הגדרה: עקרון ההסכמיות קובע כי על מנת שיתקיימו חיים חברתיים משותפים הכרחי כי תתקיים הסמכה על מספר עקרונות יסוד המאפשרים אותם. הסכמות אלו נוגעות לעצם המסגרת המדינית וכללי המשחק המסדירים את המשחק הפוליטי
עקרון הפלורליזם וכן עקרון הסובלנות מתירים במשטר דמוקרטי את ביטויין של מגוון רחב של דעות, השקפות ואינטרסים, אולם בכדי שהחברה והמשטר הדמוקרטי יוכלו לתפקד גם עם חילוקי הדעות בתוכם והמאבקים בין קבוצות עקרונות המשטר הדמוקרטי כוללים גם את עקרון ההסכמיות לפיו כל הספקטרום החברתי מסכימים על עקרונות בסיסיים משותפים.
עקרון ההסכמיות בא לידי ביטוי בהסדרים (מעין כללי משחק) שמאפשרים לחברה לשמר את עקרון הפלורליזם ואת עקרון הסובלנות אך לפעול בכל זאת כחברה מגובשת ואחידה.
ישנן רמות שונות של ההסכמיות:
– הסכמה על המסגרת של המדינה, כלומר הסכמה המקובלת על הכל על עצם קיומה של המדינה במסגרת גבולות קבועים (בישראל למשל אין ממש הסכמה כזו לאור השליטה של ישראל בשטחים הפלסטינים הכבושים)
– הסכמה על צורת המשטר. הסכמה על הצורה והמשך הקיום של המשטר – כלומר, הסכמה על עצם היות המדינה מדינה דמוקרטית.
– קבלת השלטון שנבחר בבחירות דמוקרטיות והכרה בו בתור שלטון לגיטימי.
ככל שרמת ההסכמה בנושאים מרכזיים גדולה יותר במדינה, וככל שהלגיטימציה לאופי המשטר ולמוסדות השלטון גדלה, כך רמת היציבות של המדינה ושל המסגרות החברתיות גדולה יותר ומכאן חשיבותו של עקרון ההסכמיות במסגרת עקרונות המשטר הדמוקרטי.
עקרון ההסכמיות עדיין אינו במצב משביע רצון במדינת ישראל. אמנם מרבית האזרחים מסכימים בדבר אופייה הדמוקרטי של המדינה וחלקם הגדול מסכים על היותה מדינה יהודית, אך ישנה מחלוקת לגבי גבולותיה, מחלוקת לגבי יהדותה (בעיקר מצד הלא-יהודים שחשים כי הגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית היא מפלה כלפיהם) וכן אי הסכמה לגבי נושאי דת ומדינה. כל הקשיים הללו העומדים בפני מימוש עקרון ההסכמיות במדינת ישראל מאיימים על יציבותה של המדינה.
