אריסטו – אתיקה מהדורת ניקומאכוס – ספר ראשון: סיכום

אריסטו "אתיקה" מהדורת ניקומאכוס

ספר ראשון – הטוב הכללי והאדם הטוב.

הגדרת הטוב הוא אותו עניין אליו הכל שואף. אך ישנו צורך להבדיל בין שני סוגים שונים של תכלית למעשים, התכלית של הפעולה עצמה, ותכלית אשר היא  תוצאות אשר הן נבדלת מהפעולה עצמה, אז התוצאות של הפעולה שוות יותר מן הפעולה עצמה. בנוסף, ישנן תכליות אשר הן למען תכלית מסויימת אך גם למען תכלית נעלה יותר, שלשמה גם כל התכליות הספציפיות. כאשר אנו פועלים למען המטרה הנעלה, אין זה משנה האם היא מושגת על ידי הפעולה או על ידי תוצאותיה. הטוב היא אותה התכלית שאליה אנו שואפים, כשלעצמה ודרך תכליות אחרות. על כן אנו צריכים לחפש את אותו הטוב. (ברור שהמדע המדיני הוא זה אשר תכליתו הטוב במדינה, ולכן דרכו ניתן להשליך על הטוב האישי.)

אנו מחפשים מהו אותו הדבר אשר הוא משובח ונאה. לשם כך דרושה בקיאות בנושא המדע המדיני, דבר שלא יתכן שתהיה לנער צעיר, שכן לא הידיעה היא הדרך למציאת הטוב, אלא המעשה. כדי למצוא את הטוב צריך נסיון בחיים, ויכולת לא להמשך אחר תשוקות החיים. רק אנשים ששיקול הדעת מכווין את תשוקותיהם והם פועלים בהתאם לכך, תצמח להם תועלת מידיעה בנושאים הללו.

ישנה הסכמה בין רוב בני האדם ששיא כותרתן של כל הטובות הניתנות להגשמה זהו האושר, וחיי אושר שווים לחיים טובים. אך ישנם חילוקי דעות לגבי מהותו של האושר, שכן הוא תלוי בדברים אליהם חפצים בני האדם. אי אפשר לטעון לטוב אוניוורסאלי, שכן בכל חקירה יש צורך לצאת מהנקודה שהיא כבר ידועה לנו, ולא מן הידוע סתם. מכאן אפשר להבין שרק האדם 'המחונך היטב' יבין את החקירה של האושר.

ישנם שלושה סוגים של דפוסי חיים המזוהים עם האושר:

  1. חיי הנאה – אליהם נמשך ההמון.
  2. החיים המדיניים – אשר מהותם השגת כבוד. אך הטוב שייך לאדם כשלעצמו ואינו נפרד ממנו. הסגולה הטובה עדיפה על הכבוד. אך גם הסגולה הטובה אינה האושר, שכן אדם יכול להיות בעל הסגולה הטובה אך לא לעשות אף מעשה כל חיו.
  3. חיי עיון – אשר נדון בו יותר מאוחר.

הטוב הכללי הוא הטוב כשלעצמו. מכיוון שעל כל דבר ניתן לומר עליו שישנו מצב שהוא טוב, אי אפשר שתהיה 'אידיאה' נפרדת לטוב, שכן היא תהיה ריקה וחסרת משמעות. אין הטוב דבר מה משותף שטבועה בו אידיאה אחת ויחידה. בכל הפעולות התכלית היא הטוב שניתן להשיגו בפועל, וכמספר התכליות, סוגי הטוב שניתן להשיג.

הטוב מכל (הטוב העליון) יש בו שלמות, ועל כן ישנה רק תכלית אחת שהיא שלמה, תכלית אשר שואפים אליה לשם עצמה. תכלית הטוב היא האושר, שכן רק אל האושר האדם שואף כשלעצמו. ואף כל פעולתיו האחרות של האדם מכוונות אל האושר. תנאי לחיים שלמים, שלא חסר בהם דבר, זהו האושר. על כן, האושר הוא מושלם ומספיק לעצמו, ותכלית כל מעשי האדם.

פעלו של האדם הוא פעלות נפשית הנעשית מתוך שיקול דעת, ופעילותו של האדם המשובח היא פעולה הנעשית היטב בהתאם לסגולה הטובה של הפעולה. פעולה משובחת לאורך זמן יעשו את האדם למאושר. טובות הן הפעולות המשתייכות לנשמה, ולא לטובות חיצוניות. צריכה להיות הנאה בפעולות אשר נעשות  בשם הסגולה הטובה, ויש לעשותן לשם הסוגלה הטובה ולא למען תכלית חיצונית אחרת. אך האושר הפנימי הוא תוצאה גם של גורמים חיצוניים, כמו הנאה, תבונה, יופי, יחוס משפתחתי, וילדים הגונים שכן אין האדם יכול לעשות מעשים נאים ללא אמצאים. לכן, אפשר לקשר את האושר עם המזל הטוב וגם עם הסגולה הטובה.

האושר נמנה עם הדברים האלוהיים ביותר, בין הוא מתת האל או נקנה על ידי לימוד והרגל. בני אדם שלא בורכו באושר על ידי המזל, יכולים לרכושו על ידי הסגולה הטובה, לימוד והרגל. לאושר דרושים סגולה מושלמת וגם אורך חיים מושלם, ותפקידה של המדינה להקנות לאזרחים תכונות מסויימות ולעשותם טובים ומסוגלים למעשים טובים. חייו של אדם נמדדים על פי הפעולות אשר עשה במהלכם, פעולות אשר נעשות לפי הסגולה הטובה יובילו לאושר. דרושה יציבות בפעולות שאותן הוא עושה, שרק אז האושר יהיה תלוי רק במעט במזל והאדם יהיה אדם טוב באמת.

"…המאושר כאדם הפועל לפי סגולה טובה ומושלמת, והמצוייד די הצורך בטובות החיצוניות, וזאת לא רק בפרק זמן שיזדמן באקראי, אלא בימי חיים שיש בהם משום שלימות."

 

ראו גם: 

מהו הטוב המשותף – הגדרה ודוגמאות

 

 

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות