ירושלים לדורותיה: סיכום – מעיר מקדש לבירת ממלכת החשמונאים

2- מעיר מקדש לבירת ממלכת החשמונאים

תקופת השלטון הפרסי

ב-539 כובש כורש הפרסי את בבל ושנה לאחר מכן הוא מפרסם את "הצהרת כורש" המתירה ליהודי בבל לעלות לארץ ולבנות בה את בית המקדש על חשבונו. אך ההכרזה כללה רק אוטונומיה פולחנית בבית המקדש (כפי שניתן לכל העמים שהיו תחת בבל), ולא השבת הממלכה.

-עליית כורש הפיחה תקוות רבות בקרב העם בגולה שלא תאמו במלואן את תוכן ההצהרה.

-לאחר הצהרת כורש החלו גלי עליות לאורך כמה עשרות שנים אך שיקום ירושלים וגידולה לא היו מידיים מכיוון שכל העת היא עמדה כתל חורבות.

-ככל הנראה הוביל ששבצר את גל העלייה הראשון ולאחריו באו זרובלל ויושע. המצב הכלכלי בעיר היה רעוע.

-בניית המקדש התעכבה והוא הושלם רק ב-516. ככל הנראה בעקבות התנכלות של עמי הסביבה (שומרונים שרצו לקחת חלק בבנייה ונדחו) ואולי גם בעקבות מסע כנבוזי יורשו של כורש לכיבוש מצרים שהחריף את המצב הכלכלי בארץ.

-מרידות אזוריות בפרס (521-22) עוררו תקוות לחידוש הממלכה וחידשו את בניית בית המקדש.

-ב-458 עולה עזרא לי-ם בראש שיירה ועם הרשאה מהשלטון הפרסי (שאולי באה מתוך רצון לחזק אוכלוסיה תומכת כנגד מצרים המרדנית). חוקי התורה מקבלים תוקף מלכותי כחלים על העם היהודי בפיקוחו של עזרא.

-עזרא מבקש לאכוף את חוקי התורה דרך מינוי שופטים ודיינים. הוא נותן דגש מיוחד למלחמה בנישואי תערובת וככל הנראה נכשל. המאבק בהתבוללות מייצג מאבק בין היסודות הבדלניים לבין אלו שביקשו להיטמע בעמי הסביבה.

-ב-455 עולה נחמיה לי-ם עם אישור לקידום הבינוי בה ומינוי כפחה של יהודה (לעומת הסמכות הדתית של עזרא על כל יהודי עבר הירדן)

-נחמיה בונה את חומות י-ם בכדי לחזק הן את בטחונה והן את מעמדה. החומה גם שירתה מגמות בדלנות כי כך למשל אפשר היה לסגור את שעריה בשבת. נחמיה הצליח להגדיל את אוכלוסייתה של ירושלים.

-עזרא כינס אספה גדולה בי-ם בה הקריא את התורה. נחמיה חתם אמנה שחייבה בקיום דת משה ומגמתה הכללית חוקים למניעת התבוללות והסדרת הקורבן ופעולת בית המקדש והמיסים אליו.

-בשנת 432 חוזר נחמיה לפרס ובהעדרו חלה התדרדרת בקיום האמנה, שמירה על שבת והימנעות מנישואי תערובת. לפיכך הוא חוזר לאחר כמה שנים לכהונה שנייה פחה של יהודה.

-בשלהי השלטון הפרסי מתגלע סכסוך בין פחוות יהודה לפחוות שומרון. משפחות השלטון בי-ם באות בקשרי נישואים עם השומרונים אך העם לא רואה זאת בעין יפה ובתגובה מנסים השומרונים להקים מרכזי פולחן משלהם.

-המנהל הפרסי חילק את אזורי שליטתו לפחוות עם שליטים אוטונומיים יחסית. בהעדר מוסד מלוכה בי-ם עלה קרנה של הכהונה הגדולה והכוהן הגדול נתפס כראש ונציג האומה.

-ככל הנראה הייתה ירושלים בתקופת השלטון הפרסי עיר מצומצמת בשטחה ובמספר תושביה ביחס לימי בית ראשון.

-לראשונה בתולדות העם היהודי נוצר קשר ירושלים-תפוצות (שדומה מאוד לימינו). עם ניכר נותר בבל (שם לרוב הצליח) והוא תמך רעיונית וכספית בשיבת ציון.

-ניתן אולי לייחס חלק מהסיבות למגמות ההתבדלות לשיבה בגולה שחידדה את הצורך להתבדל בכדי לשמר את הזהות.(סיכום: 2\39-40)

נושאים ומונחים

נושאים נוספים:

היחס לפולחן זר בתקופת המקרא

חשיבותה של ירושלים

ירושלים כמרכז דתי רוחני

אל עמראנה

המילוא

מפעלי הבנייה של בית דוד בירושלים

ירושלים בין חורבן בית ראשון ושיבת ציון

שיבת ציון וירושלים

התקופה הפרסית בירושלים

ירושלים בימי בית שני

מלכות אגריפס

שושלת בית צדוק

מתיתיהו אנטיגונוס

ירושלים תחת השלטון הביזנטי

היהודים בירושלים בתקופה הביזנטית

ירושלים והנצרות

ירושלים והאסלאם

ירושלים בין הנצרות והאסלאם

ירושלים בעקבות כיבוש צלאח אדין

הסכם יפו מול הסכם תל אל עג'ול – יפו

השלטון העות'מאני בירושלים – 2

הכיבוש הפרסי של ירושלים

מעמדה של ירושלים בתקופות העות'מאנית והבריטית

היציאה מהחומות

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: