אסתטיקה: סיכום פרק ח' – הערכת האמנות
1.בעיות ההערכה – איך הן מתעוררות?
שאלת מוצא: האם ניתן למצוא צידוקים והוכחות לביקורת ושיפוט של יצירת אמנות.
-השאלה מתעוררת כאשר אנו מוצאים חילוקי דעות, למשל בין שני פרשנים, בהעדר קריטריונים קבועים, התשובה נראית סובייקטיבית.
ביקורת: אם ביקורת היא דבר רציונלי ואובייקטיבי היא מחייבת נימוקים שיוכלו להצדיקה.
טיעון דדוקטיבי: הנחה כללית שאם מקבלים אותה ניתן לתמוך בשיפוט על מקרים פרטיים (מהכלל אל הפרט)
טיעון אינדוקטיבי: מאפיין ספציפי של יצירה שאם נקבלו כבעל ערך כללי נוכל לקבוע את טיבה (מהפרט אל הכלל)
2.הערכה על-פי בירדסלי
-בירדסלי מנסה למצוא עיקרון דדוקטיבי לשיפוט; נימוק כללי שיוכל להעיד על ערכן של יצירות פרטיות.
הבעיה:
- כל נימוק כללי חייב להיות תקף כערך בכל מקרה פרטי (אם חדות היא פרמטר לערכו של סכין, אזי כל סכין חד צריך להיות טוב).
- מאפיין שמוסיף ליצירה אחת יכול לגרוע מיצירה אחרת (הומור, למשל).
- מאחר שתכונות אסתטיות אינן בנות הידברות (סובייקטיביות), יש למצוא דרך לקשור בניהן לבין תכונות לא-אסתטיות שיהווה את העיקרון הכללי ממנו ניתן לגזור שיפוט דדוקטיבי.
הפתרון של בירדסלי:
בירדסלי מבחין בין רמות שיפוט שונות:
- רמת שיפוט בעלת אופי שמאפשר כלליות (ודדוקציה) והיא אמות המידה אחדות, מורכבות ועוצמה.
- טענות פרטיות כגון "הומור" או "חן" שיכולות להתקיים ביצירה מבלי לגרום לה להיחשב כמוצלחת (ניתן לעשות בהן שימוש בכדי לנמק את נוכחותה של תכונה מרמת השיפוט הכללית).
טענות נגד:
- אחדות יכולה להימצא במושאים רבים, ואין היא בלעדית למושאים אסתטיים. לפיכך, היא יכולה להימצא ביצירה גם מבלי להעיד על ערכה המתחייב.
- עוצמה אף היא יכולה להימצא במושאים רבים. בנוסף, גם הכיעור יכול להיות עוצמתי בעוד שעדינות יכול להימצא יופי.
- ישנן יצירות שעיקר ערכן בפשטות שלהן, לפיכך מורכבות לא בהכרח מעידה על איכות (לעיתים היא יכולה להעיד על ההפך בדיוק).
- ניתן להעלות על הדעת יצירה בעלת אחדות, מורכבות ועוצמה שאינה מוצלחת.
סיכום: בירדסלי מנסח עיקרון כללי המנביע שיפוט דדוקטיבי, אך הטענות עליו מושתת הטיעון שלו אין מתקבלות.
3\4\5\6\7. ההערכה האסתטית על פי סיבלי
נקודות מוצא:
א.שיפוט אמנותי בהכרח כרוך בתפיסה של המושא (לראות, לשמוע, לחוש וכו') ולא בהכרח בחוויה של רגשות.
(א*) אם שיפוט הוא בהכרח תפיסה, כיצד מסייעים נימוקים? הרי לא ניתן לשכנע אדם לתפוס משהו, אלא רק להאמין בו. ההסבר הוא שנימוק יכול להפנות את תשומת לב התפיסה ולשנות אותה.
ב. ניתן לסווג שלוש רמות שיפוט:
- תיאורים לא-אסתטיים (אובייקטיביים, "בתמונה יש קווים אלכסוניים", אותו שיפוט יכול להיות לחיוב במקום אחד ולשלילה במקום אחר).
- הבחנות אסתטיות (סובייקטיביים, "התמונה דרמטית", וניתן להוסיף: "דרמטית בשל הקווים האלכסוניים"*).
- פסק דין כולל (סובייקטיביים, "התמונה מוצלחת", או "מוצלחת בשל הדרמטיות שלה"**).
*אך לא "הקווים האלכסוניים הופכים אותה לדרמטית".
המהלך של סיבלי:
-מנימוקים לא אסתטיים לא ניתן לגזור נימוקים אסתטיים בדרך של הצדקה מכיוון שעלינו לתפוס אותם. נוכחות של תכונות לא-אסתטיות לא יכולה לגזור נוכחות של תכונות אסתטיות.
– נימוק אינו חייב להיות הוכחה, הוא יכול להיות גם הסבר, לפיכך:
– התהליך הוא הפוך, ראשית תופסים את התכונות האסתטיות, ואז ניתן להשתמש בתכונות הלא-אסתטיות בכדי להסביר אתהאסתטיות. (זהו תפקיד המבקר, להצביע ולציין תכונות אסתטיות ולא-אסתטיות, אך הוא אינו יכול לבוא במקום התפיסה).
– נימוק היסקי – נימוק הנגזר מידיעה של עובדה כלשהי. (לא מתאים לשיפוט אסתטי)
– נימוק מסביר – נימוק שאינו עושה שימוש בעובדות. (מתאים לשיפוט אסתטי)
**פסק דין כולל
תכונות אסתטיות מעידות לכאורה על טיבה של היצירה. אך גם עם תכונות בעלות תוכן חיובי ("שנינות", "חן", "הומור" וכו') קיימות ביצירה, עדיין יש צורך לראות האם הן משרתות אותה או שמא הן גורעות ממנה. לפיכך גם התכונות האסתטיות אינן מהוות קנה מידה אובייקטיבי לשיפוט כולל של יצירה.
המבקר והביקורת:
יכולים רק לסייע לתפיסה, אך לא ליצור אותה, דרך:
- הצבעה על תכונה לא אסתטית
- ציון תכונה אסתטית
- הסבר תכונות אסתטיות דרך לא-אסתטיות
- להסביר באמצעות מטאפורות ודימויים
- עריכת השוואות וניגודים
- הדגמה והצבעה.
בעיות בתיאוריה של סיבלי:
– מהו הטעם המיוחד הנדרש בכדי לתפוס תכונות אסתטיות?
– תפיסה של תכונות אסתטיות היא לרוב מעריכה ולא מתארת (לעומת תכונות לא-אסתטיות שאליהן מתייחסים בתיאור)
– הקשר בין תכונות אסתטיות ולא-אסתטיות אינו ברור לגמרי.
8.חסרונותיה של האינדוקציה
1. א. אם נגלה שבכל ציור טוב מתקיים 'משולש הזהב', אז:
ב. אם נמצא את משולש הזהב בציור נוכל להסיק שיש לו ערך, אבל:
ג. עדיין לא נוכל לראות את הערך, שכן תפיסתו אינה תלויה בהנמקה.
2. ייתכנו יצירות שמקיימות את 'משולש הזהב' אך עדיין אינן טובות.
3. לא ניתן לקיים קשר הכרחי בין מציאות 'משולש הזהב' לבין ערכה של היצירה, אלא רק קשר הסתברותי.
9.אובייקטיביות וסובייקטיביות
-בכדי להוכיח שביקורת היא עניין סובייקטיבי משום שאי אפשר לספק בה הוכחות צריך להראות שהוכחות באמצעות טיעון הן האמצעי היחידי להוכחת אמת של קביעה.
-טענה יכולה להיחשב אובייקטיבית אם יש דרך להוכיח כי מה שהיא קובעת הוא אמת או שקר.
-טיעון אינו בהכרח ההוכחה היחידה (גם תצפית, למשל)
10. שיפוטים תפיסתיים ושיפוטים אסתטיים
-אם ההבחנה האסתטית היא הבחנה תפיסתית, אזי בכדי להראות ששיפוט אסתטי הוא בהכרח סובייקטיבי, יש להראות כי שיפוט תפיסתי הוא בהכרח סובייקטיבי.
– אנו לרוב תמימי דעים לגבי שיפוטים לא-אסתטיים אך חלוקים לגבי שיפוטים אסתטיים, אך טענת המחבר היא שדרך ניסיון, הבנה וממרחק הזמן חילוקי הדעות האלו מצטמצמים. בנוסף, לבני אדם כשירויות שונות (בעל ראייה לקויה אינו מוסמך לגבי צבע הרמזור כאדם בעל ראייה תקינה).
11\12. שפת צבעים ותנאים לאובייקטיביות
המהלך (סיבלי):
- על מה מתבססת האובייקטיביות המשוערת של שפת הצבעים שלנו? (כלומר, שנוכל לטעון שהאור ברמזור ירוק): באילו דרישות צריכה שפה אנושית לעמוד בכדי שאפשר יהיה להשתמש בה לטענה אובייקטיבית?
- האם השפה המשמשת אותנו בדיון האמנותי מקיימת תנאים אלו?
תשובות: -שפת הצבעים שלנו מבוססת על הכושר הפיזי שלנו לתפוס צבעים. השימוש בשפה מהווה הסכמה על השיפוט (בכדי שאוכל להגיד "ירוק" שנינו צריכים להסכים שצבע זה הוא ירוק).
– השלב הבא בהתפתחות השפה הוא השיפוטים האסתטיים, שמות תואר שגם הם נובעים מהסכמה.
– במקרה של אי-הסכמה ניתן לייחס זאת לליקוי אצל אחד מהצדדים (כמו עיוור צבעים בנוגע לצבע, כך אדם בלתי מעמיק לגבי ספרות). דהיינו, התכונות האסתטיות קיימות ביצירה כמו שהתכונות הלא-אסתטיות קיימות בה.
-לפיכך ניתן לטעון להקבלה בין התפתחות שפת הצבעים להתפתחות השפה האסתטית, ואם בראשונה אפשר לטעון טענות אמיתיות ושקריות, אזי גם בשנייה.
קשיים:
-קליטת צבע מבוססת על שילוב של תהליכים פיזיקליים וביולוגיים, הערכת אמנות לא. עיוורון צבעים הוא ליקוי אורגני, חוסר טעם הוא מנטלי, פסיכולוגי, תרבותי או חינוכי.
– לצבע יש ערכים מוחלטים מדידים (איזה טווח גלים הוא בולע ואיזה מחזיר), לאמנות אין.
-"ירוק" אינו מקיים 'דמיון משפחתי' ויטגנשטייני, "מפואר" כן, ומסיבה טובה.
נקודות נוספות:
-המחבר מציע לא לראות באובייקטיביות וסובייקטיביות חלופות דיכוטומיות, אלא כציר. לדעתו של אדם אין מעמד בלתי ניתן לערעור, ניתן לשאול אותו מדוע הוא חושב כך ולעסוק בטיעונים רציונליים.
סיכום מורחב: אסתטיקה: סיכום פרק ח' – הערכת האמנות
