סיכום באזרחות: עקרונות המשטר הדמוקרטי: זכויות האדם והאזרח
בבסיס העיקרון זכויות האדם והאזרח עומדות תפיסות הקשורות באדם, במדינה וביחסי הגומלין בניהם שהתפתחו במאות ה-17 וה-18 באירופה עם ראשיתה של המחשבה הליברלית והדמוקרטית.
גישת זכויות האדם והאזרח רואה באדם היחיד כמרכיב הבסיסי של החברה ועל כן החברה צריכה להגן על זכויותיו והחירויות שלו. מקובל להבחין בין שני סוגים של זכויות האדם והאזרח: זכויות טבעיות (או זכויות אדם) וזכויות אזרח.
זכויות האדם הן זכויות בסיסיות המגיעות לכל אדם באשר הוא אדם. זכויות האדם אינן מוענקות על ידי השלטון, אינן תלויות בהסכמתו והשלטון אינו רשאי לקחת אותן מאף אחד. לכן זכויות האדם מכונות גם זכויות טבעיות מכיוון שהאדם נולד איתן ואינו מקבל אותן. זכויות האדם כוללות את הזכות לחיים, הזכות לחירות, הזכות לשוויון, הזכות לכבוד, הזכות לקניין והזכות להליך הוגן.
זכויות האזרח הן זכויות שניתנות לאדם בתור אזרח של מדינתו. ברעיון של זכויות האזרח בא לידי ביטוי תפיסת העולם שרואה באדם בתור חלק מחברה מאורגנת שעליה קמה המדינה (עקרון שלטון העם). זכויות האזרח כוללות למשל את הזכות לבחור ולהיבחר, חופש ההתארגנות, זכות הביטוי והיכולת למתוח ביקורת על השלטון ועוד. זכויות האזרח הן זכויות שמוענקות על ידי המדינה לאזרחיה והן ניתנות לשינוי או לשלילה.
זכויות האדם והאזרח הם לא זכויות מוחלטות, שכן הן מוגבלות ומתנגשות אלו עם אלו ולעיתים גם עם האינטרסים של המדינה. לפיכך זכויות האדם והאזרח הן זכויות יחסיות, וכאשר ישנה התנגדשות בין זכויות מסוימות ומרכיבים אחרים של עקרונות המשטר הדמוקרטי יש צורך באיזון שיבטיח כי הפגיעה בכל אחת מהזכויות או כל אחד מהאינטרסים תהיה הקטנה ביותר.
הזכויות הטבעיות – זכויות יסוד
הזכות לחיים והזכות לביטחון (שלמות הגוף)
הזכות לחירות (הכוללת את: חירות המחשבה והדעה, חירות המצפון, חיפוש הביטוי וחירות המידע, חופש ההתאגדות, חופש הדת, חופש התנועה, חופש העיסוק ואת הזכות לשם טוב)
הזכות לרמת חיים
הזכות לדיור
הזכות לטיפול רפואי
הזכות לחינוך
זכויות עובדים ותנאי העסקה
ראו גם
סיכום באזרחות: עקרונות המשטר הדמוקרטי: זכויות האדם והאזרח