פילוסופיה יוונית: הרקליטוס
הרקליטוס הגיע מאפסוס באסיה הקטנה, ובא ממשפחת אצולה. המלוכה באפסוס הוצעה לו, אך הוא ויתר על כך והעביר זאת לאחיו. נראה שהוא היה מיזנטרופ. הרקליטוס טוען (וזה כנראה גם נכון) שלא היה לו שום מורה. כמעט ודאי שהוא כתב ספר, אך כל מה שהגיע אלינו זה אותם פרגמנטים שצוטטו ע"י אחרים. נראה כי הספר היה מורכב מאוסף של פתגמים ואמרות, עם משחקי מילים, משקל מיוחד ויופי בשימוש במילים. בגלל סגנונו המבלבל של הרקליטוס (כבר בעת הקלאסית הוא כונה "האפל" ו"איש החידות") ניתן לתת פרשנויות רבות לפרגמנטים שלו, וישנן תורות רבות לגבי מחשבתו ודעותיו.
הרקליטוס היה יהיר ומזלזל כלפי ההמון, וראה בפילוסופים אנשים בעלי איכות ברמה גבוהה בהרבה מהאדם הפשוט, ואולי אפילו שיש בהם מן האלוהי. המציאות בעיניו היא חידתית, נסתרת ולא ניתנת להבנה שלמה. אי אפשר להבין את המציאות כפשוטה, אלא צריך לחקור בה ולחפש את ההבנה.
הרקליטוס הוא הפילוסוף הראשון שדיבר על ריבוי בדעת ובעקרונות, ולא על עקרון וראשית מאחדת. הוא כן מדבר הרבה על אחדות, ומוטיב חשוב מאוד בכתיבה שלו היא אותה אחדות, אך מרובת פנים. הוא מפריד את עצמו מן העולם, באומרו שהוא חקר את עצמו, אך עם זאת הוא יוצר קשר בין האדם לבין העולם, ויש קשר בין הבנת עצמך להבנת העולם. קיימים דברים לגביהם הידע הסובייקטיבי שלנו נגיש לנו בצורה בה שום דבר אחר לא נגיש לנו- אנו יכולים לדעת אך ורק מה אנו חושבים, חשים ומרגישים.
הרקליטוס משתמש במושג הלוגוס כמה פעמים. הוא משתמש בו כמושג רחב מאוד הכולל הבנה מאחדת, עקרון המשותף לכל, דעת אחת נכונה. ניתן לומר כי זהו המוניזם או הארכא של הרקליטוס, אך בשונה מהמילטים זהו מושג מופשט, שינוי חשוב ומכריע מהפילוסופים שבאו לפניו. כמו כן, הוא מדבר על האש כתמידית ונמצאת בכל, אך האש היא המידה והשינוי של הדברים, לא האש החומרית. זהו עקרון המבטא יחס חומרי בין דברים.
בדיאלוג קרטילוס של אפלטון עולה השאלה: האם זהו לא שקר לתת שם לדבר מסוים, אם הוא זמני וישתנה בעתיד? הוא מייחס להרקליטוס אמירה (ותורה) של פאנטה ריי, "הכל זורם", מציאות שבה שום דבר לא עומד במקום והכל משתנה. לכן אתה לא יכול להכנס לאותו נהר פעמיים כי המים הם לא אותם מים. קרטילוס, שראה עצמו כתלמידו של הרקליטוס, אמר לפי אריסטו שאי אפשר להכנס לאותו נהר אפילו פעם אחת, מפני שהמילה "אותו" כבר מניחה את קיומו של הנהר כיישות בעלת המשכיות ומהות קבועה, אלא משתנה ללא הרף. לפילוסופים שבאו אחריו עולה פה שאלה חשובה שהתייחסו אליה רבים: האם לדבר כלשהו יש מהות קבועה, האם יש זהות מתמשכת ולא משתנה על פני הזמן? האם ניתן להגיד שיש ידיעה כלשהי, כאשר מושא הידיעה משתנה כל הזמן? פרשנות נוספת של אותם פרגמנטים על הנהר והשינוי היא שמה שהרקליטוס טען היא שאמנם המים בנהר משתנים, אך הנהר עצמו אינו משתנה. כאן השאלה היא לא שאלה של תורת השטף והשינוי המתמיד, אלא של תורת העצם, ודיון במה מגדיר ומרכיב את העצם, שהשינוי הוא מרכיב מכריע ונותן לעצם זהות.
התפיסה של הרקליטוס לגבי החושים היא שהם הדרך היחידה שלנו לקלוט את העולם, אך הם לא יוצרים הבנה. אם אין לך את יכולת ההבנה והחקירה של אותו קלט חושי, החושים הם מכשול בפני הידיעה- אסור להאמין לחושים בפני עצמם, אך אתה כן חייב להשתמש בהם כקשר שלך עם העולם.
נושא נוסף שמעסיק את הרקליטוס הרבה הוא הניגודיות בעולם- ניגודים כמגדירים אחד את השני, הנעים מאחד לשני ויהפכו אחד לשני, ומתקיימים כדרגות שונות של אותה תכונה על אותו ספקטרום. כל דבר מוביל לניגודו ומבשר אותו. היציבות וההתמדה (ההרמוניה) יכולים להיווצר רק מכוחות מנוגדים הפועלים אחד נגד השני, מיצירת איזון בין שני כוחות שמבטלים אחד את השני. הוא משתמש כמה פעמים בקרב כדבר יוצר ומסדר ביקום, מתוך אותה ראיית עולם.