תיאוריה ביקורתית: ביקורת הנאורות של אסכולת פרנקפורט

  • אסכולת פרנקפורט: ככל שהתקדמה מלחמת העולם, נטשו אנשי אסכולת פרנקפורט את ההסבר המטריאליסטי  המסורתי של המרקסיזם (הסבר שמעמיד את היחסים החברתיים על המערכת הכלכלית) ועברו להסבר אידיאליסטי ביסודו. אדורנו והורקהיימר טוענים כי הנאורות התכוונה לטוב אך הולידה את אושוויץ. תהליך זה החל בשחר ההיסטוריה כאשר האדם פוגש לראשונה את הטבע. מראשית היות האדם יצור בעל תודעה, הטבע הפיל עליו אימה, ובצדק. האדם קטן ושביר והטבע גדול ואיתן. אין מדובר בהסבר מדעי (ולכן כבר לא נשמע מאד מרקסיסטי).
  • השלב הראשון בתהליך הנאורות לפי אדורנו והורקהיימר: הרגע בו קריאת האימה של האדם הופכת לשם: האדם נותן שמות לדברים מה שיוצר תחושת שליטה. נעשה קישור בין האימה לקדושה ומתן השם מוריד מהקודש לחול. הניסיון להרגיע את הפחד באמצעות מתן שם איננו מספיק.
  • שלב שני: מימזיס (חיקוי). התפתחות תרבותית במסגרתה האדם מנסה לחקות את הטבע כדי לשלוט בו לכאורה. החיקוי הוא ניסיון לרכוש את הכוחות שיש לטבע.
  • שלב שלישי: האנשה. החיקוי הופך להאנשה. קודם אנחנו מחכים את הדמונים כי אנחנו רוצים להיות כמו הטבע ואז הופכים את ההיגיון ואומרים שהטבע רוצה להיות כמונו. פנתיאון האלים-מייחסים לכוחות הטבע מניעים אנושיים. הסערות בים- כשפוסידון מתעצבן. המיתולוגיה- משא ומתן של בני האדם עם האלים.
  • הערת ביניים: תהליך של הפשטה והתרחקות- מה שהיה ספונטני הופך מכאני.
  • שלב רביעי:

v    אפלטון– ראשית הפילוסופיה המערבית: הפילוסופיה האפלטונית מדברת על אידאות (ראה: תורת האידאות של אפלטון). האמת איננה מה שרואים אלא מעל העולם הפיזי (מטא-פיזיקה) יש ספירה של אידאות והאידאות הן הפשטות של כל האובייקטים המצויים במציאות. המציאות איננה אלא התגשמויות של ההפשטות האלה. (איך יודעים לזהות תפוחים בצורות שונות, צבעים שונים? כי יש לנו אידאה של תפוח. האידאה היא מושלמת אך ה"נציגות" שלה – התפוחים שאנחנו מכירים אינם. האידאה היא האמת ). האידאות הן המהויות של מה שאנחנו פוגשים בחיים. האידאה מאפשרת לראות את הפגם בקיים ובמוחשי (אם אנחנו מבררים לעצמנו מהי האידאה). אם אנחנו מסוגלים לברר את האידאה לאשורה נצליח להגיד שהחוקים הקונקרטיים שאנחנו מכירים (כדוגמא) אינם צודקים. אל האידאה ניתן להגיע רק באמצעות התבונה. יש כאן עליית מדרגה ברמת ההפשטה (התפוח לא חשוב, חשובה האידאה של התפוח ואנחנו מתרחקים מהחוויה של הקיום בצורה ספונטנית כמו בשחר ההיסטוריה).

v     יהדות- מונותיאיזם: היהדות ביחס לאלילות היא התרחקות. האל הוא בורא הטבע, אחד ומופשט ומקיף את הכל.

