תורת המידות והמדינה – סיכום: קהילתנות

קהילתנות communitarianism

ביקרות משמאל על רולס

בעקבות הספר של רולס, קמים לו מתנגדים, לאו דווקא מהכיוון האינדיבידואליסטי של נוזיק– ימין. היום נדון בשלושה פילוסופים שבקרו את רולס בשנות השמונים על האינדיבידואליזם המוגזם שלו. Walzer ,Sandel, McIntyre.

מייקל וולצר – פילוסוף והיסטוריון של אידיאות, כתב את "מלחמות צודקות ובלתי צודקות" הפילוסוף הראשון בעת המודרנית שכתב על נושא ישן- הצדקה פוליטית ומוסרית למלחמה. ישראל מופיעה כאחד ממקרי הדגם, השוואה בין מלחמת ששת הימים ומלחמת לבנון ראשונה. וולצר הוא אדם כמעט ציוני, והוא רואה את מלחמת העצמאות וששת הימים כמוצדקות. מעבר לעניין הישראלי, זה ספר שהחזיר לקדמת הבמה של הדיון את העיסוק באתיקה של מלחמות.

סנדל והיסוד הרצוני

הקהילתן יטען שבפילוסופיה פוליטית צריך להפסיק את המחויבות האובססיבית כמעט של הליברליזם לנקודת המוצא בפרט. מייקל סנדל עשה את העבודה החשובה בספר ב-1984, כשטען כנגד רולס, שהיה תלמיד שלו. הוא אומר שהנחת היסוד הליברלית היא שיש דבר שאפשר לכנות אותו אינדיבידואל. קהילתן כמו סנדל לא מכחיש שאנו בני אדם אינדיבידואלים- יש לנו גוף ותודעה עצמית, ברמה הביולוגית. אבל, סנדל טוען שלאינדיבידואל הביולוגי הזה יש בסיס מטאפיזי ללא משמעות מובהקת. המושג העליון במפנה המודרני של הפילוסופיה הפוליטית– רצון.

היסוד הרצוני, של הפעלת החירות הופך את הפרט לבעל משמעות נורמטיבית, לא רק אפסטימולוגית. יש לנו מעמד כיצורים בעלי זכויות, העדפות. סנדל אומר שזו אמונה תפלה, זו מחויבות ריקה, המושג של אינדיבידואל הוא ריק ומופשט. אם נסתכל על מושג הרצון\העדפה\השקפה\סולם ערכים, נראה שהם לא יכולים להיווצר יש מאין.

האדם הוא יצור חברתי

כל ההשקפות האישיות הללו מבוססות על ערכים חברתיים, על איזושהי מסורת, פרקטיקות משותפות. בחזרה לאריסטו- האדם הוא יצור חברתי. אני לא יכול לעצב את הערכים שלי אלא מתוך היותי חי בחברה. הם יטענו כנגד רולס שכשאנו עוסקים במושג הצדק אנו עוסקים באינטראקציה של שתוף פעולה בין בני אדם (לאורך החיים כולם, כך יאמר רולס). דרך אינטראקציה משחקית הילד לומד מושגי צדק והוגנות.  סנדל אומר שלדבר על יצורים מופשטים של כורתי האמנה תחת מסך הבערות, זה טריק יפה אך זו הפשטה גמורה שאין דבר בינה לבין המציאות. למה עלינו להפשיט את כל התכונות הממשיות שקובעות את סולם הערכים? אנחנו מאבדים את האינדיבידואליות שרולס כה חפץ להשיג אותה. אצל רולס נשאר מעין דחליל של האדם במצב המקורי, ורולס עצמו מודה שזה לא אנשים בשר ודם. בסופו של דבר זה הופך אותו למקשה אחת, שבה ההחלטות על עקרונות הצדק זהות, ואין למעשה אינדיבידואליות.

תורת המידות והמדינה – סיכום

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות