ריאליזם היסטורי – סיכום

ריאליזם היסטורי

על סוסו בשבת – משה שמיר

שינויים ביחס למקור: עיצוב אלישע לא כדמות שלילית אלא כמורכבת ומיוסרת. הצגה דרך עולמו הפנימית מאירה אותו באור חיובי יותר ומאפשרת הבנה שלו ושל מעש.

מלאות ריאליסטית גם של הסביבה וגם של אלישע עצמו.

אלישע: זהות היברידית – לבוש משולב רומאי ויהודי- אפיון מטונימי על ידי בגדים.

עלילה: פתיחה בהווה הסיפורי. אקספוזיציה דחויה ומפוזרת היוצרת פערי מידע – שיטה ממורטיבית.

אירוניה דרמטית: מבנה הנוצר בעקבות סידור האירועים בעלילה, כלומר נוצרת דרך ההתרחשויות. סתירה בין מטרת הפרובוקציה של אלישע לבין התגובה של הרחוב היהודי. כאשר הוא רוצה להתפייס הוא מקבל תגובות שונאות מהתינוקות. התפתחות האירועים סותרת את כוונות הדמות. האירוניה לא יוצרת לעג אלא רחמים והזדהות של הקורא על אלישע.

ההתפתחות של אלישע:

נקודת מוצא – שלב הפרובוקציה: אני שנוא משמע אני קיים

שלב שני – שלב ההשלמה: (מתייחסים אליו "משל אינו קיים") – אני לא קיים אבל לפחות לא שנוא.

שלב שלישי – פיוס: לא אהיה קיים ובלבד שלא אהיה שנוא

המספר: כל יודע, מביט בדמות מבחוץ. בשלב מאוחר יותר ממיר את נקודת התצפית ומתקרב אל הדמות.

המחבר המובלע – מספר כל יודע תמיד נותן ביטוי לערכי היצירה. אין נטייה לעמדה חד-ערכית, אלישע הכופר מעודד הבנה ואהדה. עמדה אמביוולנטית לעומת החד-ערכיות של המקור.

מאפיינים ריאליסטיים: הדמויות והאירועים מעוגנים בזמן ומקום ממשיים (עיצוב הבדוי על רקע הממשי). תיאור במלאות ריאליסטית. אירועים ומעשים מנומקים באופן סיבתי מסתבר. יחס בין אקספוזיציה וגוף הסיפור של סיבה ותוצאה. תמה ריאליסטית של האדם והחברה. מצבים טיפוסיים (משבר אמונה). דמויות מרכזיות ומייצגות את הדילמות של כלל העם ומלמדים על החברה שהם מייצגים. קונפליקט בין האישי והקולקטיב. עיצוב הבדוי בדומה לממשות.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות