תיאוריה ביקורתית: אסכולת פרנקפורט והתפתחויות פוליטיות בארה"ב

  • רקע לקבלת אסכולת פרנקפורט: בשנות ה-50 קמה התנועה לזכויות האזרח. 10 שנים אחרי מלחמת העולם היא הפכה לתנועה חברתית משפיעה. מדוע דווקא אז? מלחמת העולם השנייה הייתה מלחמה נגד הגזענות (כך הוצגה גם בארה"ב). בגיוס הכללי שארה"ב הנהיגה במלחמת העולם גויסו גם שחורים. בתום המלחמה חזרו כולם הבייתה וה"דרומיים" חזרו למשטר גזעני ("ג'ין קרואו"), פרי המאבקים שאחרי שחרור העבדים (משטר של הפרדה גזעית). כלומר, מי שנלחם בגזענות באירופה חזר למציאות גזענית וזה היווה תנופה למלחמה בגזענות "בתוך הבית". דוג' לגזענות- "מבחן הסבא" – למי שסבו לא הייתה זכות הצבעה גם לא הייתה, מס רישום להצבעה, לינצ'ים – שחור שהעז לבוא להירשם להצבעה הרגו אותו. הדרום הצליח למנוע מהשחורים את זכות ההצבעה והנהיג משטר של סגרגציה (בירזיות נפרדות לשחורים ולבנים בפארק, הפרדה באוטובוסים, במסעדות וכדומה). בית המשפט נתן למצב זה גושפנקא- נפרדים אך שווים. אין בעיה עם ההפרדה ואין פגיעה בשוויון.

v     ליסה בראון: ב-1954 הגיעה עתירה לבית המשפט שהיה אקטיביסטי בחסות נשיא בית המשפט העליון וורן. המקרה היה של ילדה- ליסה בראון- שלמדה בכיתה ג' תחת משטר ג'ין קרואו והייתה צריכה ללכת כל יום מייל לבית הספר ולחצות פסי רכבת שסיכנו את חייה. זאת בזמן שיש בית ספר של לבנים ליד ביתה. בית המשפט שאל האם הפרדה היא אכן שוויונית והקביעה הייתה שלא. ההכרעה דנה בקייס הכללי, כאשר מפרידים מיעוט מרוב, והחליטה שזה יוצר נקודת פתיחה של נחיתות ולפיכך יש פגיעה בשוויון. וורן קבע כי יש לבטל את ההפרדה במלוא המהירות וההתכוונות. המקרה הזה נתן דחיפה למאבק מהשטח, לתנועה לזכויות האזרח- שהבינה שיש גם כוחות פדראליים בעד השוויון והחלה להתארגן תנועת מחאה עממית. עם זאת, מדינות הדרום הכריזו בתגובה על "massive resistant"  וסירבו לבצע.

v     רוזה פארקס– אלאבמה. התיישבה בחלק הקדמי של האוטובוס וסירבה לקום למרות שהורו לה לעשות כן. היא הייתה מוכנה להיאסר ולא להיכנע. זו הדוגמא הראשונה של civil disobedience, כי זה הוביל לשביתה של נוסעי האוטובוסים בעיר (ברובם שחורים), עד שחברת האוטובוסים נשברה וביטלה את הסגרגציה.

v     מרטין לותר קינג– במהלך חרם האוטובוסים צמח מנהיג אשר הפך למנהיג התנועה לזכויות האזרח. הוא היה כומר ומיצב עצמו כמנהיג בעיקר על ידי הכנסיות, שם היתה התגודדות של שחורים כחוק (הותר להם להתפלל). בזמן שביתת האוטובוסים החל לותר קינג לגייס כמרים והם הקימו את ארגון ה-SCLC (southern Christian leadership conference). שיטותיו של לותר קינג נבעו רבות ממה שלמד ממהטמה גנדי- התנגדות לא אלימה ובניגוד לגנדי, בשילוב עם ישו. העליונות המוסרים הייתה לצידו. המחאה הזו התפשטה במהירות, עברה למסעדות, אוטובוסים, מערכת החינוך ועוד.

  • המאבק על זכות ההצבעה: מרתין לותר קינג מיקד את המאבק בזכות ההצבעה. הוא בחר באופן שיטתי במקומות בהם יש רוב של שחורים (ואשר הם לא מצביעים). נערכו הפגנות וניצלו את כוחה של הטלוויזיה. השחורים לבשו בדי פשתן פשוטים, יחפים ולמולם המשטרה העמידה זרנוקי מים (לא רק מרטיב, אלא כואב), אלות, כלבי תקיפה ושוקרים חשמליים. זה גרם לזעזוע רב, גם בקרב גזענים בצפון. מרתין לותר קינג מייצג את החוקה וישו ותוקפים אותו… לותר קינג הצליח לייצג את "המרכז" על אף שהוא לא בהכרח היה פרו שחורים כי המרכז אוהב את החוקה והכנסייה. המאבק צבר תאוצה ובשנת 1965, הנשיא לינדון ג'ונסון (שעשה רבות למען השחורים), עקף את כל הממסד – הוא הסמיך את הממשלה הפדרלית לרשום מצביעים מעל ראשיהן של המדינות. זה עקף את בחינות האוריינות וכדומה של הפוליטיקה המקומית ומנע אפליית בחירות.
  • Black power: דווקא ברגע הניצחון הגדול של התנועה לזכויות האזרח, ולהפתעתו הרבה של לינדון ג'ונסון, מתחילות מהומות של שחורים בצפון. בצפון לא היתה אמורה להיות מחאה כי אין ג'ים קרואו, אבל יש סגרגציה דה-פקטו. במקביל התנועה לזכויות האזרח הפנתה עורף לתנועה של מרטין לותר קינג – היא דרשה סגרגציה מחדש – לידתו של ה-black power. האינטגרציה נתפסה בעיניהם כ"התחנפות" ללבנים והם דגלו ב"גאוות השחורים". הפנתרים השחורים למשל, היו בעלי אידיאולוגיה שצריך לאנוס נשים לבנות. מבחינה פוליטית הם הצליחו להפנות את המרכז כנגד השחורים ו"איבדו" את ההישגים של לותר קינג. הכוח עבר מהתנועה לזכויות האזרח לתנועה האלימה של ה"כוח השחור".

תיאוריה ביקורתית – סיכום

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות