סיכום מאמר: החיפוש אחר המחר באופרות הסבון של היום \ מודלסקי

מודלסקי (1979) – החיפוש אחר המחר באופרות הסבון של היום

במאמר "החיפוש אחר המחר באופרות הסבון של היום" מודלסקי מנסה להדגים את אופרת הסבון כטקסט פוליסמי, המאפשר משמעויות שונות, ועל המשמעות הפוליטית נשית שניתן להפיק ממנו. היא חוזרת למאפיינים שהזכרנו אצל ליוינגסטון ואחרים שאופרת הסבון היא טקסט פתוח, עם אמצע אין סופי, כל פרק מסתיים עם דילמות פתוחות, אין פתרון אחד חד משמעי, יש הרבה דמיות, הרבה דילמות, סתירות, הרבה מסרים סותרים, דילמות נפתרות בצורות שונות, כלומר, הרבה דברים היוצרים פוליסמיות המאפשר פרשנויות שונות על ידי הצופות. מאפשר פרשנות מגוונת, חשיבה, הזדהות.

מודלסקי לוקחת שתי דמויות הקיימות בכל אופרת סבון שהם: האם האידיאלית והאם המרשעת (אלקסיס וקריסטל). היא טוענת שהאם האידיאלית היא הדמות הטובה, החכמה, האוהבת את כולם ומזדהה עם הרצונות של כולם. היא נמצאת כל הזמן בקונפליקט כי היא מנסה לרצות את כולם כשרצונותיה הם משניים. מעין דמות אידיאלית שלא מצליחה לעמוד בכל מה שהיא היתה רוצה שיהיה, איך שהמשפחה תתנהל, איך יהיו היחסים בתוכה, בפונקציה שלה בתוך המשפחה, לעמוד בציפיות של כולם.

לעומתה יש את האם המרשעת שהיא מנצלת את כל הדמויות מסביבה, רואה רק את עצמה והאינטרסים שלה על חשבון האחרים, עושה מניפולציות על האחרים – בעיקר בגברים אך גם באחרים. אחת הדוגמאות שרואים לעיתים קרובות באופרת סבון זה על זאת שליכנס להיריון כדי לגרום לבן זוגה להתחתן איתה – מנצלים חולשה נשית כדי ללכוד את הגבר ולהעמיד אתו בפני עובדה. היא מנצלת חולשות של אחרים, משתמשת במיניותה, היא רעה, מניפולטיבית. מודלסקי טוענת שדווקא האם המרשעת הכרחית באופרת הסבון, כי היא מאפשרת להוציא את האגרסיות של הצופות ומוציאה כל מיני דחפים ורצונות שהיו רוצות לעשות אולם ברוב המקרים במציאות לא נעים ולא נעשה את זה אך טוב לראות מישהי שכן עושה את זה. המשמעות הפוליטית של ההנאה הזאת שדרך הדמות הנשית, העצמאית, האגרסיבית, האסרטיבית, המרשעת הזאת, הן רואות התנהלות נשית חלופית להבניה המקובלת בחברה. זו הפוליסמיות. דרך הדמות הזאת היא השולטת בגברים, אסרטיבית, עושה מניפולציות, היא זו שמתקדמת (אם כי בדרכים לא נעימות) תמיד רואים אותה, תמיד מצליחה. סוג של אלקסיס משושלת. דרך דמות נשית זו, נשים יכולות לראות כי יש דרך אחרת והאישה לא חייבת תמיד להיות הנכנעת, הנחותה והתלותית. האישה יכולה להיות נשית אך גם לוחמנית. הנשים יכולות להפיק משמעות פוליטית, דרך ההנאה וההזדהות עם הדמות, במובן שיש גם אפשרויות אחרות ויש נשיות אחרת, שניתן לשלוט בגברים, להצליח כמותם, יש העצמה של הנשיות שיכולה להיות חזקה וכוחנית. היא טוענת שדרך ההנאה נעשית עם ההזדהות עם הדמות אך לא במובן שרוצים להתנהג כמוה אלא במובן שיש גם אפשרויות אחרות, יש גם נשיות אחרת ואפשר גם לשלוט בגברים וההבניה החברתית לא חייבת להיות כזאת כפי שהיא מקובלת. היא טוענת שזה יכול ליצור לגיטימציה חברתית לנשים כדי לשנות ולחזק את מקומן בחברה.  זה לא חייב להיות במודל החתרני דווקא, אלא דווקא התפיסה שלי על עצמי תהיה הרבה יותר טובה ומשמעותית, דווקא דרך הדמות שמראה לי שאפשר גם אחרת. הטענה היא שצפייה באופרות סבון יוצרת בעיקר דרך הניגודים בין 2 הדמויות ובעיקר דווקא דרך הדמות המרשעת, את היכולת של נשים לחזק את הדימוי שלהן, לתפוס את עצמן כמשמעותיות יותר, להעצים ולהאדיר את המקום שלהן בבית, בחברה, כי הטקסט הפוליסמי הזה מאפשר לראות גם דרכים אחרות של נשיות, מאפשר לראות דרך חלופית להתנהגות בחברה. גם אם אני לא אתנהג כך ולא אאמץ את צורת ההתנהגות הזאת, אני מחזקת את עצמי דרך הצפייה וההנאה לא כחולשה אלא ככוח.

חזרה אל: תקשורת כתרבות

תקשורת המונים – סיכום

סיכומי מאמרים בתקשורת

מודלסקי (1979) – החיפוש אחר המחר באופרות הסבון של היום

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות