עקרונות הצדק על פי נוזיק – סיכום

עקרונות הצדק על פי נוזיק

אם אנחנו מסתכלים על תיאוריות הצדק מאפלטון ועד רולס, כל תיאוריה של צדק אומרת לתת לבן אדם על פי דגם pattern)) מסוים: אצל אפלטון כל אחד על פי ייעודו וכישרונו; אצל מרקס כל אחד יקבל על פי צרכיו וייתן על פי יכולתו; אצל רולס הדגם קצת יותר מסובך מבחינה רטורית, אבל בכל רגע נתון החברה צריכה לבחון עצמה על פי שני עקרונות הצדק של שוויון הזדמנויות, ופערים על פי תועלת החלש. נוזיק מתעקש שכל תיאוריות הצדק היו על פי דגם. אם אנחנו רוצים לקחת ברצינות את הרעיון הליברלי של האינדיבידואליזם הקיצוני, אנו צריכים לחשוב על הצדק ההיסטורי. זהו צדק שאינו על פי דגם. בהקבלה- לפני דרווין האדם היה צריך להיות מותאם לדגם אנושי מסוים. לעומת זאת, תפיסה היסטורית תאמר שמהות אנושית היא בעצמה תוצר של התפתחות. מי הוא יותר בן אדם? זה טיפשי לומר כי האדם עצמו הוא מושג נזיל, והוא מה שהאבולוציה מובילה אותנו אליו. איך זה עובד בהקשר של צדק?

במקום שני עקרונות הצדק של רולס הוא מציע שלושה טיפוסים של עקרונות צדק:

א . רכישהacquisition

ב. העברה transfer

ג. תיקון- להחזיר לתלם מה שלא בסדר. במקרה של עקרונות היסטוריים זה לא להחזיר לדגם, אלא להחזיר את המצב לקדמותו.

בהשראת לוק, עקרונות הרכישה– האופן שבו טובין כלשהו הגיע לידיי. העולם בסוף היום החמישי לבריאה- לא היו בני אדם, או שהיה רק אדם ולא היה מה לחלק. זה מצב הפקר- העולם מלא בדברים אבל אי אפשר לקבוע חלוקה צודקת כי אין למי לחלק. נוזיק אומר שיש לחשוב על המצב המקורי, לא במובן של מצב בערות, אלא יותר במובן המילולי- איך הגענו עד הלום? נעשה בהפשטה טיול אחורה, ונגיע למצב שלוק מתאר כאי בודד שאליו הגיעה ספינה טרופה. שם, שום דבר לא שייך לאף אחד. וכאן מתחילים עקרונות הרכישה, איך אני הופך משהו שלא היה שלי לשלי. הדרך מאוד דומה לגישה של לוק, יש לי בעלות על כוח העבודה שלי, והוא מקנה לי יכולות רכישה. זו תפיסה פיזית, או בהמשך גם זכויות יוצרים, של רעיון. אנו צריכים לראות אם יש חפץ שנרכש באופן לגיטימי. הוא מנסה למלא ביותר תוכן את מה שלוק השאיר עמום: enough and as good. נוזיק אומר שיש אינסוף צורות חלוקה רציונאליות, אבל שאני אקבל הכול והאחרים לא יקבלו כלום- זה גבול החלוקה הרציונאלית, כי הצדק יחדל מלפעול, לא יהיו אנשים לחלק להם.

עקרון ההעברה– אין מדובר ברכישה ראשונית, מדובר באופן בו עובר הקניין לידיי מידיים אחרות. ההעברה צריכה להיות מוצדקת. עקרונות ההעברה צריכים להגדיר מתי יש ניצול ומתי לא, ועל כך יש מחלוקת גדולה. נוזיק אומר שאם אין אלטרנטיבה של מקום עבודה אחר ובעל הבית מנצל זאת ומבטיח לי שכר נמוך, אז אנחנו קוראים לזה ניצול. עדיין לא דנו במה זה ניצול. האם אני אשם בכך שאין לי חלופה? יש כאלה שאומרים שאדם לא אחראי על מה שהביא אותו עד הלום באופן מלא, ואפילו אם הוא אחראי באופן חלקי, זה עדיין לא אומר שמותר לנצל אותו. אלה שאלות קשות, עדינות, והן שייכות לפיתוח של עקרונות העברה נכונים. מה זה חוזה, נתינה מרצון, ירושות. רולס חושב שצריך להטיל מס על ירושות כי הן יוצרות אי שוויון בדור הבא, ואי השוויון הזה צריך להיות לטובת החלשים. לא מדובר בשוויון גמור, אלא בצמצום פער. נוזיק אומר שאדם הוא בעלים על עצמו, יש לו זכויות כפרט, ולכן מותר לו לעשות בכסף שלו מה שהוא רוצה, להעביר או להוריש. הוא מרחיק לכת ואומר שאם אנו קובעים מיסוי על ירושות, או מיסוי כלשהו על עבודה זה נקרא "עבדות" (בעיקר על עבודה). עבודה היא גם סוג של העברה, ומיסוי עבודה יוביל לעבדות. הדיל ביני ובין המעסיק, ולאף אחד אסור להתערב. כל אחד מקבל את שכרו על פי דין ולאף אחד לא צריכה להיות תביעה נוספת. מיסוי הוא slave labour. כל הרעיון של התקשרות חוזית מוסכמת בין בני אדם, זה עניין של בני האדם עצמו- כמו שהמדינה לא צריכה להתערב ביחסים הבוגרים בהסכמה בתחום המיני בין בני אדם, ביחסים הומוסקסואליים לדוגמא.

מתנות- כל עוד הכסף אצלי הוא לא בר מיסוי. אבל אם אני נותן מתנה, מה פתאום שהמדינה תתערב? ואותו דבר על כל עסקה כלכלית אחרת. הדוגמא שלו- שני אנשים עם אותן היכולות. שניהם עובדים  8 שעות ביום ומשתכרים אותו דבר. מציעים לאדם אחד לעבוד שעות נוספות והוא מסרב, כדי שהוא יוכל לשבת בביתו ולצפות בטלוויזיה. אבל האדם השני שעבד שעות נוספות, המדינה מתערבת ולוקחת לו כסף, בעוד שבפנאי המדינה לא מתערבת. המדינה גונבת, לדעת נוזיק, חלק מתוצר עבודתך.

נחיצות המדינה

נוזיק אומר שלמדינה יש תפקיד מינימאלי, אם יש הונאה, הפרת חוזה, גניבה, ניצול, כל דבר המקלקל את עקרונות ההעברה, אז צריך בתי משפט. וכמובן עקרון התיקון- כאשר נעשתה העבירה, צריך להיות מישהו שידאג לתיקון.

בחלק הראשון של ספרו נוזיק שואל את עצמו: אולי נסתדר ללא מדינה כלל? אולי נוכל באופן וולונטרי, כמו בקיבוץ, ללא סמכות מדינית להגיע להסכם מרצון. הוא אומר שזה לא יקרה, הוא חוזר לרולס, ואומר שבני אדם הם יצורים חלשים שצריכים לשתף פעולה. לדוגמא: תאורה ברחוב, לא מספיק לדבר עם שכן אחד, צריך לדאוג להסכם עם כל הרחוב. ואז אנחנו מגיעים להסכם רק עם חלק מהדיירים ואנו מוותרים לשכן הסרבן. אבל אז הדייר הסרבן נהנה מהאור, מהגינון, ולא תורם את חלקו. זו בעיית הטרמפיסט, נוזיק חושב שהיא בעיה עצומה שמונעת את האפשרות לאנרכיזם באופן אוטופי. מאחר וטבע האדם הוא רע מיסודו יש מספיק אנשים שינצלו זאת, ואז אנו חייבים מדינה. אנו צריכים צבא, משטרה, בתי משפט, שמאים, בתי סוהר. צריך מנגנון שלם כדי לקיים את עקרונות הצדק ההיסטוריים. לזה הוא קורא מדינה מינימאלית ואותה צריך לקיים, ולכך מוצדק מיסוי. רק חלק קטן מהמיסים הולכים לענייני אכיפת צדק. רוב המיסים הולכים למימון בריאות, חינוך, חלוקה מחדש, קצבאות ילדים. הוא מתנגד שסכום כלשהו ילך למימון רווחה או חינוך, לחלשים. זו שיטה קפיטליסטית, התקפה על רולס מימין, שבה כל אחד נהנה מפרי עמלו, יכולתו, כישרונו, מזלו. מה שנופל בגורלי מבלי שהזקתי לאדם אחר, כל זה הוא שלי בדין ואסור לקחת זאת ממני. ההבדל הרדיקאלי בין רולס לנוזיק, זה שהתשובה של רולס היא כפירה בנקודת המוצא של בעלות עצמית. אצל רולס האדם איננו בעלים על עצמו, לפחות במובן שהוא בעל הזכאות לכישורים הגנטיים המולדים. זה שנולדתי אדם מוכשר באופן גנטי להורים עשירים בארץ מפותחת, לא נותן לי שום זכאות על הפירות של היתרונות הגנטיים. אם אני נולדתי בריא והוא נולד חולה- אני צריך להתחלק בפירות היכולות שלי בתור אדם בריא עם נזקקים כתוצאה מנכות או חוסר מזל, מאחר ששנינו נפלנו באופן לא מכוון על ידינו, למשבצות שעיצבו לנו החיים. אני צריך לחלוק לפחות במשהו. זה זר לחלוטין לנוזיק- ההורים, הגנים, הסביבה, זה מה שאנחנו. אין לו שום דבר נגד פילנתרופיה, הוא מאמין בתרומות לחלשים, אבל על בסיס אישי. לא בדרך המדינה, לא כחלק ממושג הצדק, אלא כחלק שנתון לחלוטין לבחירה עצמית.

ראה גם: הליברליזם של רוברט נוזיק

תורת המידות והמדינה – סיכום

עוד דברים מעניינים: