תיאוריות אנתרופולוגיות: אנתרופולוגיה סמלית

אנתרופולוגיה סמלית/ כפרשנות

קליפורד גירץ

  • תרבות מתבטא בסמלים- לטענתו של גירץ תרבות היא פומבית ומתבטאת בסמלים והאנתרופולוגיה היא מדע שחותר לחשוף ולפרש את סבכי המשמעות האנושיים שבאים לביטוי בהתנהגויות הפומביות. כלומר, האנתרופולוג צריך להיות פרשן ולא מדען.
  • תפקיד האנתרופולוג- הוא פרשנות- חשיפת משמעויות של ביטויים חברתיים. פרשנות היא תמיד בעלת ממד אישי והיא צריכה להיות מחוברת למציאות הנחקרת ולכן גולת הכותרת היא עבודת השדה שהבסיס שלה הוא תיאור גדוש.
  • תיאור גדוש זה תיאור שלוקח בחשבון את המשמעויות שמייחסים להתנהגות. גירץ אומר שכדי שאנתרופולוג יחשוף באמת מה שקרה צריך שיהיה תיאור גדוש.
  • תיאור מחוק- לא נותן את המשמעות האמיתית של ההתנהגות- זהו התיאור הנראה בעין.
  • הכל פרשנות- לטענת גירץ כל שלבי המחקר הם סובייקטיביים ופרשניים: תהליך איסוף הנתונים הוא פרשני בעצם העובדה שבוחרים להסתכל על תופעות מסוימות ולא על אחרות זו כבר פרשנות. דרך הכתיבה ביומן השדה- כל תיאור מכיל פרשנות, כל תיאור הוא כבר תיאוריה שהיא פירוש המציאות.
  • הכתיבה האנתרופולוגית- לדעתו של גירץ הכתיבה היא ניסיון להראות כיצד דרך החוויה שלנו הצלחנו לשוחח עם הילידים בצורה הרחבה ביותר ולהעמיק ולהבין את המורכבות של השיח מנקודת מבטם. מטרת האנתרופולוגיה היא הרחבת השיח האנושי לדעתו של גירץ. לטענתו לא קיימת חקירה אובייקטיבית נקייה וסטרילית. אין עובדות. הפרשנות לעולם תלויה בסובייקטיביות של המפרש.
  • קרב התרנגולים-

–          המשמעויות הסמליות של התרנגולים- תרנגול כסמל לזכריות, גיבור, אלוף, כובש נשים

–          תיאור היחס לתרנגולי קרב בבאלי- קשר אינטימי של סירוק, האכלה, מגע, התגרות באחרים, ניקוי טקסי, עיסוי, סידור נוצות ועוד.

–          אנשים נכנסים לזירה עם תרנגולים המשתווים לכוחם של המתמודדים- הכל לפי כללים מדוקדקים.

  • תמצית הפרשנות של גירץ לקרב התרנגוליםגירץ קורא לקרב הזה: משחק עמוק- כי אנשים שקועים בו עד הצוואר, העונג הוא קטן לעומת הסבל הנוראי שנגרם פה. הנלחמים הם רק למראית עין תרנגולים אך לאמיתו של דבר הם גברים, בין חמולות יריבות ומה שמונח על המשקל זה כבוד, הערכה, סטאטוס כאשר הקרבות מייצגים את יחסי הכוח והסטאטוס בקהילה. גירץ טוען שהקרב הוא מעין טקסט, צורות אומנות- הוא אינו גורם להתרחשות של שום דבר, הוא צורה של ביטוי, המשתתפים לומדים איך החברה שלהם נראית, איך הרגישויות פועלות בה. ההימורים בקרבות על ידי הגברים משקפים את המבנה החברתי. המציאות המבנית אינה משתנה, זה רק מביא לביטוי רגשות שאסור לבטא אותם בתרבות שלהם המאופקת.
  • המהלך של גירץ- מתאר את החוויה האישית שלו- מיקומו בשדה, מציג לנו משהו מוזר ומנחה אותנו כיצד להבין אותו. משתמש בשפה של הנחקרים ומציע לנו פיתרון טוב ומשכנע להבנת ההתרחשות.
  • ביקורת על גירץ- התיאוריה כבולה בתיאור גדוש- התרומות התיאורטיות טמונות במקרים ספציפיים אך קשה ליישמם על מקרים אחרים בצורה שתביא להיווצרותה של תיאורית תרבות. בנוסף, גירץ ספג ביקורת מהכיוון הפוזיטיביסטי בטענה כי ישנה בעיה של אימות מדעי- תלות בסגנון ובדמיון ובתכונות האנתרופולוג הספציפי. חוסר בטכניקות לבדיקה, יכולת שיחזור נמוכה, בעיות של ניבוי ותקפות. בנוסף, הניתוחים של גירץ עוסקים בהתנגשויות חברתיות אבל לא דנים בכוח ובניצול באופן ישיר.
  • המהפך הרפלקסיבי של גירץ– תפיסה של ריבוי משמעויות סובייקטיביות, ומכאן חשיבות הבנת המיקום של המפרש ביחס למה שהוא מפרש, משום שהמיקום שלו משפיע על פרשנותו, המיקום משפיע על הסובייקטיביות שלו, מעצב אותה. לכן החוקר צריך להיות מודע לעצמו, ולנוכחות שלו בשדה, ולהביא את המודעות הזו לתוך הכתיבה שלו.

