אסתטיקה: סיכום – אמנות, רגש והבעה

אסתטיקה: סיכום מאמר ה' – אמנות, רגש והבעה

תכונות הבעתיות – ייחוס תכונות ליצירה כמו "עצבות", "שמחה" וכו'.

טולסטוי:

1. איזו מטרה בחיי האנושות משרתת האמנות?
2. היא אמצעי ליצירת קשר בין בני אדם
3. מחשבות מעבירים במילים, רגשות באמנות.
4. לפיכך האמנות היא אמצעי לקידום האחווה בין בני האדם. תחושת השותפות בהרגשה שהאמנות מעבירה.
5. טולסטוי מגדיר את האמנות כך: מושא הוא אמנות אם:

א.     הוא גורם לקהל שלו לחוות רגשות.

ב.      יוצרו הועיד אותו במכוון לגרום רגשות

ג.       יוצרו חווה בעצמו את הרגשות שהוא מעורר באמצעותו.

1. הרגש הראוי להעברה הוא רק כזה המקדם אחווה בין בני-האדם. מכאן שאמנות צריכה לבטל את הפערים בין העשירים לעניים, וכן להיות מובנת ונגישה לכל.

ביקורת:

1. טולסטוי רואה בהבעת הרגשות תנאי הכרחי לאמנות, אך יש דוגמאות בכדי לסתור את זה.
2. הגדרתו אינה תואמת את השימוש בפועל במושג.
3. טולסטוי מכפיף את אסתטי ולאתי, והאתיקה פתוחה לדיון.
4. כך אין חשיבות לאיכות של היצירה, רק למסר המוסרי שלה.
5. אמנות רבה שלא הובנה ע"י ההמונים בזמנה היום נחשבת מופת.
6. אין הכרח שהאמן ירגיש את הרגש בכדי שיוכל לבטאו.

קולינגווד

1. קולינגווד מבדיל בין אמנות "אמיתית" לבין פעילויות אחרות ובראשן מלאכה.
2. מאפייני המלאכה: (אינם מצויים באמנות אמיתית):

א.      ניכרת הבחנה בין אמצעי לתכלית.

ב.       הבחנה בין תכנון לביצוע.

ג.        בתכנון, התכלית קודמת לאמצעי, בביצוע ההפך.

ד.       הבחנה בין חומר גלם למוצר המוגמר.

ה.      הבחנה בין הצורה לבין החומר.

ו.        בין המלאכות מתקיימת היררכייה.

1. אמנות מוגדרת ע"י הבעה ודמיון (כוח מדמה).
2. שלבי היצירה: האמן חש רגש מעורפל, תיאור של הרגש איננו הבעה שלו, ההבעה היא ההבהרה של אותו רגש בעבור האמן והפיכתו למובן, השלב הבא והלא הכרחי הוא החצנה של ההבעה במושא אמנות.
3. לאמנות אם כך קיום קודם בראשו של האמן המביע רגש.
4. ההחצנה אינה מהותית, אך אם היא נעשית כהלכה, הקהל יכול לשחזר את הרגש ולקיים את יצירת האמנות בראשו שלו.
5. מכאן נגזר: א.כל פעילות שיש בה הבעה של רגש היא יצירת אמנות. ב. אצל אדם הפוגש ביצירת אמנות נוצר מצב נפשי המאפשר שחזור מדויק של המצב הנפשי המקורי של האמן.

ביקורת:

1. מקולינגווד נגזר שהאמן אינו יכול להחליט מראש מה בכוונתו ליצור, ובמציאות אמנים יכולים לקבל הזמנות.
2. לפי קולניגווד צריכה להיות תגובה אחת נכונה ליצירת אמנות מוחצנת, אך אנשים שונים במצבים שונים יכולים לראות יצירה אחרת.
3. מהתורה נגזר שלכל יצירה יש ביצוע אידיאלי, אך במציאות תיתכן פרשנות של מוזיקה ומחזות.
4. לא כל מחווה ורגש הוא יצירת אמנות.
5. ישנו תהליך יצירה בו האמן אינו יודע מה הוא מבקש להביע, וזה מתגלה לו רק במהלך העבודה.
6. מושאים רבים נחשבים יצירות אמנות למרות שאינם מביעים כל רגש.

מוסיקה:

תיאוריות הטרונומיסטיות – הערך האסתטי של המוסיקה דרך יחסים עם משהו חיצוני, לרוב רגש

תיאוריות אוטונומיסטיות – ערכה של המוזיקה בה עצמה ולא בדבר חיצוני.

דריק קוק:

1. המוסיקה היא שפת הרגשות המורכבת מסולמות ותווים שלצירופים שונים שלהם יש משמעות קבועה. (סולם מז'ורי – שמחה, מינורי – עצבות)
2. שפת הרגשות של המוסיקה היא מורכבת, וכוללת גורמי חיוניות: עוצמה, זמן וגבהי הצלילים, וגורמי אפיון: גוון הצליל והמרקם. לפיכך מרווח הפעולה והאפשרויות הוא אינסופי.
3. ההתאמה בין מרכיבי שפת המוסיקה לבין הרגשות שהיא יוצרת טבועה באדם – טרופיזם.

ביקורת:

1. כיצד ייתכן שאנשים שונים מחזיקים בדעות שונות לגבי יצירה? (קוק משיב שלא הכל מוכשרים באותה מידה).
2. יצירות זהות יכולות לבוא במשמעות שונה.
3. קוק מוציא מן הדיון מוסיקה שאינה קלאסית אירופית (1400-1900) ובכלל זה מוסיקה אתנית של חלקים אחרים בעולם שלה אמצעים טכניים שונים לגמרי (סולמות, צלילים וכו').
4. שפה אינה רק מביעה רגשות, יש לה תפקידים נוספים הנעדרים מן המוסיקה.
5. הנסליק: לרגשות תוכן טענתי שהמוסיקה אינה מסוגלת לבטא, ותיאור מוסיקה במונחי רגשות הוא לכל היותר מטאפורי.

סוזן לנגר

נקודת מוצא: התנסות הוא תוצאה של קליטת מידע חושי (או באינטרוספקציה) חסר צורה עליו מטיל השכל את מבניו בתהליך שלהפשטה. סמל הוא אמצעי המעניק צורה לנתוני הניסיון.

1. לנגר מבחינה בין סמלים דיסקורסיביים וסמלים מציגים (presentational). סמלים דיסקורסיביים (כמו שפה לשונית) הם בעלי אוצר מילים ותחביר (משמעות קבועה וכללים ליצירתה) ואפשר לחבר להם מילון (מילים מבוססות על הסכמה).
2. הסמלים הדיסקורסיביים אינם יכולים להעביר רגשות בצורה טובה, הם יכולים רק לקרוא להן בשם. (ראה דיואי: הזיהוי איננו תפיסה).
3. לסמלים מציגים אין אוצר מילים ותחביר.
4. יצירות אמנות הן סמלים מציגים.
5. "מוסיקה מבטאת צורות שאין בכוחה של השפה לבטא" מכיוון שלמוסיקה תכונות צורניות הדומות לתהליכים נפשיים.
6. אך הביטוי של הצורות המורפולוגיות של המוסיקה כתואם לחיי הרגש מתבטא רק בתבנית ובצורה הלוגית, כלומר המוסיקה מסוגלת לבטא רק את הצורה של הרגש ולא את התוכן שלו. (לכן מוסיקה היא סמל לא שלם).

ביקורת:

1. לנגר טוענת כי המוסיקה מקנה צורה לנתוני ניסיון שקודם לא היו מוגדרים. אך אמנים לעיתים יודעים מה הם מבקשים ליצור ומנסים חלופות שונות. תגובה: אין פה סתירה, האמן מנסה למצוא משהו שתואם מורפולוגית את הרגש שלו.
2. הספרות משתמשת בסמלים דיסקורסיביים, ולכן לפי לנגר לא תחשב לאמנות ולא תוכל להביע רגשות. תגובה: שימוש בסמלים דיסקורסיביים יכול בצורה שלו להפוך לסמל מציג (הסופר לא אומר "עצוב", הוא יוצר תחושה של עצב בסדרת מהלכים, למשל).
3. סמלים דיסקורסיביים כן יכולים להביע רגשות. המורפולוגיה של צורות הרגש יכולה לקבל ביטוי מילולי (ראה תגובה לטענה 2).
4. אם לרגש צורה הנפרדת מן התוכן שלו והצורה הזו אינה מיוחדת לרגש, ואם המוסיקה מעבירה רק את הצורה הלוגית של הרגש, אזי היא לא באמת מסוגלת להעביר רגשות (כמו כן, יכולים להיות דברים נוספים עם אותה צורה לוגית, לא רק רגשות).

הנסליק:

הנסליק טוען כי מוסיקה אינה מסוגלת לבטא רגש מוגדר וערכה מצוי רק בתכונות המוסיקליות הטהורות". (אוטונומיסט)

1. לרגש יש "תוכן טענתי" כלומר חייב להיות לו מושא אליו הוא מתייחס (מקווים למשהו, אוהבים משהו). מוסיקה אינה יכולה לייצג מחשבה מוגדרת.
2. אך המוסיקה טובה לייצוג תנועה וכך היא יכולה להעמיד ייצוג מסוים של התכונות ה"דינמיות" של הרגשות. "היא עשויה לשחזר את התנועה הנלווית לפעילות הנפשית… אבל תנועה היא רק אחת מן התכונות הנלוות לרגש, ואין היא הרגש עצמו".
3. הנסליק מכיר בקיום מסוים של טרופיזמים – צלילים בעלי השפעה קבועה.
4. הוא טוען כי ערכה של המוסיקה פוחת אם היא מנסה לייצג דבר מה חיצוני לה. בשפה הצליל הוא סימן למשהו אחר, ואילו במוסיקה הצליל הוא תכלית בפני עצמה.
5. יופיה של המוסיקה טמון בו עצמו ואינו נדרש לדברים חיצוניים, אנו נהנים מהמהלכים של המוסיקה, ולא ממשהו שהם אולי או אולי לא מייצגים.
6. לפיכך אין לחפש משמעות במוסיקה זולת הצלילים שלה עצמה.
7. מכיוון שלמוסיקה "אין אבטיפוס בטבע" אנו נאלצים לדבר עליה במונחים מושאלים ומטאפוריים. מונחי הרגש המשמשים אותנו להתייחסות למוסיקה הם ברי-המרה.

ביקורת:

1. באד: ישנן רגשות ללא תוכן טענתי, כמו מצבי-רוח. לפיכך ההסתכלות של הנסליק על הרגשות כקבוצה אחידה הוא לקוי.
2. הטענה השלילית שמוסיקה אינה יכולה לייצג רגש מסוים אינה מוכיחה לוגית את הטענה החיובית לפיה ערכה של המוסיקה טמון רק בה עצמה. אם יטען הנסליק שרגש הוא המועמד הסביר ביותר, ואם זה התבטל אזי הטיעון ביחס לאוטונומיסטיות של המוסיקה מתחזק, אך זה מעניק רק סבירות לטיעון, לא תוקף.
3. התנועה של המוסיקה היא התכוונותית (intentional property), כלומר התנועה קיימת רק נוכח התודעה.

ג'ון רסקין

-אנו מייחסים ליצירות אמנות תוכן רגשי כתוצאה מטעות הנגרמת בשל רגש, ("כשל הפתטיות") אך הטעות הזו היא הגורמת לנו להינות מהיצירה.

ר"ק אליוט:

-יש לעשות הבחנה בין לחוש בעצב לבין להיות עצוב.

סיכום מורחב: אסתטיקה: סיכום מאמר ה' – אמנות, רגש והבעה

אסתטיקה- מבוא פילוסופי – סיכום

סיכומים אקדמיים