתירות. ישנן כמה פרשנויות: אחת היא שכל דיאלוג עומד בפני עצמו, יחידה סגורה המתייחסת לעצמה בלבד. אחרת טוענת היא כי לא ניתן להבדיל בדיאלוגים בין דעותיו של סוקרטס ודעותיו של אפלטון, בגלל שהכל מגיע אלינו דרך הפילטר של אפלטון, ולכן קשה לדבר על דעתו של אפלטון ולעשות את ההפרדה עם דעותיו של סוקרטס. דעה שלישית הגדירה קבוצות לפי מאפיינים סגנוניים, דרמטיים ולפי תוכן פילוסופי.

הבדלים דרמטיים בדיאלוגים:

סוג א: בדר"כ מתנהל במקום ציבורי כלשהו. סוקרטס מעלה שאלה של "מהו X?", מתקדם בשיטה של אלנכוס (חקירת שתי וערב, וגם בושה ביוונית) בו סוקרטס שואל שאלות והמשוחח/ים עונים, ולבסוף מגיעים לאפוריה- ההבנה שאין לנו ידיעה מהו אותו X מדובר.

סוג ב: לא מתנהל במקום ציבורי, אלא בבית של מישהו או מחוץ לעיר. סוקרטס לא רק שואל אלא גם עונה וטוען וטענות, ומגיעים להסכמה ומסקנה כלשהי, ידע ממשי, אם כי כמעט תמיד יש הפצרה להמשיך לחקור ולשאול שאלות.

סוג ג: סוקרטס או לא נמצא או איננו הדמות הראשית. הדמות הראשית מרצה הרצאות מאוד ארוכות ומפורטות, ושואלים אותה שאלות והיא עונה. הדרמה מצטמצמת למינימום, העיקר הוא התוכן הפילוסופי.

הבדלים לפי תוכן פילוסופי:

סוג א: תוכן פילוסופי מצומצם, התעסקות ברעיון מסוים. לדוגמה: לכס, מנון, איאון, פרותגורס, גורגיאס

סוג ב: תוכן פילוסופי רחב, התעסקות בשאלות מורכבות וכבדות תוכן. לדוגמה: המדינה, פידון, קריטון

סוג ג: התוכן מגוון מאוד, אך מדובר בדר"כ במציאות קיימת ולא באידיאלים. לדוגמה: החוקים, פרמנידס.

מכיוון שההבדלים הסגנוניים, הדרמטיים והתוכניים מתאימים אחד לשני בחלוקתם לקבוצות, ניתן להניח בסבירות גבוהה כי מדובר בכתבים שנכתבו בתקופות שונות של חייו של אפלטון. ההנחה היא כי הדיאלוגים האפורטיים מתאימים לתקופה ראשונה- הם המוקדמים ביותר ונועדו להנציח את סוקרטס ולהלל אותו, ומייצגים את דעתו של סוקרטס יותר מאפלטון. בתקופה השנייה אפלטון פורס את תורתו שלו, שסוקרטס לא אמר אותה מעולם, אך הוא עדיין משתמש בסוקרטס כדמות ראשית כי הוא קשור אליו מוקיר אותו. בתקופה השלישית אפלטון סותר ומבקר את חלק מרעיונותיו מהתקופה השנייה, וסוקרטס כבר כמעט לא מופיע.

החלק היחיד של כתבי אפלטון שלא כתוב בצורת שיחה הן "האגרות"- אך רובן שנויות במחלוקת ופרשנים טוענים כי רובן לא נכתבו על ידיו באמת. כמו כן, ישנם דיאלוגים לגביהם חושדים שהם לא אפלטון.

יש לנו שלושה מקורות לגבי חייו של סוקרטס. הראשון הוא אריסטופנס, מחזאי שכתב קומדיות, וסוקרטס הוא דמות במחזה שלו "עננים", בו הוא מוצג כסופיסט, כעוסק בטבע ובחלקים מסוימים גם כאתיאיסט. במהלך האפולוגיה, סוקרטס טוען נגד תפיסה רחבה זו שלו באתונה, ואומר שאינו סופיסט, מאמין בקיום של האלים ואינו עוסק בטבע. המקור השני הוא היסטוריון בשם קסנופון, והוא מציג אותו כאיש ארצי ופרקטי הרבה יותר. המקור השלישי והחשוב ביותר הם כמובן הדיאלוגים של אפלטון.

ראה גם:

סוקרטס ואפלטון

פילוסופיה יוונית – המדריך המלא

פילוסופיה יוונית: מתאלס עד אריסטו

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות