מבוא לתורת המידות והמדינה: טבלה מסכמת

תורת המידות והמדינה – טבלה מסכמת

נושא	אריסטו	קאנט
טבע / אדם	האדם הוא חלק מהטבע למרות שמובדל ממינים אחרים בשל תבונתו.	הפרדה ברורה בין הטבע לאדם והתנגשות בין הטבעי לאנושי-תבוני.
התבונה	מסייעת לאדם לזהות מהו הטוב ולהבין כי יש טוב עליון, אך איננה הכרחית ובוודאי שאיננה מספקת.	בהתנגשות מתמדת עם טבעו של האדם ועם חוקי הטבע ככלל. התבונה הטהורה היא הדרך היחידה לקבוע חובה מוסרית.
תפיסת האמת	אפוסטריורית – בהסתמך על המצוי, על ניסיון ועל חוויות.	אפריורית – מכוננת על ידי התבונה עצמה ללא כל הסתמכות על ניסיון, חוויות חיצוניות או תצפיות אמפיריות
ראוי – מצוי	גזירת הראוי מהמצוי – פרקטיקות מקובלות הן הראויות. יש קשר הדוק בין מעשה צדק לאיש צדק – משפעים זה על זה.	חיץ בין המצוי לראוי הנובע מההפרדה בין התבונה לטבע. האדם צריך להיאבק בטבעו למען עקרונות המוסר התבוניים.
מניע לעשייה	עשייה לשם תכלית. בכל עשייה יש יסוד של התכוונות שהיא הטוב. התכליות מסודרות בהיררכיה כאשר תכליות משניות משרתות תכליות נעלות מהן, עד לתכלית התכליות.	דאומטולוגי – מתוך ציות לחובה הנובעת מהכרה תבונית. עשייה כ"מצווה לשמה" – אין תכלית חיצונית – המניע הוא פנימי לפועל ואיננו מותנה אמפירית כתוצאה מדחף או תשוקה.
הטוב העליון	תכלית התכליות – הטוב העליון שתכליתו פנימית. עבור הכלל – מדע המדינה, עבור הפרט – האושר, שמושג על ידי פעולה לפי המידה הטובה והוא הוא המידה הטובה.	הטוב בלא הגבלה הוא הרצון הטוב (איננו קשור בתכלית). שקול למושג החובה. כיוון הרצון על פי הרציונאל למרות הקונפליקט של הרציונאל עם דחפים ומעצורים טבעיים. החוק המוסרי נובע לוגית מהתבונה הטהורה.
הגורל	בעל השפעה על יכולת האדם להגיע לטוב – חוסר מזל יכול לפגוע באושר	אין השפעה – הרצון הטוב "מיישר" את הגורל כמו גם את תכונות האופי הטבעיות.
ערך מוסרי	העשייה עצמה על פי המידה הטובה היא הנותנת ערך מוסרי. תפיסת הטוב איננה מספיקה. צריך לאמן את המידה הטובה בפועל, עד שהופכת לנטייה טבעית, ומתבטאת בפריחה ושגשוג.	החשיבות של הפעולה המוסרית היא במניע – ישנה הבחנה בין עשייה בהתאם לחובה ועשייה מתוך חובה. יש ערך מוסרי רק לפעולות הנעשות מתוך הכרה בחובה ותוך העלמות מהשלכותיה ותוצאותיה שח העשייה.
גישה	תלויית תוכן – תכונותיו ומידותיו של האדם (Arete) וכן מושאי רצונו קובעים את מידת הטוב.	פורמלית – ביסוס על עקרונות וחוקים בלתי תלויים בתוכן אלא בפרוצדורה. אין חשיבות לתוצאות הפעולה או לתכונות אופי של הפועל.
סינופסיס	הצורך בראיה כוללת המאפיינת את הפילוסוף מאפשרת מבט רציונאלי ואיזון בין כל התכליות לשם האושר	הצורך בראיה כוללת על מנת לגבש מערכת חוקים שלמה וקוהרנטית שתבטיח בחירה רציונאלית אמיתית.
מוחלטות	המידה הטובה – סובייקטיבית לאדם. הכרה באתיקה כתחום שרמת הדיוק האפשרית בו נמוכה – מתייחסת למרכיבים בנפש האדם שקשה לכמת.	ריגוליזם – תובענות מוסרית ותפיסה חמורה ואדוקה של המערכת הנורמטיבית – נובעת מהתבונה הטהורה ולכן אפריורית, אבסולוטית ואוניברסלית (תקפה כמו הלוגיקה בכל עולם).
מוסר – אושר	פעולה על פי המידה הטובה מבטיחה הנאה מהעשייה – עשייה טבעית ולא מאולצת על פי מידה טובה מביאה בהכרח אושר, שגשוג ופריחה.	אין ערובה שהתנהגות מוסרית תוביל לאושר – פעולות מוסריות אף כרוכות לעיתים בכאב, אך אין זה רלוונטי. הנאה ואושר מקורן בתשוקות וברצונות ולכן אין הן קשורות למוסר.
חירות	האדם כפוף לחוקי הטבע ההטרונומים ואין לו שליטה עליהם – הוא צריך להבינם, לקבלם ולהתמזג עמם.	האדם יכול להיות חופשי רק בתחום המוסר – בתחום זה הוא המחוקק לעצמו חוקים אוטונומיים ובכך יוצר זהות בין הכפוף למכופף.

	הובס	לוק	רוסו	רולס	נוזיק
השאלה המרכזית	הדרך לכינון חברה יציבה, הצדקת המדינה כגורם רגולטיבי.	נסיון לענות על השאלה "מהי סמכות השלטון?" ו"מה מגביל את השלטון?"	מדוע לכונן מדינה וכיצד היא אמורה לפעול? (דההההההה).	מעמיד את מושג הצדק במרכז הפילוסופיה הפוליטית. שאלת צידוק הריבון אינה המרכזית.	(ביקורת על עקרונות הצדק של רולס).
ביסוס התיאוריה/הגורם לצידוקה	"מצב הטבע": מצב אנושות היפותטי שקודם לשלטון ולחברה. בהיות בני האדם רציונאליים, כל אדם תובע לעצמו זכויות (שימור עצמי) וכך מגיעים למצב מלחמה (דילמת האסירים).	מצב הטבע על פי לוק: מאופיין בשוויון וחירות. בתוך מערכת זו קיים חוק טבע =חוק השכל והתבונה. עם זאת, יש מקרים יוצאי דופן של פגיעה בחוק הטבעי. הענישה במצב הטבעי עלולה להיות חסרת פרופורציה למעשה. הצידוק לשלטון נובע מהסכמת הפרטים.	מצב טבע קדם-חברתי, כאשר שוררת הרמוניה אך חסר אלמנט התבונה. (האנשים= פרות מטומטמות שרועות באחו). יש צורך "לתרבת" את האדם (שפה, קניין…).	"המצב המקורי". בשונה ממצב הטבע, לא מחפש מצב דמיוני שישקף את טבע האדם, אלא מצב אידיאלי להתגלמות הרציונאליות על מנת לבחור עקרונות של צדק. הוגנות: כל השחקנים רציונאליים, בעלי אינטרס אישי (וזהו גם המניע הבלעדי שלהם), חופשיים ושווים. מסך הבערות: התגלמות ההוגנות.	מדינה שתנהג על פי שיטתו של רולס- כוחה רב מידי, שכן היא מתערבת יתר-על-המידה בחיי האזרחים. הצדק המוסרי נובע מהקטגוריות: רכישה (על פי לוק, יצירה ראשונית, יסוד היסטורי), העברה (פרי של וולונטריות) ותיקון (של עבירות).
	הובס	לוק	רוסו	רולס	נוזיק
השיטה	אי הבטחון במצב המקורי יכול להפתר רק על ידי סמכות חיצונית שתכפה את הסדר החברתי. כך מכוננים אמנה, כשבמסגרתה מוותרים על הזכויות (ובכללן החירות) למען הישות השלטונית.	ß יש צורך בשלטון מרכזי אשר יבטיח את הזכויות (חיים חירות וקניין) על ידי אכיפת חוקים (וענישה פרופורציונאלית).	מעבר ממצב טבעי למצב של תרבות ותבונה. הפרטים מוסרים את זכויותיהם הטבעיות לגוף המדיני ומקבלים בתמורה זכויות אזרחיות. ראשית, בני האדם עוברים למצב חברתי בו הם משועבדים. המצב החברתי האידיאלי על פי רוסו מצריך תודעה של חופש. מעבר זה נעשה על ידי התבונה. בנוסף, יסוד האחדות חשוב. החברה פועלת על פי אינטרס משותף שמקורו בתבונה. כלומר, יש להתייחס לרצון הכללי ולא לרצון הכלל (=סכימת רצונות הפרטים).	שני עקרונות הצדק: חירות הפרשיות (כשהסייגים הם שוויון הזדמנויות וטובת החלש). עקרונות אלו באים לידי ביטוי על ידי המעבר הבא: עקרונות צדקÜ חוקהÜ חוקיםÜ חוקים משנייםÜ פרקטיקה. רולס, כליברליסט, רוצה להבטיח תפיסה הטרוגנית שתבטיח את השמירה על התפיסות השונות של בני האדם בנוגע למה שטוב עבורם. אבל בכל זאת, ישנם דברים בסיסיים שכולם רוצים על מנת להשיג דברים אחרים: הפרקטיקה עוסקת בחלוקת "הטובין הראשוניים": כבוד עצמי, בריאות, כסף וחירות. מרחיב את מושג הצדק גם לספרה הבין-דורית. במרחב הבינ"ל, לעומת זאת, יש להסתפק בלהבטיח את היכולת של מדינה לקיים מוסדות צודקים אך אין יסוד מוסרי להבטחת שוויון גלובלי.	שיטה "סופר ליברלית", שוק חופשי. אך בחברה יש אלטרואיזם "טבעי": העשירים ידאגו לעניים כיוון שזה יועיל להם.
	הובס	לוק	רוסו	רולס	נוזיק
חירות האדם	(ההגדרות נכונות למצב הטבע): זכות טבעית: חירות לעשות כל דבר למען שימור עצמי. חירות: העדר מעצורים חיצוניים.	במונחים נורמטיביים ולא פיזיים.	יסוד עליון. הבסיס לתורתו. מתקבל על ידי תבונה. אינו ניתן להפקעה. יסוד טבעי, אדם לא נולד משועבד.	תנאי הכרחי במצב המקורי. לכל בני האדם זכות שווה למקסימום חירות בתנאי שאינה פוגעת בחירות דומה לכל.
עמדה לגבי זכויות	במצב הטבע, הזכות הטבעית היא לשימור עצמי (כל האמצעים כשרים). במצב המדינה, האדם מוותר על חירותו תמורת בטחון, ולכן הזכויות מצומצמות למה שהמדינה מתירה.	הזכות לחיים, חירות וקניין הן זכויות טבעיות. הזכות לקניין נובעת מיכולתו של הפרט לייצר קניין. עקב היותן טבעיות, הזכויות אינן ניתנות להפקעה (אסור להתאבד, אסור לשעבד).	לכל אדם זכות טבעית לחירות. המעבר למצב המדינה אינו מאופיין בוויתור על חירות אלא במסירתה בצורה הטבעית על מנת לקבל חירות "נעלה" יותר שהיא החירות האזרחית. היא נעלה באופן מוסרי.	זכות לשוויון הזדמנויות.	הזכויות הן מוחלטות. רצון הפרט בא לידי ביטוי תמיד (ולא רק במצב המקורי כמו אצל רולס). כמובן שהזכויות מתקיימות עד הגבול בו לא פוגעים בזכויות האחר (כלומר בחוקי הרכישה וההעברה).
תפקיד המדינה	בטחון לאזרחים. גבולות הציות הפוליטי: עונש מוות ומרי (מעין חזרה למצב המקורי, מפני שהמדינה לא ממלאת את תפקיד הקניית הבטחון).	לשמור על שלוש הזכויות. אכיפה יכולה לכלול עונש מוות מפני שפושע, על פי לוק, מוציא את עצמו מהחברה האנושית.	שמירה על חירות הפרטים.	הבטחת שני עקרונות הצדק. זאת על ידי הקצאת המשאבים בצורה שתבטיח חירות מקסימאלית ושוויון הזדמנויות. למדינה יש סמכויות רבות על מנת להבטיח את העקרונות הללו, כגון מיסוי.	כנ"ל בשיטה
שוויון	כל בני האדם שווים ולכן מצב הטבע יהיה מלחמת כל בכל תמידית. (שווים גם ברציונאליות שלהם).	במונחים נורמטיביים ולא פיזיים. כל בני האדם נוצרו על ידי האל עם אותן היכולות, ומכאן נגזר שוויון מוסרי ופוליטי.	כל בני האדם שווים.	"מקבל" אי שוויון בתחום החברתי-כלכלי. השוויון שכן הכרחי על פיו הוא שוויון ההזדמנויות. אי-שוויון בחלוקת משאבים מוצדק רק אם נעשתה במקביל פעולה למען טובת החלש.	לא קריטריון מוסרי מבחינתו.
	הובס	לוק	רוסו	רולס
ביקורת		טלמון ביקר את רוסו בהאשימו ביצירת מודל של "דמוקרטיה טוטליטארית", שכל פרטיה אמורים להסכים עם החזון של הרצון הכללי. הסכמה גורפת כזאת תצריך חדירה של הדמוקרטיה לכל תחומי החיים על מנת להבטיח את קיום הרצון הכללי. זאת בניגוד לדמוקרטיה ליבראלית שמנסה להתערב בחיי האזרחים כמה שפחות.		* מהו סף ההימור במצב המקורי? לעיתים בפרט ינקוט אסטרטגיית "מקסימקס" למרות מסך הבערות, וזה לא בהכרח אי-רציונאליות. (ביקורת לוגית-פורמאלית על השיטה). * רולס לא מקנה חשיבות לסולידאריות חברתית, שוויון מבחינה חומרית גם הוא חשוב. (ביקורת סוציאליסטית-נורמטיבית). *ביקורת של הקהילתנים: א) סנדל- לרולס יש מושג של "אני בלתי מתוחם", אני שלא מותנה מבחינה חברתית. צדק צריך להיות כפוף לאידיאלים שאני מאמין בהם. ב) וולצר: מושג הצדק אינו אוניברסלי. הוא תלוי-קהילה. גם בתוך הקהילה מושג הצדק איננו אחיד. צדק בחלוקת בריאות≠צדק בחלוקת טובין מטריאליים≠צדק בחלוקת זכויות פוליטיות.