עדה ועדתיות בישראל בפרספקטיבה היסטורית/ משה ליסק
לפי משה ליסק, היהודים הספרדים-מזרחים ישבו כאן דורות רבים לפני שהיהודים האשכנזים חידשו את התיישבותם בארץ עם הקמת ה"יישוב הישן" החרדי( בתחילת המאה ה-19). זהו תחילתו של השסע למעשה. הגעת העלייה השנייה הינה (הישוב החדש) גורם נוסף המכריע בשסע, מעצם כוונתה להשליט תכנים אוניברסאליים שלא תלויי תרבות ומסורת. בנוסף לכך יש לצרף כי מקימי הארגונים הללו היו אשכנזים, על אף שהוא טוען כי מקור מוצאם הוא לא הסיבה לשסע כי אם המסרים שנצמדו לאשכנזים, אל מול המצב הקיים בארץ- בו ניסו לשמר את המסורת- בעיקר יהודים מזרחיים. קשיי האינטגרציה של הקבוצות העדתיות נובעות מכמה גורמים: 1. הקושי בהבנה של עדות המזרח את התנועות והזרמים הלאומיים והמדיניים. לכן גם לא מצאו דרך לליבו של העם המזרחי בהתחלה, מחוסר היכרות. 2. הרצון להתבדל עפ"י ישוב או מחוז מתוך כוונה לשמר את מסורתיות. דבר זה הותיר אותן מחוץ לשוליים הפוליטיים. 3. הישוב החדש תפס את המזרחים כאנשים צרי אופקים וטיפשים. ואף הואשם בניצול זה לטובת התקדמות בפוליטיקה על גב קולותיהם. מידת עוינות הייתה קיימת בין הישוב החדש ליהודים המזרחים. עם זאת העוינות הולכת וגוברת בין יהודי הישוב החדש מול האשכנזים חרדים. האשכנזים חרדיים שמו לעצמם להקים חומות כנגד החילונים של הישוב החדש, בעוד המזרחים לא ראו בכך צורך. עם זאת השוני באורך החיים היה גדול מדיי בשביל שחוסר הצבת החומות כנגד החילונים יספק על מנת שישתלבו בחברה. אנשי הישוב החדש, לא הצליחו להבין כיצד מעדיפים המזרחים את המסורתיות על פני המעמד החברתי. תרבות מעמדית מקורה באירופה על שלל מלחמות הפועלים, פיאודליזם דבר זה הביא לצורך המעמדי כלכלי והתנתקות משייכות. התפיסה בעדות המזרח הן המשפחה והקהילה, מאוד סובב אותם ומשויך אליהם- כמו זקני העם. אשכנזים ומזרחים באים מהשינוי בתפיסה- של המזרחים מול האשכנזים במעמד הכלכלי-חברתי.
הגישה האדישה אל מול הבעיה העדתית בארץ, הביאה עימה את פתרון 'כור ההיתוך', לעלייה של שנות ה-50 אשר אופיינה בפערים בין הגעה לקליטה של כמה שנים. התפיסה הייתה כי זה בזבוז להשקיע בהם משאבים. הייתה העדפה למלא את הארץ מאשר לקלוט את האוכלוסייה בצורה הנכונה= איכות של עולים. כך העולים שהגיעו הנה עם מטענים תרבותיים שונים כל כך עמדו בפני דילמה של 'כור ההיתוך' אל מול התרבות והמסורת שלהם. בתקופת הישוב טרם קום המדינה, 'כור ההיתוך' נתפס ככמעט הכרחי, על מנת ליצור את הווי ארץ ישראל היפה, ולכן זה בא לאנשים שישבו כאן בצורה טבעית יותר. עלייה יוצאת דופן היא זו של יהודי גרמניה, שברחו מהנאציזם ובהגיעם הנה תפסו את עצמם כנעלים יותר מהתרבות השוררת בארץ. התגברות על הניכור כלפי התרבות בארץ, ניכרה בתחילת שגשוגם של מוסדות שונים, שהגרמנים ידעו כיצד לנהל אותם כדוגמת בנקים, תעשייה וכו'. עלייה זו לדוגמא לקחת את הבכורה של יוצאי אסלאם עם קום המדינה, גם ניסיונם להשתלב בצורה עממית דרך ריקודי עם, ופזמונים היה להם קשה בשל חוסר במפגשים עם העלייה הותיקה יותר ובהבדלי טעם. מושג "שלילת הגולה" הקשה עד מאוד על יוצאי ארצות האסלאם מכיוון שלוו לזה קבלה סלקטיבית מאוד של המסורות, ועם זה הייתה להם בעיה גדולה. הירידה מרעיון 'כור ההיתוך' באה כמסקנה כי התעמתות עם מסורות לא יביא את ההנהגה לשום מקום, ובמיוחד לא יסייע במעמד הפוליטי, בעודם מתעלמים מהם ולא מייצגים את כלל העם. עוד בעיות היו של הדתיים כנגד החילוניים, שכן מה שאפיין את העליות היה הווי מאוד חילוני, ובעוד ההנהגה הדתית ציונית יוצאת כנגד החילונים, ומקבלת עליה את המסורות של העולים שהן מסורת אבות, היא ראתה במסורת האשכנזית כאחת ויחידה. המסורת המזרחית לא התקבלה בעיניהם והייתה פחותה במעמדה. רק בשנות ה-60 החלו לחקור את מורשת יהדות המזרח, ולהכניס את זה למערכת החינוך, בדגש על רכיבים פולקלוריסטיים. זו הייתה גישה אחת להתמודדות- דרך מחקר וחינוך מוצלח יותר, הגישה השנייה באה להשמיץ את האשכנזים, כמתנשאים. המזרחים עמדו בפני דילמות בהן, המדינות מהן הם הגיעו הינן נחשלות ואילו ישראל מפותחת יותר, ועם זאת לנסות ולהתבדל- להוכיח את כישרונם כאמנים, את המסורת. גם החילונים הרגישו שעליהם לכפר על כך שתרבותם נחותה משל האירופאים. עם זאת ישנם דברים שהיה צורך בלאמץ אותם והם גם מאוד תפסו- כך לדוגמא רפואה עממית או עלייה לקברי צדיקים ופולחנים. על אף שההנהגה עצמה פסקה מסינון וניפוי מרכיבי תרבות מזרחיים האמנים המשיכו- כך אסכולת "בצלאל" וזמרים למיניהם שרו וציירו את הנוף הארץ הישראלי- האשכנזי. עם זאת בהגיעו של הדור השני של העולים מארצות אירופה וארצות המזרח, חלה הידמות והתקרבות בשל התקרבות לתרבות המערבית בענייני מוזיקה לדוגמא, וכן בשל הגילוי והחיבור של הנוער המזרחי למסורת שלו המקורית. המפלגות לא היססו לעשות מניפולציות על עדות המזרח. הן היו משתמשות לעיתים אף בטובות הנאה, ולוקחות מתווכים בינם לבין הקהילה על מנת לצבור קולות. כך מפלגות הקואליציה זכו לרוב קולות של יוצאי ארצות האסלאם כך לדוגמא מפלגת "חירות" שאספה סביבה את המקופחים מבחינה חברתית. ומאוחר יותר תמיכה כוללת ב'ליכוד' שאפיינה בייחוד את יוצאי מרוקו. מעבר לזה שהיה ביסוס כלשהו של עמדה פוליטית, היו אירועים נוספים כדוגמת אירועי ואדי סאליב וכן תנועת ה 'פנתרים השחורים'.
אפילו בחינוך פגמו ביכולות של תלמידים יוצאי ארצות המזרח בכך שניסו לאחד אותם לתרבות האשכנזית ובכך הם כשלו ותפוקותיהם היו נמוכות יותר. כך שהחינוך הממלכתי השאיר את הטיפוח הבדלני וייחודי למסגרות אחרות. במגזר החרדי- הייתה הפרדה כמעט מוחלטת בין אשכנזים למזרחים. מחקרים מראים שעד היום האשכנזים אוחזים בעבודות הנחשבות יותר ביחס למזרחים. (צווארון כחול- צווארון לבן). התקדמותו של הצד האירופי היה מהיר יותר הן בהשכלה והן בתעסוקה, בעוד יוצאי המזרח מתחילים לאזן זאת בשנים האחרונות. עקב עליית מספר בעלי ההשכלה התיכונית בשנות ה-80 חלה הדרישה להשכלה גבוהה, דבר שהרע את מצבם של בעלי ההשכלה התיכונית, ובנוסף עליית יוצאי ברית המועצות בעלי ההשכלה הגבוהה רק חיזקה את זה. ישנם צמצומי פערים לפחות בפן העממי וגם שילוב במפלגות על מסריהם האוניברסאליים. אך עם זאת עדיין קיימים פעילויות עדתיות מתבדלות- כדוגמת פולחן צדיקים. דברים המרככים את השסע הזה בניגוד לדוגמא בין השסע הדתי-חילוני הוא נישואין בין עדתיים, שירות ביחידות עילית בצה"ל, והתבססות במפלגות פוליטיות בעמדות מפתח. המאמר של ליסק, "עדה ועדתיות בישראל בפרספקטיבה היסטורית", נסגר בצורה חיובית שחרף העובדה שהשסע עוד קיים הוא הלך ונחלש, וחרף העובדה שהמזרחים כביכול התקדמו איטי יותר מהאשכנזים, הם הולכים ומדביקים את הפער.
עדה ועדתיות בישראל בפרספקטיבה היסטורית/ משה ליסק
ראה גם: