עמנואל קאנט: טוב הרצון, החובה, החוק והמוסר

הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות/ קאנט

פרק ראשון – מעבר מהכרת התבונה הרגילה של המוסר אל הפילוסופית

טוב הרצון

לדעתו של קאנט, הדבר היחיד שיכול להחשב לטוב ללא הגבלה הוא הרצון הטוב. דברים שנחשבים למעלות טובות, יכולים להפוך לרעות אם הרצון שמפעיל אותן הוא רע:

  • מידות המזג (אומץ, שכל וכו')
  • מתנות הגורל (שלטון, כבוד, בריאות, שלווה וכו')
  • סגולות שמסייעות לרצון הטוב (מתינות, כיבוש היצר וכו')

בעבור קאנט הרצון הטוב נראה גם כתנאי הכרחי שבלעדיו אדם אינו ראוי לאושר.

הרצון הטוב טוב כשלעצמו, ללא תלות בהצלחת המעשים המכוונים על ידו. עצם הרציה הטובה היא טובה.

האם ניתוק הרצון מהתועלת נכון?

קאנט טוען כי התבונה שולטת על הרצון, וצריכה להיות לכך סיבה.

נסכים ש:

אצל יצור שמכוון במבנה שלו למטרות החיים, כלי שמשמש לתכלית כלשהי הוא המתאים והטוב ביותר לאותה תכלית.

נניח ש:

  • האמצעים העומדים בפני יכולת מסוימת מכוונים לתכלית של אותה יכולת.
  • תכלית הקיום של יצור בעל תבונה ורצון היא האושר.

כעת:

קאנט סבור כי הכלי הטוב ביותר להשגת אושר הוא האינסטיקט. אם בני האדם היו פועלים ע"פ אינסטינקטים והתבונה היתה רק מתפעלת מהפעולות אז האדם היה יכול להיות מאושר, אך דא עקא שעל פי קאנט במצב הנוכחי התבונה רק מרחיקה אותו מהאושר. התבונה ממלאת אותנו בדאגות והיא אינה כלי טוב להשגת האושר. מכאן קאנט מסיק שמטרת התבונה אינה האושר, אלא דבר מה אחר.

התבונה יכולה להשפיע על הרצון ויעודה האמיתי של התבונה בעבור קאנט הוא ליצור רצון שהוא טוב כשלעצמו ולא כאמצעי למטרה אחרת בלבד. הרצון הנוצר הטוב העליון והוא תנאי לכל הערכים, ואפילו לכל תשוקה לאושר.

החובה

לצורך פיתוח מושג הרצון הנדון לעיל קאנט דן במושג החובה, שבו כלול הרצון הטוב. קאנט דן בפעולות שאנו נוטים לעשות ועושים מתוך תחושת חובה.

קאנט מבחין בין שלושה מניעים לפעולה: החובה, נטייה ישרה, פנייה אנוכית.

קאנט נעזר בדוגמא כדי להמחיש את ההבדלים בינהם. סוחר בשוק מוכר את סחורתו במחיר שווה לכל הקונים ולא עושק את הלא ממולחים. הוא יכול לעשות זאת מתוך:

  • חובה – כי הוא יודע שאסור לעשוק.
  • נטייה ישרה – כי יש לו נטייה להיות נחמד אל הבריות.
  • פנייה אנוכית – כי הוא יודע שאם יעשוק זה יזיק לעסקיו.

בתוך החובה קאנט מבחין בין שני סוגי פעולה:

  • בהתאם לחובה – המניע אינו קיום החובה, אך הפעולה עצמה מתיישבת עם ציווי החובה.
  • מתוך חובה – המניע הוא קיום החובה בלבד והמעשה מתיישב עם ציווי החובה. פעולה מתוך חובה מקנה לפעולה תוכן מוסרי.

במכלול הפעולות הנשפטות לפי מניעיהן נמצא גם האושר. גם את האושר עלינו לרדוף מתוך חובה ולא מתוך נטייה.

