האדם החד מימדי\ הרברט מרקוזה – סיכום

האדם החד מימדי- מחשיבה שלילית לחשיבה חיובית: הרציונליות הטכנולוגית והלוגיקה של ההשתררות (domination)- סיכום

המציאות היומית בחברה הטכנולוגית מבטלת את קשרי השליטה ששררו עד כה, כגון פיאודל/וסל ואדון/עבד ומשליטה במקום זה את התלות בסדר דברים אובייקטיבי ומופשט –חוקי הכלכלה וכדו'. זוהי השתררות רציונלית של חברה השומרת על קיום המבנה ההיררכי שלה תוך שהיא מנצלת את המשאבים כולם ומחלקת טובות הנאה. הרציונליות הזו (הרציונליות הטכנלוגית אם נרצה) גורמת לשעבוד האדם בידי מנגנון הייצור המנציח את מאבק הקיום ומרחיבו לכדי מאבק בינ"ל טוטלי, ואין אלטרנטיבות  לכך. זהו גורלנו.

ברור שלנו נראים הדברים האלה שטויות. שכן אנו כמערבים יכולים להסתכל על החלופה, הקומוניזם, ולהגיד שהמשטר המערבי הרבה יותר טוב ויש בו טובות הנאה גדולות. אולם ,אומר הרברט מרקוזה, החשיבה הזו נובעת מצורת החשיבה שלנו שהתאימה את עצמה לרציונליות הממוסדת ואיננו יכולים לראות ולהבין שום דבר שלא נכלל בה. החשיבה וההתנהגות, התואמות את המציאות הנתונה, מבטאות תודעה כוזבת השומרת על סדר הדברים הקיים בעולמנו. ותודעה כוזבת זו מתגלמת במנגנון הטכני שיש בעולמנו, מנגנון שמייצר אותה ושומר על קיומה.

גם החיים והמוות נחווים באורח רציונלי ופרודוקטיבי. מבחינתנו ההרס הוא המחיר שעלינו לשלם בשביל הקדמה כשם שהמוות הוא מחיר החיים וכשם שהעסקים חייבים להתנהל כסדרם. זוהי אידיאולוגיה שהיא חלק מהמנגנון הממוסד שהכרחית לקיומו ולתפקודו והיא חלק מהרציונליות שלו (להבנתי זו ביקורת על הנאורות). ואת האשמה ברציונליות הממוסדת הוא תולה ברציונליות המדעית או ליתר דיוק בניכוס שלה אל מדעי החברה. כעת הוא מנסה לאתר את הרגע המדויק שבו תבונה רעיונית הפכה להנדוס חברתי.

העולם המדעי מבוסס על כימות ומתמטיקה ובכך הוא גורם לנתק עם המציאות, להפרדה בין האמיתי והטוב ובין המדע והאתיקה שכן האנשים חיים בעולם של ערכים, וערכים מטבעם הם סובייקטיביים. אולם מתברר כי העולם האובייקטיבי, קרי כל הנתון וראוי לכימות, נעשה תלוי בסובייקט האנושי. וכאן הוא מביא הרבה דוגמאות מהמדע נביא אחת. למשל הפיכת עצמים גיאומטריים למשוואות אלגבריות על ידי תהליכים מתמטיים שברור שמתרחשים רק במוחו של האדם. וגם הפילוסופיה של המדע חוטאת בכך כשהיא רואה למשל את השאלה של מהי המציאות? כשאלה ללא מענה.

נראה אפוא כי התפתחות המתודה המדעית משקפת את הפיכת המציאות הטבעית למציאות טכנית. כלומר יש כאן שני עולמות נפרדים: המדע והחשיבה המדעית במושגיהם ובאמיתותם הפנימיות ומנגד שימושו ויישומו של המדע במציאות החברתית ואין שום קשר בין השניים. המדע הטהור אינו מדע שימושי. המשוואה המתמטית נכונה ללא קשר לעולם האמיתי ולשימושיה. המדע הוא לכן נייטראלי במהותו כלפי הטבע. אולם הוא אומר שאין זה מדויק. יש יחס הדוק בין שני העולמות הללו: בין החשיבה המדעית ויישומה.

הרציונליות המדעית יוצרת ארגון חברתי ספציפי. כמו שהמדע "שיחרר" את הטבע מכל התכליות והיעדים הטבועים בו ו"הפשיט" את החומר מכל מיני איכויות לבד מאלו הניתנות לכימות, כך גם החברה שיחררה את בני האדם מן ההיררכיה "הטבעית" של תלותם האישית וקשרה אותם זה לזה בהתאם לאיכויות הניתנות לקביעה כמותית קרי כיחידות של כח עבודה מופשט. במילים אחרות תהליך הכימות החברתי הוא תוצאה של תהליך הכימות המדעי. התבונה העיונית עומדת לרשותה של התבונה המעשית. בעולם כזה, הטכנולוגיה מספקת את הרציונליזציה של שעבוד האדם אך לא כדבר אי רציונלי אלא ככניעה והשתעבדות למנגנון הטכני המרבה את הרווחה והנוחות בחיים ומגביר את כושר ייצורם של העובדים.

לסיכום: בתפיסה המדעית את הטבע כניתן לפיקוח ולשליטה משתקף הטבע כחומר גלם לעיון התיאורטי ולמעש. עולם האובייקטים נכלל בכינונו של יקום טכנולוגי- יקום של מהויות אינסטרומנטאליות, המהוות אמצעי כשהן לעצמן. האובייקטיביות הטהורה מתגלית במושא לסובייקטיביות. במבנה של המציאות הטכנולוגית אין בנמצא דבר מעין סדר מדעי טהור אלא תהליך הרציונליות הטכנולוגית הוא תהליך פוליטי.  רק בעולם טכנולוגי האדם והטבע הופכים להיות מושאי ארגון שניתן להחליפם זה בזה. הטכנולוגיה נעשתה לכלי שרת בידי החיפצון (reification):  האדם על כל תכונותיו וקשריו החברתיים ניתנים לכימות ולחישוב. העולם נוטה יותר ויותר להיהפך לחומר ביד ההנהגה והניהול הטוטאליים שבתוכו נבלעים גם המנהיגים.

אם נסכם את הסיכום: תהליך החשיבה המדעית השתלט על העולם החברתי, הרציונליזציה המדעית הפכה את היקום להיות יקום טכנולוגי כלשהו שמשעבד אותנו בשם מנגנון הייצור.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות