אסתטיקה: פרק א' – בעיית ההגדרה
הגישה המסורתית (סוקרטס): בכדי להיות מסוגלים לדבר על משהו עלינו ראשית להגדיר אותו.
הגישה המודרנית (ויטגנשטיין): אין צורך בהגדרה אבסולוטית של מושג בכדי לדון בו.
הגדרה לשונית – שימוש במילה בשפה, חמישה כללים:
- החלק המגדיר שקול לחלק המוגדר (אפשרות הצבה שוות ערך)
- היקף זהה.
- אסור שהמגדיר יכלול את המוגדר.
- רצוי שלא תהיה על דרך השלילה אלא החיוב (לא מה הוא לא אלא מה הוא כן)
- רצוי ללא יסודות מיותרים.
הגדרה ממשית – התכונות שיש למושא במציאות, קשר בין השפה לממשות (מלח בישול הוא נתרן כלורי)
תנאי מספיק ותנאי הכרחי – בכדי להגדיר את Y, כל Y צריך להיות בעל תכונה X (X הוא תנאי הכרחי) וכל דבר שניחן בX הוא בהכרח Y (X תנאי מספיק).
התפיסה הקדומה (יוון):
– techna – אמנות היא מיומנות (יוצאת הדופן היא השירה) ונכללים בה גם סנדלרות ונגרות.
– יופי מתגלם בפרופורציות, סימטריה והרמוניה.
– תפיסת היופי נעשית באמצעות כשרים שכליים.
– אמנות ככלי להעברת מסר.
התפיסה המודרנית (מאה 18):
– הבדלה בין אמנויות יפות לאומנויות מכניות (שארל בטו)
– אובדן של עקרון אחד מגדיר ליופי.
– נטייה לתפוס אמנות באופן רגשי.
– אוטונומיה של האמנות, אמנות לשם אמנות.
הקשיים העומדים בפני הגדרה:
– לא כל מה שיפה הוא אמנות, לא כל אמנות היא יפה. (יופי אינו תנאי הכרחי+מספיק)
– לא כל מה שאנו מכנים אמנות נוצר למטרה זו. (כוונה אינה תנאי הכרחי)
– ישנם דברים אחרים היכולים לגרום ריגוש, הלם או הנאה. (ריגוש, הלם או הנאה אינם תנאי מספיק)
– יש חיקוי שאינו אמנות, ישנה אמנות שאיננה חיקוי (חיקוי אינו תנאי הכרחי+מספיק)
– לאמנות אופי מתרחב ומשתנה תדיר. אמנות רבה נוצרת בכדי לערער על הגדרת האמנות.
– בל, למשל, טוען כי אמנות היא "צורה משמעותית" (פורמליזם), אך קניק טוען כנגדו כי הוא לא גילה הגדרה לאמנות אלא דרך חדשה להביט בה.
דמיון משפחתי (ויטגנשטיין): הטענה שבכדי להשתמש במילה אין צורך בהגדרה מדויקת שלה אלא ניתן להסתפק בהגדרה מקורבת בלבד מתוקף מספר דברים שונים הנופלים תחת אותו מושג ומקיימים בניהם דמיון כמו של בני משפחה אחת. השימוש במילה נעשה מתוקף קיומה בשפה ויכולתו של האדם להשתמש בשפתו. תכונות הן חלק מהמושג, אך אינן תנאים הכרחיים או מספיקים.
בעיה: גבולות האמנות רחבים יותר מאלו של המילה "משחק" (הדוגמא של ויטגנשטיין), ובעוד שלגבי משחק לרוב תשורר הסכמה, אין זה כך בעבור אמנות.
הגדרת שידול: תשומת לב למאפיינים מסוימים של יצירה לשם הגדרה על פני ניסיון למצוא הגדרה כוללת מהותית. (א.פופ לא היה משורר כי היו חסרים כמה דברים בשירתו). בהגדרת אמנות מגדירים מהי אמנות טובה. הגדרת שידול היא נורמטיבית, וכל הגדרה נורמטיבית מכילה הערכה.
התיאוריה המוסדית (דיקי): מושא מוגדר כאמנות מתוקף התייחסות אליו ככזה בידי "עולם האמנות". כל דבר למעשה יכול להיחשב אמנות אם רק יוצג במוזיאון (התיאוריה אינה מבארת ערך, רק מעמד). לשון פרפורמטיבית מסוג מסוים (כמו הכרזה על שם) יכולה להיות תקפה רק בנסיבות מוסדיות, מאידך, גם "הנוהג המקובל" למעשה קובע מעמד שאין טעם לערער עליו.
בעיות:-מה לגבי יצירות "למגירה"? או יצירות שלא נועדו לשמש אמנות כמו אמנות דתית או שימושית, ציורי מערות? (אין תנאי הכרחי) תגובה: ניתן להחשיב מוצר לאמנות אם היה מקבל מעמד זה לו היה מועמד להערכה.
-מושא עומד במוזיאון אך אינו נתפס בידי אנשים כאמנות (אין תנאי מספיק). תשובה: התיאוריה המוסדית היא פרפורמטיבית-למחצה, כלומר קובעת משהו אך הוא אינו אבסולוטי (כמו "אאוט" במשחק טניס).
סיכום מורחב: אסתטיקה: פרק א' – בעיית ההגדרה
אסתטיקה- מבוא פילוסופי – סיכום