סיכום מבוא לאנתרופולוגיה: סקירה היסטורית

סקירה היסטורית

3 מרכיבים תיאורטיים של האנתרופולוגיה הקלאסית

1) אבולוציה תרבותיתהתפיסה היא שכל החברות מתקדמות על אותו רצף לינארי. התפתחות המחשבה החברתית- תחילה כישוף, אז אל ובסוף מדע. ההנחה היא שאם חברה פרימיטיבית או מתקדמת זה נכון לכל הפנים שלה.

2) אתנוצנטריות תרבותית השקפת העולם של אני יותר טוב מהאחר, הדרך שלי היא הנכונה ולכן הצדיק אותה .

3) מתודולוגיהעד המאה ה-19 חקרו מהכורסא והתבססו על תצפיות של אחרים.

1) תחילת המאה ה20 מתחילה קריסת המרכיבים בעקבות הדיפוסיה התרבותית של פרנץ בועז –הוא מגיע למקנה שכאשר תרבות אחת פוגשת אחרת מתחיל תהליך היתוך ממושך , וכולם שלבים רבים ומגוונים . התהליך לא חוזר על עצמו כמו הכישוף אלא משתנה כל פעם מחדש.

2) התפוררות היחסיות התרבותית –כל תרבות צריך לבחון כישות בפני עצמו, בלי קשר לראיה האתנוצנטרית ממנו מגיע החוקר, מעלה בשנים האחרונות שאלות לגבי הגבולות- הכול ללגיטימי?

3) אנתרופולוגיה של הצלה מושג נוסף של בועז – הוא רצה להציל את הנחקרים משיכחה של עצמם, הוא ביקש לייצר דעת וכתיבה על חברות למען הדורות הבאים, יש בזה משהו מסיונרי אך עם מניעים טובים.

4) עבודת שדה מאז מלינובסקי ובועז כך האנתרופולוגיה מגדירה את עצמה, הקשר בין הנחקרים לחוקרים חייב להיות בלתי אמצעי, דגש על שיח משותף, על להיות בשדה כדי להכיר את העולם.

  • בועז כאחד מאבות האנתרופולוגיה , מזוהה עם אסכולה של תרבות ואישיות (מיד, בנדיקט, אדוארד) הבנת האישיות דרך התרבות, למפות את הקשרים בין אישיות הפרט לתרבות שמעצבת אותה. הם ניסו לעשות זאת בפרויקט שמווכן לשבירה ופירוק של התרבות האמריקאית שדרכה רואה גם את האחר- יחסיות תרבותית.
  • רדקליף בראון אב אחר, אנגלי- מפתח אנתרופולוגיה חברתית יותר.

מלינובסקי מראה איך תרבות מספקת את צרכי הפרט בפונקציה מבנית ופונקציונליזם פסיכולוגי, התיאוריה סינכרונית, הרמונית, לא מתמודדת עם שינויים .

  • התחילו ניסיונות לצאת נגדה בשנות ה- 50 באמצעות תיאורית כמו גישת החליפין – מתן יותר מקום ליחיד ולדרך הפעולה שלו, איך הוא מניע תהליכים, מנהל משא ומתן, האדם אינו תפאורה כמו בפונקציונליזם אלא דינמי, משתנה בהתאם לאינטרסים, החברה אינה סגורה  ונוצרים שינויים מהותיים בתפיסה.
  • אסכולת מנצ'סטר מפתחת גישה יותר קונפליקטואלית,מדברים על אינטרסים אבל ברמה יותר קולקטיבית, לא רק הפרט מול האחר אלא קבוצות שמתאגדות לשם צבירת הון, קידום אינטרסים. דוג': מפלגה, אגודה. נכנס מושג של יחסי כוח ,יסוד פחות הרמוני, פוטנציאל לבלגן.
  • בצרפת שנות ה40-60 מתחיל הסטורקטורליזם, לוי שטראוס מושפע מהגישה המבנית ומייבא כלי מחשבה מבניים בחשיבה על תרבות באנתרופולוגיה. הדגש הוא על מבנה, יחסים בין מרכיבים, צורת ולא הקשר.

בעיני לוי שטראוס כמו שדרך הבלשנות, מרכיבים בשפה,  מגיעים למבנה עומק של האדם .כך גם באנתרופולוגיה אפשר להגיע לתוצרים תרבותיים , למשל מיתוסים, יחסי שארות ולפענח את הקוד האנושי הבסיסי המגדיר המשותף לכל בני האדם. פיענוח המציאות בצורה דיכוטומית ותודעה זו מושלכת על העולם ומקבלת ביטוי בתרבות. התרבות אצל לוי שטראוס היא כוללנית, בה' הידיעה, ולא ספציפית (כמו תרבות ישראלית) .

בעיניו  התרבות הפרימיטיבית והמודרנית היא זהה אבל הכלים שמביאים לידי ביטוי את החשיבה שונים.

  • שנות ה50-60,אנגליה- פריצ'רד, ארה"ב-גירץ, התפתחות האנתרופולוגיה הפרשנית .הסתת הדגש מהסתכלות על המציאות (מכיוונים פונקציונליסטים וסטרוקטורליסטיים) מעבר לבחינת המשמעות שאנשים מעניקים למציאות. גירץ מושפע מהיצור הפרשני של וובר- אם האדם והחברה פרשניים גם החוקר צריך להבין את מערכת הפרשנות שמאחורי הדברים (למשל משמעות של מצמוץ). המשמעות היא גם פומבית, גם מקומית ולא רק רגשית. לא דגש על מבנה כמו לוי שטראוס אלא דגש על משמעות , ולא ברמה העולמית אלא ברמה המקומית.

גירץ חולל מהפכה ותלמידיו ומבקריו המשיכו מפתחים את גישתו. סוג של מבקריו הם הפוסט מודרניסטים- הגורסים שגם הפרשנות מעוגנת בהקשר ולכן יש לחשוף אותו.

  • המערכת האנתרופלוגית תמיד מגיעה ממקום קולינאלי בפרקטיקות, בשפה ולכן היא אף פעם לא תהיה חסרת פניות אלא תבוא ממקום גברי ולבן במובהק.  היה ניסיון לחשוף את הכוחניות הסמויה וחוסר האובייקטיביות בעבודת השדה, תמיד החלש שויך לעולם האקזוטי בו לנחקרים אין מקום להגיב. מהלך היציאה מהתמימות והסטריליות נקרא מהלך רפלקסיבי (הושפע מרלטיביזם של סעיד) אני בוחן את עצמי בהליך הצפיה , מודע לתהליך ועושה הזרה.
  • הרפלקסיבם יצר משבר עמוק באנתרופולוגיה, ההבנה שהאובייקטיביות לא אמיתית, אלא פרשנות על פרשנות, לפתע כל הכלים מוטלים בספק והייתה תחושת אובדן אחיזה באנתרופולוגיה.
  • השיתוק הוביל למציאת פתרונות חלקיים- לתת לקוראים לשפוט את הכתיבה ממקום הרפלקסיביות, האנתרופלוג חושף את עצמו- מערכת פחות כוחנית , אך אי אפשר לברוח מהכוח של האנתרופולוג.

עולה ביקורת על הכתיבה החלקית והלא עמוקה שהופכת לסוג של בון טון של עיסוק עצמי- דרך העולם הנחקר החוקר בוחן למעשה את עצמו.

  • פתרון אחר הוא עבודת הבית לעומת עבודת השדה, החלו להפנות את המבט מהשבט לעולם המערבי-לזירות של כוח מה שמעמיד את חסינותם של החזקים בסימן שאלה. עמדה זו הוגנת יותר גם כלפי השדה כיוון שהוא יכול להגיב ונוצר דיאלוג.
  • בא לידי ביטוי גם באנתרופולוגיה הישראלית , 50-60- עיסוק רב בשוליים ומיעוטים, 80-90 מעבר לחזקים-צבא, מוסדות שלטון ומעמד ביניים .

סיכום מבוא לאנתרופולוגיה

סיכומים אקדמיים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות