פרק א' ב"המצב האנושי" של חנה ארנדט קובע את המסגרת למחקר השיטתי של מה שהיא מכנה "חיי המעש". חיי המעש לפי ארנדט מובחנים מהמסורת הפילוסופית והתיאולוגית של חיי העיון שנתנה עדיפות לחשיבה על פני פעולה.
חיי המעש
הניתוח של ארנדט למצב האנושי מורכב משלוש פעילויות אנושיות בסיסיות. אלה יהוו את הפרקים המאוחרים יותר של הספר וכוללות:
עבודה: פעילויות התומכות בחיים ומספקות פרנסה.
מלאכה: פעילויות שבהן בני אדם מתעלים מהטבע על ידי עיצובו מחדש לחפצים מיוצרים.
פעולה: פעילות בין פרטים כחלק מגיבוש חברה.
ארדנט מדגישה שכל פעילות אנושית, לרבות הקיום עצמו, מותנית בתנאים המסוימים שבהם אנו קיימים. שום דבר שאנו עושים אינו מחוץ לזמן או למקום, ואלה קובעים הן את האפשרויות והן את חוסר האפשרויות של מה שאנו יכולים לעשות. הנחת יסוד זו מתפתחת לתובנות רדיקליות על המצב האנושי.
לידה, נצח ואלמוות
ארנדט מציינת שהפעולה הראשונה שעשינו אי פעם הייתה להיוולד. לידה פיזית היא גם לידת הפוטנציאל והיכולת לבצע משהו חדש. אבל להיוולד פירושו גם נידון למוות בסופו של דבר שהוא הסוף של כל פעולה אפשרית. נקודת המפתח של ארנדט היא שהמסורת הפילוסופית ניסתה לטשטש את המגבלה המותנית הזו של הקיום האנושי על ידי ניסיון לפנות לאמיתות נצחיות שאינן משתנות ובלתי נגמרות.
ארנדט לעומת זאת מראה כיצד בני אדם עוסקים לא בנצח אלא באלמוות. ההבדל בין נצח לאלמוות הוא שהאלמוות נמצא בתוך הקיום האנושי מכיוון שהוא מושג על ידי עקבות הדברים שאנו עושים בעולם. החיפוש אחר אלמוות הוא אפוא ספציפי לבן תמותה שמתחיל בלידה ופועל כדי לנסות להשאיר עקבות מעבר לנוכחותו על פני האדמה.
כפי שהוצג בפרולוג ובפרק 1, מטרתה של ארנדט ב"מצב האדם" היא "להציל מהשכחה את החיפוש אחר אלמוות שהיה במקור המקור לחיי המעש", כלומר הפעולה האנושית.
חזרה אל: המצב האנושי – סיכום
