אדמונד הוסרל נחשב למייסד הפנומנולוגיה המודרנית (אם כי היו לו קודמים שעשו שימוש במושג). מטרתו הפילוסופית של הוסרל היא "לשקם" את הפילוסופיה המודרנית כ"מדע הראשון" ("Prima philosophia"). הוסרל ביקש לבסס מחדש את הפילוסופיה כבסיס למדע כמדע בפני עצמו. הוסרל חשב שהמחשבה הפילוסופית בתקופתו מבוססת יתר על המידה על דעות קדומות והנחות מוקדמות חסרות ביסוס. משמעות הביקורת הזו היא שני דברים: (1) לפילוסופיה אין אמצעי "חמור" לתת דין וחשבון לאמת. (2) שבהיותה ממוסכת על ידי הנחות היסוד שלה, הפילוסופיה איבדה קשר עם "הדברים עצמם". הוסרל העלה אפוא את הקריאה "לחזור אל הדברים עצמם". מדע הפנומנולוגיה שלו נועד להבטיח שהמדעים מונחים רק על ידי ראיות שמקורן בחוויה מודעת ישירה.
תקוותיו של הוסרל לא נפלו מרפורמה שיטתית של כל המדעים, החל מהפילוסופיה. במילים פשוטות, התוכנית שלו הייתה "להפסיק עם החרטא" שפירושו כל המיתוסים, ההנחות המוקדמות, האקסיומות ובכלל כל ההשפעות שעשויות להיות לפסיכולוגיה שלנו על הבנתנו את המציאות. במקום זאת הוסרל הציע "פילוסופיה מדעית למהדרין" שמתחילה רק במה שנמצא בתור נתון, כלומר התופעה.
עבודתו הפילוסופית של הוסרל
בעוד שכתביו המוקדמים של הוסרל נועדו להניח בסיס פסיכולוגי למתמטיקה, "חקירות לוגיות", שפורסם ב-1900, הניח את היסודות לפנומנולוגיה פילוסופית. חקירות לוגיות הציגו ביקורת מקיפה על הפסיכולוגיזם של אותה תקופה. הפסיכולוגיזם, באופן כללי, ראה בחוקי ההיגיון ביטוי של עובדות פסיכולוגיות בלבד. כאבולוציה של מסורות קאנטיאניות והיגליאניות, צורות מחשבה אלו מנעו גישה הכרתית למציאות הממשית והתמקדו באופן שבו היא מתקיימת בתודעתנו. הוסרל האמין שהיגיון מדעי קפדני יהיה התשובה לאובדן הדברים עצמם.
בסביבות 1907 הציג הוסרל את מושגיו לגבי "רדוקציה פנומנולוגית" ו"אפוכה" (Epoché). במילים פשוטות, רדוקציה פנומנולוגית פירושה לבסס את כל הידע שלנו אך ורק על התופעות הנתונות. לשם כך אנחנו צריכים את ה-"אפוכה" שהיא ההשעיה וה-"לשים בסוגריים" את כל הידע הקודם שלנו.
אם הניסיון של הוסרל להגיע ל"פילוסופיה ראשונה" מזכיר את רנה דקארט והגיונות על הפילוסופיה הראשונית, גם הוא הרגיש כך גם כאשר ב-1931 פרסם את המדיטציות הקרטזיאניות שלו.
מורשתו והשפעתו של הוסרל
חלומו של הוסרל להקים ענף חדש בפילוסופיה בשם "פנומנולוגיה" אכן התגשם. עם זאת, התברר שזה לא מה שהוא התכוון בתחילה. הפנומנולוגיה של המאה ה-20 התרחקה מהידע המדעי ולכיוונים שהיו יותר קיומיים (היידגר), אתיים (לוינס), לשוניים (דרידה) ואפילו דתיים (לוינס וז'אן-לוק מריון). הוגים בולטים נוספים העוקבים אחר המסורת הוסרליאנית כוללים את אוסקר בקר, אדית שטיין, מקס שלר, אלפרד שוץ, ז'אן פול סארטר, מוריס מרלו-פונטי ועוד.
כאן תוכלו למצוא מבוא מורחב לפילוסופיה של הוסרל ומאמרים נוספים.
קראו גם על התכוונות בפילוסופיה של הוסרל או על צמצום פנומנולוגי ואפוכה
