אבולוציוניזם חברתי.
אלו הם שלבים התפתחותיים שונים כאשר בראש הסולם נמצאים האנתרופולוגיים הבריטיים שחוקרים את התופעות.
זהו עיבוד של אבולוציוניזם במדעי הטבע שמדברת על התפתחות אקראית, על מוטציות. יש הרבה זוחלים ובמקרה אחד מהם נולד שונה ולפי דארווין השונה הוא בעל יתרון הישרדותי.
דארווין- ללא תכלית, ללא כיוון, ללא מטרה, מה שיוצא יוצא.
בגישה של ה-אבולוציוניזם התרבותי עשו עיוות לגישה של דארווין משום שמניחים שיש יעד מוגדר מראש.
- האנתרופולוג הראשון שכונה אנתרופולוג היה אדוארד טיילור שכינה את מושג התרבות כאשר בתחילה האנתרופולוגיה נקראה: "המדע של מר טיילור" . טיילור כתב ספר שבו כתב איזה שאלות אנשים צריכים לשאול את הנחקרים בשדה. אנתרופולוג לא ראה את תפקידו כמי שאמור להכיר את הנחקרים מקרוב- זוהי גישה שהשתנתה באנתרופולוגיה.
- טיילור טען שהפרימיטיביים הם "ילדי האנושות"- אין להם מידע נכון, יש להם חשיבה ילדותית, הם כמו ילדים. אין להם חשיבה כדי להבין את האמת, איך העולם פועל, אין להם יכולת שכלית מפותחת כדי לדעת את הדרך שבה האנתרופולוגים חושבים. מכוון שחסר להם מידע נכון, הם מאמינים בנפש המצויה בדוממים- זה לדעתו הוכיח שיש להם חשיבה ילדותית, שהיא גרסא נחותה של החשיבה המערבית.
- מנאיזם– אמונה בנפש ותכונות רוחניות המצויות בדוממים.
- בדרך זו הם יצרו השוואה כדי להמציא בעצם את עצמם כנאורים יותר. כך בעצם הם הצדיקו את הטענה שזה לגיטימי שהם שלטו, כי העמים הפרימיטיביים לא מבינים בכך כלום.
- ביקורת על חוסר רגישות- לומר שלהאמין בחפצים, באלוהים זה שטות- זה חוסר רגישות. התגובה שלהם כל כך ממולכדת בתבנית רדיקאלית שהם איבדו את הרגישות לדבר אחר.
- ג'ימס פרייזר (1834-1941)– תלמיד של טיילור בעל רב המכר "גיזת הזהב"- האדם מנסה להשתמש בחוקי הטבע על מנת לשלוט במציאות. האדם באשר הוא מנסה לשלוט בעולם ואפשר לזהות 3 שלבים התפתחותיים:
1- כישוף– אמונה שאפשר לפגוע בבן אדם אם פוגעים בחפץ שפעם היה שייך לו או נגע בגוף שלו או דומה לו. על פי פרייזר זו דרך לנסות לשלוט במציאות שמבוססת על הנחות מוטעות, על חוסר יכולת להבחין בין דמיון ומציאות.
2- דת- לטענתו פרייזר, דת הוא ניסיון לפייס אלים וכוחות נעלים השולטים בטבע ובאדם. לפי פרייזר זו דרך לשלוט במציאות בעזרת יצירת אלים שיהיה אפשר להתפלל אליהם.
3- מדע- חשיבה רציונאלית, שלב האמת היחיד.
ביקורת על האבולוציוניזם החברתי
- לעומת הראייה הדארווניסטית הביולוגית (שממנה הושפע) שעל פיה להתפתחות אין יעד אלא יש מקריות והתמיינות היסתגלותית ואי אפשר לדעת מראש לקראת מה ילך איזה שהוא מאמין, כאן יש תפיסה של הליכה לקראת יעד מסוים. התפתחות קבועה מראש לקראת יעד ברור- הג'נטלמן האירופאי.
- אתנוצנטריות, התנשאות, בורות- המילה "פרימיטיבית" היא מילה בעייתית כי היא מרמזת על נחיתות. הם המציאו את הפרימיטיבי על מנת לעשות השוואה ולהראות כמה הם שונים מהאידיאל.
- אנתרופולוגים שאמרו שלהאמין בחפצים דוממים הם חסרי רגישות לגבי כל קיום על טבעי- הם מקובעים רציונאלית ואיבדו רגישות לכל דבר אחר.
דימויי האנתרופולוג כתוצאה מהרקע ההיסטורי של האבולוציוניזם החברתי:
- האנתרופולוג כקולוניאליסט- כוון שהתיאוריות על הנחיתות, הפרימיטיביות של הילידים שירתו את המשטר הקולוניאלי ראו את האנתרופולוגים עצמם כקולוניאליסטיים. כמו שייך לחלק מהמערכת שבאו להשתלט.
- האנתרופולוג כמיסיונר- הקולוניאליזם היה קשור במיסיונרים שהיה להם שליחות דתית. האנתרופולוגים נתפסו כמיסיונרים, כמנהיגים שמלמדים את הילידים איך לנקות את הכלים אחרי האוכל, איך לכתוב- איך להיות מתורבת.
- האנתרופולוג כחוקר גולגולות- דימוי שהאנתרופולוג מחפש וחוקר גולגולות.
- האנתרופולוג כמספר פולקלוריסטי- אנתרופולוגים כאנשים שמספרים את הסיפורים של מדינות, ארצות ועמים שונים ואקזוטיים.
- האנתרופולוג כשודד תרבויות- היו אנתרופולוגים שהיו לוקחים את "מאפיין" התרבות של העמים שחקרו על מנת לשים במוזיאונים.
- האנתרופולוג המרוחק מהאובייקט הנחקר- אנתרופולוג שיושב במשרדו ומרוחק מהאובייקטים הנחקרים ואין קשר ישיר. הם אובייקט והוא סובייקט בעוד שהאנתרופולוגיה העכשווית מתנגדת לזה משום שרוצים שהאנתרופולוגים יהיו מעורבים בעבודת השדה ולא מהכורסא.
- פראנץ בועז- לתוך כל זה מגיע המהפך הגדול שנקרא פראנץ בועז. תמיד כשמדברים על תיאוריה צריך לשים לב עם מי אני מתווכחת ובועז מתווכח עם האבולוציוניסטים שהם מניחים שהשינוי ההיסטורי של החיים האבולוציוניים עוקבת אחרי חוקים קבועים שאפשר ליישם אותם בכל מקום, הם טענו לאוניברסליזם- שההתפתחות התרבותית היא אחת. הוא טען שזה לא נכון- פרטיקולריזם תרבותי- משהו ייחודי, פרטני. המטרה של האנתרופולוגיה היא לא למצות תיאוריה אחת כללית של התפתחות התרבות, אלא היא חקר תרבויות פרטיקולאריות.
- תפיסה דיפוזיוניסטית- הוא מציע במקום האבולוציוניזם את התפיסה הזו בטענה שאנתרופולוג צריך להימנע מלפתור את השאלה הכללית של הסוציאליזציה והציע לראות שלכל תרבות יש את הייחודיות שלה. לכל תרבות יש את ההיסטוריה הייחודית שלה שתלויה בחלקה על ההתפתחות הפנימית של הקבוצה החברתית. ההיסטוריה של כל תרבות תלויה גם מהשפעות שספגו בחוץ. המתודה שהם מנסים לפתח מבוססת על מחקר. אם יש את אותו מנהג בחברות שונות בכמה חלקים בעולם, כנראה הייתה השפעה, איזה שהוא דיפוזיה.
- לסיכום
במקום גישה כללית של אבולוציוניזם פראנץ בועז אומר שצריך לחקור חברות פרטיקולאריות ויש דיפוזיה והחברות מתפתחות תוך מגע בין חברות אחרות. יש פה גישה תיאורטית שונה לחלוטין.