משפט:

"חובה היא הכרחיותה של פעולה מתוך הכרת כבוד לחוק". בעבור קאנט רק אל דבר שמתיחס לרצון כסיבה ולא כתולדה ניתן להכיר כבוד. כלומר רק אם עושים כי רוצים ולא אם עושים כדי להשיג מושא רצוי.

כאשר:

הכרת הכבוד היא מושג שנוצר בתוך האדם ואינו כפוי עליו מבחוץ. הרצון נקבע באופן ישיר ע"י החוק ולהקבעות זו קוראים הכרת כבוד.

לדעת קאנט רק החוק יכול להיות סיבה להכרת כבוד ולהניע את פעולת הרצון. המניע מהצד האובייקטיבי – ידיעת החוק, ומהצד הסובייקטיבי – הכרת כבוד טהורה לחוק. רק מחשבת החוק, ולא התוצאה שלה מקווים, יכולה ליצור את הטוב העליון ולהניע את הרצון.

החוק (עמ' 36)

קאנט שואל מהו החוק הקובע את הרצון?

לאחר שקאנט שלל מהרצון את כל המניעים שיכולים להיווצר מתוך המחשבה על מילוי חוק (כי הוא צריך להיות לשם עצמו).הדבר היחיד שנותר לדעתו של קאנט כאפשרות להנחיית הרצון הוא החוקיות הכללית של הפעולות. החוקיות סתם כשהיא לעצמה היא העקרון של הרצון. עקרון הרצון על פי קאנט הוא הצו הקטגורי (האימפרטיב הקטגורי): "לעולם אין לי להתנהג אלא כך שאוכל לרצות גם כן, כי הכלל המעשי שבידי יהיה לחוק כללי". כלומר, שאיפתנו היא לנהוג ע"פ חוקיות, ולכן עלינו לנתב את כל מעשינו כך שיהיו לפי חוקים כלליים ואולטימטיביים.

לדעת קאנט גם התבונה המעשית תסכים עם החוקיות הזו, שהרי פעולה באופן שלא יכול להיות מיושם כחוק כללי מכשילה את עצמה. למשל, אם נבטיח משהו מתוך כוונה שלא לקיים את המובטח הדבר יגרום לנו עוול. גם אם בטווח הקצר התוצאות יהיו עדיפות לנו, בטווח הרחוק אנו נמוטט את מוסד ההבטחה. אם הכלל המעשי יהיה שמותר להבטיח הבטחות ולא לקיים, אנשים יבטיחו הבטחות שאין בדעתם לקיים ולא תהייה עוד משמעות להבטחה. הבעיה עם אי קיום הבטחה היא לא שהאחרים יאבדו בי אמון וכך יעשה לי עוול, אלא שהתנהגות כזו לא יכולה להיות מיושמת כחוק כללי.

המוסר (עמ' 40)

מכל האמור לעיל קאנט מסיק שכדי לדעת אם מעשה נובע מרצייה מוסרית מספיק לשאול: האם התנהגות לפי הכלל המעשה שבכוונתי לנהוג לפיו יכולה להיות חוק כללי?

אם לא, המעשה אינו מוסרי. זאת לא משום שהוא מזיק לי או לסביבתי, אלא בגלל שהוא לא מכוון אל הטוב (שהוא הרצון, ומתבטא בהכרת הכבוד ע"י התבונה).

קאנט טוען כי: "הכרחיות הפעולות מתוך הכרת כבוד טהורה לחוק המעשי היא המכוננת את מהות החובה, ומפניה צריכים להידחות כל המניעים האחרים, מפני שהיא התנאי לרצון שהוא טוב כשהוא לעצמו ושערכו עולה על הכל"

תפקיד תורת המוסר שמציע קאנט בחיי היום יום הוא לא להסביר לנו מה טוב ומה רע, את זה אנו כבר יודעים. אלא רק לתת לתורת המוסר צורה שלמה וברורה יותר וכדי לעזור לנפשנו לא להתפתות לבצע מעשים שאינם מוסריים.

ראה גם:

קאנט – מטפיזיקה של המידות

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות