שאלת הסמכות
המסכת השנייה -נפתחת בשרידי הויכוח עם פילמר, ושאלת הסמכות. אי אפשר שלא לחזור ולהדגיש, אצל הפילוסופים היוונים פילוסופיה פוליטית הייתה תורת המשטרים- מהו המשטר הנכון, אבל כלל לא "מי שמך לשלוט עלינו" השאלה היא מהו השלטון הטוב. בפילוסופיה המודרנית השאלה הראשונה היא "מדוע דווקא אתה (אתה= מלך, ממשלה…)" לוק משיב שיש לנו שלוש אפשרויות:
א. שררת האבהות
ב. מצב טבעי-> אנרכיה
ג. הסכמה
שררת האבהות – תפיסה מסורתית מימי הביניים או לפני אפילו, מי שיש לו תכונה מיוחדת במינה שקיבל אותה בשרשרת דורות, עד לאדם הראשון, שאלוהים נתן לו את הסמכות לרדות בטבע, הוא הריבון. מאחר ובני אדם לא חיים לעד, מי שיש לו סמכות הוא שמוריש אותה. יש בה יסוד טבעי, בדיוק כפי שלאב יש סמכות לילדיו. לא במקרה רוב השיטות הפוליטיות הלא דמוקרטיות נותנות אופי של אבהות לשלטון. ילד לא שואל את אביו "מי שמך?", ואולי התשובה מספקת בתחום המשפחתי, אבל לא בתחום המדיני. שושלת מלכים היא הדוגמא הכי טובה, לדוגמא בית דוד. היא הלגיטימציה האחרונה למקור תוקף אחרון. לוק אומר שאין לנו מושג, אפילו אם היינו חושבים שכך זה עובר מאלוהים והלאה, אין לנו דרך להגיע לשושלת הזאת. בניגוד לאב הביולוגי, שבדרך כלל יודעים מי הוא, במקרה השלטוני אי אפשר לעשות כן. ארצות נכבשות, יש מעברים של שושלות, וכו'. שנית, סמכות זה לא דבר שעובר בירושה, זה שלאב הייתה סמכות טבעית עליי, זה לא אומר שאני קיבלתי בירושה את הסמכות ממנו כאשר לי נולד בן, בזכות הירושה מאבי. אם זו סמכות טבעית, אז לאב יש סמכות על ילד, בעצם היותו אב ולא בגלל ירושה. ולכן, אפילו בבתי מלוכה, אם למלך X הייתה סמכות פוליטית עלינו, זה לא ברור שבנו Y מקבל את הסמכות. מה זה להעביר סמכות?
המצב הטבעי– מה שנשאר כאפשרות חלופית זה המצב הטבעי, שמובילה לאנרכיה. ואנרכיה זה דבר רע. מבחינת החיים הקהילתיים של בני האדם, הדבר הטוב הוא לא לזהות בעל סמכות, אלא ליצור משטר עם העדר סמכות, כמו קיבוץ. לוק חושב שזה בלתי אפשרי, כי כאן הוא חוזר להובס, ואומר שיקרה משהו רע.
האמנה החברתית– אם כך, נותרנו עם האפשרות השלישית: האמנה החברתית. הפרט מפעיל את רצונו ומגיע להסכמה. במובן הזה, הסיכוי היחידי שלנו ליצור סמכות לגיטימית לפוליטיקה היא האמנה החברתית.
עמ 2 – לוק מתאר למה הוא רוצה להגיע, מה זה השלטון המדיני "הריני מציין אפוא את הזכות לחוקק חוקים תוך קביעת עונשי מוות ולפיכך גם כל מיני עונשים קלים מאלה כדי להסדיר את הקניין ולשמור עליו וכן את הזכות להשתמש בכוחה של העדה לצורך ביצועם של חוקים כאלה ולשם הגנה על הקהילה מפני פגיעת ידם של זרים וכל זה לטובת הכלל בלבד"
א. הסמכות הראשונה במעלה- אם יש לי סמכות לחרוץ עונש מוות יש לי גם כל סמכות פחותה מכך. אולי היום לא היינו מדגישים כל כך את עניין העונש.
ב. תכלית נוספת- לא רק לעשות סדר פנימי, אלא גם להגן מבחוץ.
ג. לטובת הכלל בלבד- אצל הובס טובת הכלל הייתה אופציה, אצל לוק התביעה היא נורמטיבית מלכתחילה. תכלית השלטון- המדינה טובה לטובת הכלל, ובמובן זה חוזר לדעה אריסטוטלית.