המאמר של ברברה טדלוק

  • מהפך גדול בכתיבה האנתרופולוגית– הטקסט התחיל להכיל בתוכו את האנתרופולוג, ולא מציג את מה שהוא כותב כסיפור שהוא לא חלק ממנו וכולו עליהם, אלא סיפור שהוא חלק ממנו. האנתרופולוגים הראשונים (שלב ה"כורסה") היו בלתי מעורבים בשדה שעליו כתבו, כלומר מעולם לא היו פיזית חלק משדה המחקר.
  • תצפית משתתפת– אחרי מלחמת עולם ראשונה החלה עבודת השדה, שמבוססת על התפישה שאנו יכולים להיכנס לתוך עולם של מישהו אחר רק דרך תקשורת, דיאלוג אתנוגראפי שיוביל להבנה של ההבדלים בין שני העולמות ולכן חיונית עבודת שדה ממושכת, שניתן לה הכינוי תצפית משתתפת. כינוי שמגלם את הדילמה  בין התקשרות ומעורבות לבין אובייקטיביות מדעית והרחקה.
  • רקע למהפך- הראשונים שכללו את חוויות החוקר בשנות החמישים היו כמה חוקרים צרפתיים, כמו לוי שטראוס, שספרו כולל את תיאור המסע של החוקר, רגשותיו האישיים, תצפיות אתנוגראפיות וגם תיאוריה מופשטת.

בשנות השישים חל המהפך. מאז ועד היום, היחסים בין עורך עבודת השדה לבין האנשים אותם הוא חוקר-

נידונים בהרחבה וזוכים לפרסומים רבים. הדגש עבר לחוויה האנושית של עבודת שדה.

עד שנות השבעים עדיין הייתה הפרדה בכתיבה. רוב הדיווחים על החוויות היו תיאורים מבודחים, קוריוזים, אוסף

של רגשות. בשנות השמונים כבר יוצאות לאור עבודות שמספרות בצמוד, בתוך אותו טקסט, על הרשימות

המדעיות והחוויות בעבודת השדה. אז גם מתחילה התייחסות חדשה לחוויות עבודת השדה: החוקרים מתחילים

לשאול את עצמם מי הם היו עבור הנחקרים לא רק מה הנחקרים היו עבורם.

עד שנות השמונים החיבורים היו בעיקר זיכרונות אתנוגראפיים שבהם הסופר לקח אותנו לפינה שלו בחייו

בעבודת השדה לתת לנו חלון לחייהם האישיים.

  • בז'אנר החדש– המחבר דן בחוויות שלו והופך להיות דמות בתוך הסיפור. דמות אשר מגלה פרטים גם על עצמה כי היא חלק מהסיפור. זה מאפשר לקורא להבין את התודעה אשר סיננה ועיצבה את החוויה שמתאר הטקסט.

אתנוגראפיות אלו מתמקדות לא במחבר עצמו (כמו סיפורי הזיכרונות, או סגנון בעייתי של "רשימות וידויים")

אלא בתהליך של המפגש ואופי הדיאלוג שהתרחש בין החוקר לנחקרים.

לזה היא קוראת מעבר מתצפית משתתפת – לצפייה בהשתתפות.

  • מה מסביר – לטענת המאמר- את ההתפתחות הזו: -דרישה של הקוראים מהכותבים להכניס את עצמם לספר, להשתמש בקול איש ואקטיבי. וגם ישנו שינוי באוכלוסייה שהולכת להיות אתנוגראפיים- יותר נשים, יותר מרקע של מעמד בינוני ונמוך, יותר אנשים ממדינות העולם השלישי, רקע "ילידי" או "מעורב". אנשים שיותר מודעים לכך שגזע, מעמד מין ותרבות של החוקר הם משהו שצריך להתייחס אליו. שטוענים שתיאוריה אינה משהו ניטראלי מבחינה תרבותית, מנותק מחיי היומיום של החוקרים. לטענתה של טדלוק יש חשיבות גדולה בכתיבה הזו, והיא מהווה אקט פוליטי חשוב. היא מביאה לדיון עמוק במפגש בין אנשים מתרבויות שונות ומצבים פוליטיים שונים, היא מאפשרת דיאלוג אינטראקטיבי בין האני לאחר.
  • לסיכום-החל משנות השבעים הייתה תזוזה במתודולוגיה האנתרופולוגית מתצפית משתתפת לצפייה בהשתתפות. בתצפית משתתפת האתנוגראפיים ניסו להיות גם משתתפים מעורבים וגם צופים בלתי מותנים רגשית – בחיים של אחרים. בצפייה בהשתתפות, אתנוגראפיים גם חווים וגם צופים בהשתתפות שלהם ושל האחרים בתוך המפגש.

המעבר הזה כרוך בטרנספורמציה של ייצוג שבה, במקום כתיבת אתנוגרפיה סטנדרטית שמתרכזת באחר (או

בחירה בכתיבת אתנוגרפיה שמתרכזת בעצמי) האתנוגרפיה מייצגת גם את העצמי וגם את האחר ביחד, בתוך

נרטיבה אחת, שהמוקד שלה הוא האופי והתהליך של הדיאלוג.

(המבט הוסט מהאתנו לעבר הגראפיה, תהליך הכתיבה.)

מהפך זה הינו חלק מתנועה פוסט-מודרניסטית, שאין אמיתות ברורות, שאין מרכז אלא המון מרכזים אלטרנטיביים לראות מהם את העולם, המון סיפורים שונים.

* דוגמה- רוזלדו-

חקר שבט ציידי גולגולות מהפיליפינים, שם שהה עם אשתו בעבודת שדה 30 חודשים, שאל שוב ושוב על המניעים שלהם למעשה הנורא הזה.

התשובה שלהם הייתה פשוטה וקצרה: זעם שמקורו צער מביא אותם לכך. זעם שהם צריכים לתת לו פורקן.

רוזלדו מספר שזה היה לחלוטין בלתי מובן עבורו. שנים עסק בחיפוש תיאוריות שונות שיסבירו את הנושא.

התשובות הקצרות שלהם – זעם וכאב- ראה אותן כשטוחות מאוד.

לטענתו- שום דבר בניסיון החיים שלו לא צייד אותו לדמיין אפילו את הכעס שמאפשר ציד גולגולות, עד שמתה אשתו.

זה משהו שאי אפשר להתכונן אליו, להכשיר אליו את האנתרופולוג.

לטענתו- רק מהחוויה האישית שלו הוא יכול להבין את החוויות האישיות שלהם.

ואז הוא מספר מה עזר לו להבין אובדן וזעם ואיך הוא החליט להסביר את ההבנה שלו שהתקבלה רק אחרי החוויה האישית. יש בכתיבה שלו ביקורת על היומרה של היכולת של האנתרופולוג להבין דברים שקורים לנחקרים, שלא מתוך חווייתו האישית.

לסיכום : אין אמת אובייקטיבית ואין ניטראליות באנתרופולוגיה.

סיכום תיאוריות אנתרופולוגיות

סיכומים אקדמיים

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: