המשמעות הפילוסופית של עקרון הסובלנות

עקרון הסובלנות, אחד מיסודות הדמוקרטיה, אינו אומר כי עלינו פשוט לקבל את דעותיהם ועמדותיהם של אחרים גם אם איננו מסכימים להם. זוהי הבנה פשטנית ש סובלנות שאותה אתגר כבר הפילוסוף היווני אריסטו. אריסטו טען כי על מנת לחיות חיים נכונים עלינו למצוא בכל מידה את דרך הזהב בין שתי קצוות מנוגדים (למשל: אומץ הוא האמצע בין פחדנות ופזיזות). את הסובלנות הציב אריסטו באמצע בין שלילה ובין קבלה. כלומר, להיות סבלני כלפי מישהו אומר לא לשלול את מה שהוא אומר, אבל זה גם לא אומר לקבל אותו ללא שאלות.

גבולות עקרון הסובלנות

האם עלינו להיות סובלניים לכל דבר? האם עלינו לכבד את גם את דעתו של מי שמחזיק בעמדות גזעניות או מיזוגניות (שונאות נשים)? ומה יעשה אדם צמחוני המאמין כי אכילת בשר היא פשע נוכח כל האנשים שסביבו שאינם שותפים לרגישות שלו?. הגבולות של עקרון הסובלנות מתוארים לעתים בפילוסופיה כעוברים במקום בו ישנה שלילה של כבודו או זכויותיו של מישהו. כלומר, אין סובלנות כלפי מי שפוגע באחרים.

עקרון הסובלנות אומר כי יש הבדל אי אי-קבלה של דבר מה לבין שלילתו. מותר לצמחוני לא לקבל את הלגיטימיות של אכילת בשר אך הוא אינו רשאי לאסור על אחרים לעשות זאת. בסובלנות מותר ולעתים אף רצוי לא להסכים, אך אסור לפגוע בזכותו של אחר לאוטונומיה על בחירותיו כל עוד אלו אינן מופנות כלפי אלו של אחרים.

בין סובלנות וקבלה

ישנו הבדל בין לאסור על משהו, לבין לסבול אותו או לקבל אותו. למשל, נישואים חד-מיניים יכולים להיות משהו שמותר או אסור על פי חוק, אך הם גם יכולים להיות משהו שהחברה מאפשרת לאנשים לעשות מבלי לאמץ אותו כלגיטימי. להיות סובלני כלפי דרכם של חרדים, למשל, זה לא אותו דבר כמו לקבל אותה. זאת משום שבסובלנות עדיין אפשר לראות דרך מסוימת כדבר שאינו תואם את השקפת עולמי, תוך כדי שמכירים בזכותם של אחרים לחיות על פי השקפת עולמם. בסובלנות איננו מכירים רק בערך הדעה האו האמונה של האדם, אלא בעיקר בערך שלו עצמו כבעל עולם לגיטימי של משמעות.

קראו עוד:

ג'ון סטיוארט מיל על התועלת בלהקשיב למי שלא מסכימים איתו

המקורות ההיסטוריים והרעיוניים של עקרון הסובלנות

יהדות ותרבות המחלוקת

עוד דברים מעניינים: