ערכים בתרבות הישראלית: מגילת העצמאות

מגילת העצמאות

מגילת העצמאות של מדינת ישראל היא התכנית לעתיד המשותף הציוני (בדומה למגילת העצמאות האמריקנית). על המגילה הזאת חתמו גם הקומוניסטים וגם הציונות הדתית (החרדים לא חתמו על מגילת העצמאות). המושגים שנוקטת המגילה כדי להסביר את המסגרת של הציונות הן שתי זכויות:

א.      הזכות ההיסטורית – כדי לממש את הזכות הזאת צריך לעשות זאת בארץ ישראל. כאן היה ויכוח עם הציונות הדתית, אם אלוהים יוזכר במגילה או לא, והוחלט להסכים שיוזכר "צור ישראל" (ערפול קונסטרוקטיבי). בן גוריון התעקש שההבטחה מתבססת על התנ"ך, שהוא בעיני בן גוריון, שהוא לא אדם מאמין, והוא רואה בתנ"ך ספר היסטוריה. בעיני בן גוריון, הזכות של היהודים לישראל הוא כמו הזכות של הבריטים לבריטניה. הקשר הוא היסטורי, והוא לא נובע מהבטחה אלוהית. אם לא מקבלים את ההבטחה האלוהית, זה שומט את הבסיס לזכות בא"י ולכן, כבר בפסקה הראשונה של המגילה נאמר: "בא"י קם העם היהודי… בה יצר נכסי תרבות..".

ב.      הזכות הטבעית – "זאת זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית." זה היסוד שממנו נולדה הציונות של הרצל.

הביטוי "יהודית ודמוקרטית" לא מופיע במגילת העצמאות. מרגע שניסו להחיל את העקרון הזה על טריטוריה שאין בה רוב יהודי, נוצר פיצול. לדעת גדי, הפוליטיקה הישראלית מתנהלת בשנים האחרונות מתוך פיצול עמוק. יש פה שתי תפיסות של ציונות שנלחמות זו בזו. מ-67' מתחילה מלחמה על משמעותו של האתוס הציוני. יש שבוחרים לנטות לכיוון האדמה, ויש שנוטים לכיוון הדמוקרטיה, ושניהם, לדעת גדי, מתנערים מהחזון הציוני של מגילת העצמאות.

ערכים בתרבות הישראלית

סיכומי קורסים אקדמיים