  • שלב חמישי- עידן הנאורות. כאן השימוש במונח נאורות הוא על מנת לציין תקופה, זאת אף על פי שההתייחסות לכל השלבים הקודמים היא של נאורות כתהליך. הנאורות מביאה באמצעות המדע את ההפשטה לשיאה הדרמטי בפיזיקה המודרנית. בפיזיקה המודרנית מגיעים למצב בו ההפשטה לא שומרת על קשר עם האובייקטים שאיתם היא מדברת. ההפשטה מתמטית ואין צורך להבין מה היא מייצגת. אפשר לתפעל את העולם הפיזי ע"י ידיעת הנוסחאות ולא צריך להבין אותן. המחיר הוא התרחקות. אנחנו כ"כ מאמינים בהפשטות שאנחנו מוותרים על חלק מהאנושי. בנינו מכונות וכעת אנחנו מנסים לחקות את התהליך הפרוצדוראלי של המחשבה כך שהמכונות בסוף יוכלו להחליף אותנו. בדרך להפשטה איבדנו את היכולת לראות משמעות והשתעבדנו לתבונה האינסטרומנטלית. נשארנו עם ה"ניכור העירום" אחרי שכל דבר שהיה בו מיסתורין הוסר. המסתורין הוא הפחד וכדי להתגבר על הפחד "הסרנו את הקסם" באמצעות תהליך ההפשטה שהיא התרחקות גוברת מהטבע. האם זה רק רע? זה בלתי נמנע.
  • שלב שישי- ניכור: בשלב הבא של הספר הם בוחרים את אודיסאוס כדי להסביר את תהליך הנאורות. אודיסאוס עומד מול הטבע הגדול והמאיים וכדי להתגבר עליו הוא צריך להתנכר לטבע. יכולת השליטה מותנית בכך שנפסיק לראות את העולם באופן חוויתי כמקום מיסתורי ונבין אותו באמצעות הפשטות. זאת גם התנכרות לטבע של עצמנו. זה נעשה מוחשי בפרשת ה"סירנות". הן אורבות לאידיסאוס בדרכו הביתה. הן קריאתו של הטבע שהתנכרנו אליו. אי אפשר לעמוד בכישוף של קריאת הסירנות. אודיסאוס רוצה לשמוע את שירת הסירנות אך הוא יודע שכל מי ששומע אותו מתהפנט וסופו להתרסק על סלעי האי. איך אפשר גם ליהנות מכך וגם שזה לא יסכן? אודיסאוס קושר עצמו לתורן כדי שהוא לא יוכל להטות את הספינה לכיוון האי של הסירנות וסותם למלחים את האוזניים בדונג כדי שימשיכו לחתור. הסיפור מראה שאנחנו מוכרחים להתנכר לעצמנו כדי לשרוד. התהליך הוא בלתי נמנע. דיכוי הטבע שבחוץ קשור לדיכוי הטבע שבפנים וזה קשור לדיכוי הפועלים. אודיסאוס זה הבורגני הראשון. האדון שנדמה לו שהוא נהנה- קשור לתורן "משועבד" בדיוק כמו החותרים שלו. גם האדון וגם הפועל משועבדים לשיטה. אלה שומעים את הסירנות ומתענים ואלה לא שומעים וחותרים. כולם כבולים לסדר הנצלני של הקפיטליזם.
  • איך זה משליך על העולם? התוצאה הסופית של תהליך הנאורות היא אושוויץ- ההתנכרות המוחלטת והניתוק המוחלט בין אמצעים ומטרות. מטרה נוראית בלתי מוסרית אשר מוציאים אותה לפועל באמצעים מסודרים, הגיוניים, שיטתיים. זהו שיא ההיגיון האינסטרומנטלי. תהליך הניכור, הריחוק מהטבע- אנחנו לא מבינים מה אנחנו מתפעלים. אושוויץ היא התוצאה הבלתי נמנעת של הנאורות.
  • · בטענה שאושוויץ הוביל לניכור וריחוק מהאנושי, ששיאו בתעשיית רצח, יש כמה בעיות מרכזיות:

v     הנאציזם כביקורת מודעת לנאורות: הנאצים באופן מודע היו תנועה רומנטית והיו חלק מהריאקציה נגד הנאורות. הביקורת של הנאצים על הנאורות דומה לביקורת של אסכולת פרנקפורט המהווה ריאקציה לעלייתו של עולם טכנולוגי דמוקרטי וליברלי. הנאצים תפסו את המדינה כביטוי של הרוח הקולקטיבית המיסטית של הגזע ולא כריבונות של האזרחים. הם העמידו את הקולקטיב כישות אורגאנית ומיסטית, שצריכה להתחבר לטבע. הפיהרר הוא ביטוי אינטואיטיבי ומוחשי של רוח הגזע. הנאציזם ראה בנאורות ניכור מהטבע, האינסטינקטיבי והמיידי.

v     אסכולת פרנקפורט טענה שהאדם נעשה מנוכר לעצמו ולטבע ולכן רצחני. עם זאת, הנאצים לא רצחו את עצמם. כלומר, הניכור של הנאצים לא היה מעצמם. הטיעון של האסכולה: הנאצים רצחו את היהודים כי היהודים סימלו את הטבעי שבעצמם.

v     יש התעלמות מהצד של הנאורות שעוסק בהומניזם, שהוליד את הליברליזם, הסוציאליזם, הרפובליקניות והדמוקרטיה.

תיאוריה ביקורתית – סיכום

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות