מערכת החושים- תפישה חושית ורטוריקה
אוטונומיה——–שכילה———–רגשות——–זיכרון——חושים——–הטרונומיה
ככל שננוע על הציר שבין הטרונומיה לאוטונומיה נגלה שינויים בתגובה אצל פרטים שונים. ככל שמתרחקים מהמערכות ההטרונומיות, כך הסיכוי שנסתגל לתנאים משתנים בסביבה שלנו גדול יותר. לעומת זאת, במערכת הרגשות מה שקורה הוא שבגלל שמעורב זיכרון אנחנו משווים מקרה למקרה שקרה בעבר וכך יש לנו דפוס תגובה למציאות שהוא גמיש יחסית.
ריח–אחד התכונות החשובות ביותר של ריח הוא שמבחינת הזיכרון לטווח ארוך הוא עובד עלינו הכי חזק, הפרומון מפעיל אותנו כימית וגורם לנו לפעולה, החלק הקטן בין האף לשפתיים שנמצא בדיוק באמצע- הוא קולט הפרומונים אצל בעלי החיים ואצל בני האדם. כיום אנו רחוקים מכך שהריח יתן לנו רמזים עבים על מה שנמצא בעולם. מרכז הריח במוח נמצא רחוק מאוד ממרכז השפה במוח, ולכן קשה לנו לתאר ריחות במילים, אנחנו משתמשים במילים שמתארות חושים אחרים שמפעילים אותנו כדי לתאר ריח (לכן אומרים ריח מתוק-ריח חריף).
אנחנו קולטים דברים רבים באמצעות ריח- את המגדר של הזולת, אישה מזהה מי שונה ממנה גנטית באמצעות ריח (שזה אלמנט ראשון במשיכה מינית), ריח של מכונית חדשה- יגרום לנו לקנות אותה, אוכל עם ריח טוב מרגיע אותנו- זה מחולק ל3 דברים עיקריים: מין, סביבה, אוכל- נמכרים באמצעות ריח. זה גם תלוי במינון, הרבה ריחות שנראים לנו מסריחים- אם ניקח ונדלל אותם נגלה שיש להם ריח טוב. בשר מיושן נחשב כמשובח- אנחנו משלמים על בשר שהוא רקוב וחושבים שזה הכי טוב שיש, אנחנו בעצם מחפשים את הקצת-מסריח, גבינה רקובה, אפילו גוויה מרחוק מריחה לא רע.
מישוש– מישוש הוא שם כולל לאוסף של מערכות שמה שמאפיין אותן זה שרובן רגישות לחץ וחלקן רגישות טמפרטורה. אנחנו לא מרגישים טמפרטורה אלא שינוי בטמפרטורה- זה מסביר למה אושר אינו תמידי, למה אורגזמה היא קצרה. אזורים שבהם יש לנו שערות הם רגישים הרבה יותר מאזורים שבהם אין לנו שערות- הראש רגיש יותר מהמרפק, למשל. אנשים שעירים יותר- הם רגישים יותר, לכן נזירים מגלחים את ראשם, נשים דתיות מכסות את ראשיהם כדי למנוע רגישות מינית, אינדיאנים מתקשטים בנוצות כדי להיראות רגישים יותר, נשים מתעטפות בפרווה כי זה חושני יותר. זה תלוי תרבות יותר משזה תלוי בהסרה או גילוי של השיער- נזירים יגלחו את שערם כדי לדכא מיניות לעומת נשים שיסירו שיער כדי להגביר את החושניות.
2 דברים חשובים לגבי המישוש: 1) כל תחושת ה"עצמי" שלנו קשורה במגע- מי אנחנו, איפה הגבולות שלנו. זה מתחיל מגיל אפס- תינוקות שנוגעים בהם יותר מתפתחים יותר, תינוקות שלא נוגעים בהם בכלל יכולים למות מחוסר מגע, מערכת העצבים מתפתחת כתוצאה ממגע, רמת האינטליגנציה קשורה לכמה נגעו בך כשהיית קטן. רוב התפישה היא התעלמות- אני רואה אנשים רבים אבל מתמקד באדם מסוים ומתעלם מכל השאר. 2) גבול המישוש הוא הכאב, הרבה פעמים אנחנו נמצא רטוריקה של-בלי כאב לא תשתנה, בלי כאב לי תהיי יפה. למשל, טקסי התבגרות במקומות שונים בעולם קשורים לכאב, פציעה- ברית מילה, למשל. הכאב אומר "אני לא בסדר" "אני לא שלם"- כשכואב אנחנו שואלים "מה עשינו רע". יוזם המגע הראשון הוא בעל הכוח (מלצר שיצליח לנגוע קלות באורחיו יקבל טיפ גבוה יותר).
טעם– טעם קשור ב"יחד" ב"היטמעות"- אוכלים יחד בשביל להיזכר ובשביל תחושה של אחדות, נוצרי אוכל את לחם הקודש והופך להיות אחד עם אלוהיו, אנחנו אוכלים בליל הסדר כדי להיטמע עם אבותינו. טעם זה הדבר הכי קרוב לסקס שאנחנו יכולים לעשות- לכן חותמים עסקאות בארוחות, יוצרים קשר. חוש הטעם של ילדים מפותח יותר מזה של המבוגרים ולכן הם לא אוהבים אוכל "של מבוגרים", כשחוש הטעם מיטשטש אנו מתחילים לאהוב מאכלים שונים שלא אהבנו כילדים.
שמיעה– הצליל הראשון שתינוק שומע זה את דפיקות הלב של אמא שלו, זה קורה כשהחושים האחרים לא מפותחים כל כך, לכן כל המילים הראשונות שתינוק אומר הם כמו פעימות "א-בא" "א-מא". מרצה שידבר בקצב של פעימות, ולא בקצב מהיר\מלחיץ, יזכה ביותר הקשבה מהקהל, מוזיקה דתית היא קצבית- זה הופך את הציבור לאחד. אם קצב יכול להפוך אותנו ליחידה אחת עם המסר- מה תעשה לנו הפרעת קצב? נדגים באמצעות המשפט "אשרי האיש אשר לא הלך בעצם רשעים"- הכל הולך בקצב אחיד עד שמגיעים למילה "לא"-הפרעת קצב, ואז חוזרים לקצב. יש הרבה דרכים להיכנס ללא-מודע של האנשים על ידי הצליל ועל ידי החיבור שיש לנו לפעימות לב.
ראיה– צבעים משפיעים עלינו- לצבעים יש את היכולת להלחיץ\להרגיע. אחד הדברים החשובים ביותר בראיה זה כמות האור- ככל שיש יותר אור- אנחנו רואים יותר למרחק, פחות אור זה אינטימי. לכן סרטי אימה הם חשוכים, מסעדות חשוכות כדי שיהיו אינטימיות יותר.
סינסתזיה– תופעה שקיימת בצורה בולטת אצל אדם אחד ל500, לא ברור ממה בדיוק זה נובע, אבל כתוצאה מזה יש ערבוב של חושים, זו תופעה מולדת, זה קשור למערכות התמצאות סביבתית שהיא בסיסית יותר, קצת יותר חייתית. (זה גורם למשל לכך שאותו אדם יראה צבע כחול וישמע צליל מסוים באותו רגע). למרות שרק אחד ל500 הוא כל כך מיוחד, כולנו קצת סינסתזים, יש המון ניסיונות לגרום לנו לחשוב או לפעול בצורה מסוימת ע"י עקיפה של חוש או ביטוי של חוש באמצעות חוש אחר. ניקח לדוגמא את הגבוה והנמוך שדיברנו עליהם קודם, כולנו אומרים שיש צלילים נמוכים וגבוהים, אבל, מה נמוך בצליל הנמוך? ההסבר לזה קשור ב2 דברים: 1) מבחינה פיזית כדי לדבר\לשיר בקול נמוך צריך קצת להצטמק, להתקפל, וכדי לשיר גבוה עומדים על קצות האצבעות. 2) בגלל שאנחנו קצת סינסתזים אנחנו רואים את הקול הנמוך כקשור לצבעים כהים ואת הקול הגבוה כקשור לצבעים בהירים. לא ברור למה זה ככה אבל זה ככה וזה אוניברסאלי. כך יוצא שאם קול נמוך קשור לסמכות, צבע כהה יהיה קשור לסמכות.
סינסתזיה בשרות הרטוריקה- התאמה של מוצר לעטיפה שלו, לטעם שלו, למראה שלו מבפנים, לשם שלו.
