סיכום מבוא לאנתרופולוגיה: קוסמולוגיה

קוסמולוגיה

גישה המנסה לקשר בין מערכות משמעות למערכות חברתיות. הכוונה היא לאוסף תפיסות ואמונות בסיסיות ביותר של חברות מסוימות- העוסקות במקור, במבנה ובכללי הפעולה של היקום על חלקיו וחוקיו המיוחדים בהקשר זה למרחב, זמן ונסיבות. דגש על הבנת ההיגיון הפנימי של תרבות הנקשרת לחברה.

אליאדה- היסטוריון דת רומני ,בחן דתות בצורה השוואתית. הוא בחן את המשותף בין קוסמלוגיות מקודשות (דתות) לבין עולם הממשי ובאופן מיוחד הקשר בין קוסמולוגיות (מערכות תפיסות) לשני מימדים בסיסיים בהוויה החברתית- מרחב וזמן.

מרחב

  • חשיבות העיסוק בזמן ומרחב נובעת מכך שבכל בחירת של צורה פעולה או חשיבה על עצמנו ההנחיות הבסיסיות ביותר הן יש זמן ומרחב. משוגע- הוא אדם שלא מודע לזמן ומרחב, בלעדיהם אין לנו כיוון.
  • בכל קוסמולוגיה דתית יש מרכז עולם ,בדתות הנקודה היא בה נברא העולם, בו הקדוש חדר למרחב האנושי.

נקודת קדושה היא הענקת ייחוד לנקודה מוחשית במרחב.

דוגמת סולם יעקב:

  • חדירת הקדוש ממרחב אחר- החדירה של הקדוש לעולם המוחשי באמצעות הסולם.  החדירה למרכז הקדוש היא הבסיס ליצירת הטריטוריה לקבוצה מסוימת.
  • מתן לגיטמציה לטריטוריה בעקבות חדירת הקדוש.
  • הענקת שם למקום בד"כ בעקבות טקס, בית-אל
  • הריטואל מהווה בהרבה מקרים בסיס למרכז דתי מתמשך.
  • אליאדה רואה ביצירת מרחב מקודש וחדירת הקדוש יצירת סדר קוסמי– יצירת משמעות לאיך העולם בנוי.
  • אחת התכונות המאפיינות חברות מסורתיות קוסמולוגיות מקודשות הוא הניגוד בין הטריטוריה בה יושבים אנשים לטריטוריה שבחוץ.
  • הטריטוריה היא היקום, שביחד עם תפיסת העולם מאופיינות ביציבות – ודאות כאשר המרחב מסביב מאופיין ע"י כאוס, כמו בספרות בדיונית –העולם שלנו מוכר ובחוץ לא ברור וכאוטי.
  • בקוסמולוגיות (דתות) רבות מאוכלסות ע"י שדים ורוחות רעות, עולם לעיתים מאיים. על מנת לחזק את טענה זו בהרבה חברות- הכינוי לבן אדן הוא כמו לבין דת.
  • הניגוד בין העולם הידוע לבין העולם הלא ידוע הוא ניגוד בסיסי ביותר, הניגוד בין טריטוריה מעוגנת ללא מעוגנת במונחים קוסמים של סדר היקום, לכן בקוסמולוגיות מקודשות (דתות) הטריטוריה של הקבוצה היא כזו בגלל שהעולם מקודש, בגלל שהטריטוריה קודמה וחוברה למימד הקדוש, הקסמולוגי.

החדירה של נקודה זו מאפשרת סדר, כי ממנה אפשר לקבוע צפון, דרום, מזרח ומערב.

  • הדימוי של עמודים קוסמים מופיע רבות בדתות, דוג: בשבטים בסקוטלנד –עמוד שתומך בשמיים ומקשר בין העולם הזה לקדוש,אצל היפנים בהם דרך ההרים האלים יורדים, ואצל היהודים טבור העולם מחבר בין המישור הפנימי לחיצוני, האבוריג'ינים מדברים על ציאים עולמיים המקשר בין השמיים לעולם שלנו.
  • המשמעות המעשית של תפיסה זו היא בהוספת המימד הדינאמי ,כאשר אנשים מיישבים אזור חדש ומקדשים אזור בו ע"י מקדשים, כנסיות, בתי כנסת, המרכז הופך ציר עולמי, גם בתוך המרכז יש את נקודת השיא הקדושה המסומנת לרוב במדרגה.
  • יש בטקסים חזרה לסיפור הבריאה ע"י יצירת המקדש, הסיבה לכך היא הן פונקציונלית והן בניית הציר.

אותו מודל מצוי גם בהקמת ערים קדושות בהם יש נוכחות של הקדוש בעולם שלנו .

  • אין פסילה של הקמת מרכזים קטנים אחרים בנוסף למרכז המרכזי, ויש אפילו צורך בכך. העתקה זו מאפשר קישור בין המרחב הקדוש למרחב שלנו, לכן אנחנו מבינים את המימד הדינאמי, אורינטציה.

ריבוי המרכשים אינו מהווה בעיה , אין כאן מרחב גיאומטרי, אלא מרחב קיומי שמאפשר אין סוף קישורים בין העולם הזה לקדוש.

  • תפיסה קוסמולוגית זו בא לידי ביטוי גם בקוסמולוגיות לא מקודשות , עדיין יש את בניית המרכז- בית המשפט העליון, ישנה תחושה של יראת כבוד,קידוש, גילוים ערכי החברה המרכזיים.

דוג': הר הרצל יש מרכז המייחד את הטריטוריה סביבו ישנם מקומות שונים, ויש קידוש ל"קדוש החילוני" הקרבה למדינה.

זמן

  • אינו תופעה הומגנית רציפה, יש בקוסמולוגיות מקודשות זמנים מקודשים (טקסים, חגים) החלוקה היא לזמנים רגילים וזמנים מקודשים , המעבר בין הזמנים הוא דרך טקסים.

אליאדה מתמקד בתכונות המיוחדות של הזמן הקדוש:

  • התכונה המרכזית שמבדילה בין הזמנים היא שהזמן הקדוש הוא הפיך- יש חזרה לזמן מיתולוגי קדמון.
  • כל אירוע מהווה מימוש מחדש של אירועים מזמן מיתולוגי קדמון . המשתתפים יוצאים מן הזמן הרגיל ונכנסים לזמן הקדוש , זמן שלא משתנה או מתכלה הוא תמיד נוצר שווה לעצמו, החזרה לזמן הקדוש היא חזרה לאותו סוג של זמן.
  • יש כאן תפיסה מעגלית תמיד חוזרים לאותה נקודת זמן קדמון, טקסי תחילת שנה הם חזרה לאותו נקודת זמן- בו היקום נברא.יש משמעויות מעשיות לתפיסה זו דוג: יציאה מהזמן הרגיל וכניסה לקדוש כדי להבטיח תבואה . או טקסי ריפוי של שמנים בהם יש חיבור לכוח קדוש כדי לרפא.

תפיסה של ספירלה מאפיינת חברות היסטוריות

התפיסה של חברות כמו שלנו הייא חיבור בין תפיסת זמן מעגלית לקווית, יש חיבור של ציר לינארי, אירוע אחרי אירוע שחוזרים על עצמם כל שנה. פסח חוזר על עצמו אבל כל פעם הוא קצת שונה.

  • סיפור הבריאה עושה חיבור בין מרחב לזמן , בסיפור יש יצירה מרחבית ויצירה של ציר זמן
  • תפיסה זמן קווית יכולה להיות מלאת חרדות לבני אנוש, כאילו העולם חסר משמעות, לכן חילונים יוצרים אירועים ואף מדינות כדי להעניק משמעות.

סיבתיות

פריצ'רד עוסק בתפיסת קשרים סיבתיים  פריצ'רד ניתח את שבט האזנדה, דרכו הוא מראה כיצד תפיסות סיבתיות מאפיינות חברות מסוימות

הוא טוען שהמציאות בתוך תרבות נתונה בנויה בצורה לוגית ועקבית כך שבאופן יומיומי כל מה שעולה במסגרת תרבות מסוימת מחזק את התרבות, את ההסבר ההגיוני, לכן בן בשבט האזנדה והן בחברה המערבית מפרשים בצורה דומה את המציאות בהקשר לשרשרת סיבתיות. אם מופיע סתירה היא מתיישבת לפי אמונת התרבות

דוג': חניקת פרפרים לפי הסבר אלילי לעומת הסבר מדעי. חשוב להבין את ההיגיון הפנימי של כל תרבות.

שתי תפיסות של סיבתיות בתוך תרבויות שאנו נוטים לייחס לתפיסה מערבית ולא מערבית

1) המערבית- הקשר בין שני גורמים הוא תלות-א תלוי בב'.

סמיכות מרחבית-א' פועל על ב'   המשכיות בזמן- א נוגע בב' ומזיזו.

2) סיבתיות סימפטטית- כוחות שונים מובאים יחדיו דרך קישור מטאפורי של השתתפות- למשל מים עם סגולות ריפוי , המים לא משתנים ממש אלא הקישור הוא סמלי – הם נטענים כוח לא פיזי ויכולים לרפא.

הסיבות הן לא רק פיזיולוגיות אלא גם פסיכולוגיות- הרגשת נעלות באכילת אוכל בריא-קינואה.

המשגה-אורטנר-סמלי מפתח

כדי להבין תרבות צריך להבין את מושגי המפתח שלה. דוג': מטיילים-שרוול, סמים.

אינדיקאטורים להבין מה הוא סמל מרכזי בתרבות

1) בני החברה אומרים לנו שהמפתח חשוב מבחינה חברתית.

2) המפתח בעל השפעה רגשית שלילית או חיובית על בני המקום.

3) המפתח מופיע בהקשרים רבים-יומיומיים או מיוחדים.

4) ישנו עיבוד ופירוט תרבותי רב סביב המפתח-אוצר מילים.

5) ישנם איסורים רבים סביב המפתח-בכמות או באיכות.

6) ישנו שוני בין תרבות הצופים תרבות הנחקרת.

  • לפי אורטנר אסור להניח שלתרבות מסוימת יש רק סמל מפתח אחד , יכולים להיות כמה ואף באורינטציות סותרות. דוג': הצלב בנצרות, הדגל האמריקאי.
  • אורטנר מבקשת לצור מערכת קלסיפיקציה של סוגי הסמלים ע"י אבחנה בין סמלים מסכמים ומתמצתים לסמלים משכללים ומפרטים  . מצד שני זו הבחנה אנליטית – במציאות ישנם לעיתים שני הכיוונים.

סמלים מסכמים- סימנים המהווים אובייקטים לסגידה , מעוררי רגשות. דוג': הדגל האמריקאי המגלם בתוכו את כל ערכי הדרך האמריקאית-דמוקרטיה, תחרות.

התפיסה היא כוללנית לא של ערך אחד, הסמלים בעלי משמעויות רבות והתייחסות לתופעות רבות, לא תמיד ברות השוואה, הסמלים מעוררי רגשות ולוואי מחשבה.

סמלים מפרטים

פעולים כאמצעי לבירור רעיונות ורגשות מורכבים והפיכתם לברי תפיסה ,ברי תרגום להתנהגות חברתית.

אלו לא סמלים במובן הרגיל –אובייקטים לסגידה , אלא החשיבות שלהם נובעת מכך שהם עוזרים להסביר את המציאות.                             סוגי סמלים מפרטים:

1)       מטפורות יסוד- דימוי הממשג תחומים אחרים של התנסות. דוג': פירוט מבנה שבט הדינקה עפ"י גוף הפרה, או הצבא כמכונה.

2)       תסריטי מפתח- מנסחים את יחסי המטרות, אמצעים של תרבות בצורה בה ניתן להתנהג על פיהם.

דוג': סיפור של ילד עני עם אמונה במערכת האמריקאית שעובד קשה ובסוף נהיה עשיר-סינדרלה.

בישראל חומה ומגדל, יישוב הארץ. הפוטלץ' והמוקה גם הם תסריטי מפתח המגדירים מטרות- להיות מנהיג חזק.

מטפורות יסוד קשורות אחד לשני ואומרות לנו במרומז דרכים לגיטימיות להתנהגות.

מצד שני תסריטי מפתח מבוססים על הנחות בדבר המציאות התרבותית שנובעות מדימוי שקשור בחברה.

ההבדל הוא בעניין הדגשמטפורות יסוד דגש על מחשבה ותסריטי מפתח מדגישים התנהגות.

1)       סמלים מסכמים מעלים שאלה לגבי איך ממירים רעיונות מורכבים לסוגים שונים של התחייבות. סמלים מעלים את שאלת הקשר בין משמעות לרגש.

2)       מטאפורות יסוד מחזירות אותנו לסטורקטורליזם- ארגון המחשבה.

3)       תסריטי מפתח מעלות את שאלת הקשר בין אמונות להתנהגויות.

סיכום מבוא לאנתרופולוגיה

סיכומים אקדמיים

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: