סיכום מאמר: ההיגיון הפוליטי של רפורמות בשיטת בחירה דמוקרטית/ דורון גדעון

ההיגיון הפוליטי של רפורמות בשיטת בחירה דמוקרטית/ דורון גדעון

שיטת הבחירות הינה נוסחה מתמטית שמטרתה לאגד את קולות הבוחרים ולייצר תוצאה קולקטיבית. מאחר ובדמוקרטיה ישנם מפסידים ומנצחים תמיד יהיה רצון מהצד המפסיד לשנות את שיטת הבחירות הנוכחית תחת מסווה של מתיחת ביקורת על השיטה הנוכחית, והדגשה של יתרונות השיטה החדשה. לרוב למן רפורמות שכאלה יכולות להיות הצבעות למען צבירת רוב. עם זאת לרוב זה לא יעזור. בדרך כלל זה יצליח במצבי מלחמה שבהם הפוליטיקה גם ככה "לא נורמאלית" ולכן זה מקובל בלאו הכי. על פי המאמר לפוליטיקאים שבכל זאת מציעים שיטה חלופית לשיטה הקיימת אין חשיבה על השיפור בשיטה באמת, כי אם דרך בא הם יישארו זמן רב יותר בפוליטיקה ואף יגדילו את סיכוייהם לראשות הממשלה.

בהכרעת רוב- מבקשים שיהיו יותר תומכים לנושא מאשר פחות. (D-decisive), גם אם זה בדיוק עוד אדם אחד שמכריע את ההחלטה, זה נחשב דמוקרטיה. אך הכותב טוען שזוהי סוג של דיקטטורה. כמו כן יש צורך בקביעת הרוב וזהו עניין בעל חשיבות פוליטית גבוהה. כך לדוגמא ישנן הצעות שדורשות תמימות דעים/ קונצנזוס. ושוב זה דומה לדיקטטורה כי מספיק שאחד לא מסכים וזה כאילו הוא מטיל וטו.

תיקון חוקה לדוגמא בארה"ב לא מאפשר שינוי בצורה פשוטה כל כך אפשר אף לומר שזה בלתי אפשרי. הסיבה לקביעת חוק כזה, הוא מכיוון שהמחוקקים מצאו חוקים וזכויות שהם לא רצו שיופרו בצורה כל כך אקראית בעוד הצבעת רוב.

בשיטת הבחירות הרובנית שנהוגה בארה"ב ובריטניה, לא נקבעת על פי רוב הצבעות, כי אם על פי קבוצת הבוחרים הגדולה ביחס לקבוצות בוחרים ליריבים.משמע: אם לי יש קבוצה גדולה יותר של בוחרים מול היריב שלי שלו יש 3 בוחרים (ולי יש 5) אני מנצחת. Winner takes it all

המצב הזה מומלץ מכיוון שכך לרוב האוכלוסייה יש ייצוג פרלמנטארי.

קצת על המשטר הדמוקרטי- בין אם יש בין אם אין חילוקי דעות פוליטיים בין צדדים ומפלגות, השורה התחתונה בעניין הדמוקרטיה היא שצריך לשחק לפני החוקים.מי שמאיים עליהם שובר את כללי המשחק= שובר את הקונצנזוס של הדמוקרטיה. כך לדוגמא אם ישנה מפלגה שהיא מיעוט הרי שקבוצת הרוב יכולה לקחת ממנה את כוחה ובכך גם לבטל אותה לגמרי מקבלת החלטות. אבל מצב שכזה יוביל לדיקטטורה. זהו למעשה הרוב ההסכמי. זא"מ לצאת מן החשיבה המספרית ולהבין את הצורך בהסכמה. כך לדוגמא הדמוקרטיה נותנת את ההסכמה על חופש הביטוי והתקשורת למען כולם ידעו מה קורה ,החופש להתאגד על פי אידיאולוגיה.(הצד המהותי)  הדמוקרטיה מאידך צריכה לקבוע בחירות תדירות, אזורי בחירה, וכמו כן את הכרעת הרוב לניצחון. (זהו הצד הפרוצדוראלי).

כך לדוגמא ישנם משטרים שמקיימים רק צד אחד- כמו קומוניזם שזהו רק הצד הפרוצדוראלי.

דורון גדעון טוען ששיטות הבחירות הקיימות כיום לא משקפות את דעת המצביעים ושכיום אין בנמצא שום שיטה שמסוגלת לעשות כך וזה משתי סיבות:

1. בעיית האינטנסיביות-  ישנם בוחרים שמאוד מעורים במה שקורה ומעוניינים שמתמודד אחד ייבחר, ומצד שני גם יעשו הכל כדי שיריבו לא ייבחר.

ואילו קיימים בוחרים שאין להם זיקה קיצונית לאף אחד מן הצדדים.כך נוצר מצב שגם אם אתה יודע יותר מן האחר ומאוד נלהב להצביע עדיין- "אזרח אחד- קול אחד". בעבר הציעו שיטת ניקוד בשיטה סידורית- אנשים שמאוד מעוניינים במתמודד ייתנו 3 נק' פחות 2 נק' ופחות 1 נק'. עם זאת היו שתי שיטות שהוצעו וזה משנה לגמרי את שיטת הניקוד. כך לדוגמא באירלנד שיטת הבחירות היא כזו שעלייך לדרג 3 מתמודדים על פי סדר העדיפויות 1,2,3. וכך אם מי שהם בחרו במקום ראשון לא קרוב למנצחים, במקום שקולותיהם ילכו לאיבוד, הם משתכללים כשמשתמשים בנתונים של המקום שני ושלישי שהם דירגו. וכך מעניקים בעצם למתמודדים מעיין סיבוב שני של קולות על מנת לראות אם הם הגיעו למכסה. במקרים כאלה זה נקרא "שיטת הקול האלטרנטיבי".

הבעיה בבעיית האינטנסיביות היא זו, שבוחר עלול לבחור מועמד לא מכיוון שהוא באמת מעדיך אותו , אלא מכיוון שהוא לא רוצה לתת את קולו ליריב. כך גם אפשר להבין לעיתים את אי ההפרשה בין הדת למדינה- שמכיוון שכל אחד מצביע בשביל שהשני לא ינצח, בסופו של דבר יש רוב מצביעים למישהו.

כך גם נוצר המצב של"שמור לי ואני לך" השכנוע של פוליטיקאים על כאלה שאדישים, שכאשר הם ירצו דבר מה הם יתמכו בהם בהתאם.

חוקרים בנושא התיאוריה החברתית, הראו שלא דעת הפרט היא הקובעת אלא כשל במערכת החברתית. כך יוצא מעגל של רוב.שבו מה שאחד רואה כטוב ביותר השני רואה כרע ביותר. ואז אם א' גדול מ ג', ג' בסופו של המעגל יהיה גדול מ א': ב' א' . עם זאת, בארץ לא מתייחסים בכלל להעדפות שניוניות או שלושניות, רק לראשונה, וכך המפלגה שנבחרה, לא תדע להטות את פעילותה ימינה או שמאלה בהתאם לבוחרים שעל פי ג' העדפותיהם השניות לדוגמא ניתן יהיה ללמוד עליהם יותר.

על פי דוגמא במאמר של דורון גדעון ניתן להבחין שבדרכים שונות לבדיקת המנצח, תמיד יש קבוצה אחרת שתנצח, וזה לא תמיד קבוע. עם זאת הוכח כי משטרים כאלה ואחרים שעלו בעבר הצליחו גם אם זה לא ממש הייתה החלטת הרוב. אבל איך בכל זאת מתמודדים עם זה?ישנם 5 כללים לדמוקרט שלוקחים בחשבון שכל שיטה מפירה ככל כלשהו:

א.      טווח בחירה בלתי מוגבל- כל סידור העדפות מתקבל.

ב.      הגבה חיובית- תמיכה בחלופה תחשב לטובת הדמוקרטיה ולא לרעתה.

ג.        אי תלות באלטרנטיביות לא רלוונטית-  רק חלופות שמתחרות ולא חוץ.

ד.      ריבונות האזרח- רק "אזרחים".

ה.      אי דיקטטורה- לא בנאדם אחד בלבד יקבע את ההעדפה הזאת.

כך בישראל יש מימוש מלא של טווח הבחירה הבלתי מוגבל, וגם לקבוצות הקטנות ביותר יש ייצוג. כמו גם ההגבה החיובית שתורמת לכנסת בבחירות, עוד קולות זה רק מוסיף ולא מרע.  עם זאת שיטות המאפשרות סיבוב שני מפירות את התנאי הזה.  התנאי השלישי,מבטיח התייחסות רק לדברים שקשורים לעניין הספציפי הזה. וזה לא משנה אם בחרת כי לחצו עלייך,רצית, אידיאולוגית או התמכרת לטלוויזיה, בכל זאת יש ביטוי כנה להעדפות הבוחר.  התנאי הרביעי מעלה את בעיית העולים או לא אזרחים, ולכן ישנה התחשבות גם בקולות שלהם. והתנאי החמישי, קיים על מנת לשמר את הדמוקרטיה, רק במקים מסוימים מתעלמים מדעת הקהל- כמו ביציאה למלחמה.

מיסוד פוליטי ויציבות התוצאות- המסקנה ממה שנאמר לעיל היא שתמיד תהייה קבוצה אופוזיציונית לממשל החדש, דבר שמבטיח אי- יציבות פוליטית.לכן ניסו למצוא למצב הזה פתרון על מנת לאזן את זה. "גישת המוסדיות החדשה" המטרה היא לנסות לאזן את הממשלה העולה על מנת שתישאר שם כמות זמן ארוכה יחסית.

כך לדוגמא ניתן להראות כי בדמוקרטיות שונות בעולם ישנן הגבלות על כל מיני פרטים, דבר שמערער את התקיימות הדמוקרטיה במקום מסוים. כך לדוגמא יש את הגבלת גיל הבוחר, ישנה הגבלה על העדפות דתיות, וקומוניסטיות, עד 1994 הייתה הגבלת גזע באפריקה, ישנה הגבלה על יודעי קרוא או כתוב בלבד, או לדוגמא אזרחי מדינת ישראל. כל אלא הם למעשה צמצום הבוחרים וההעדפות. זוהי למעשה טענתה הפוליטית של "גישת המוסדות החדשה" שככל שנצמצם את טווח הבחירה,זא"מ נוריד קבוצות כאלה ואחרות מזכות ההצבעה על כל מיני סוגים ותירוצים שונים, כך נגיע לממשל מאוזן יותר ולאורך זמן.

עם זאת התוצאות הן לא תמיד תלויות בציבור עצמו משתי סיבות: 1. מניפולציית פוליטיקאים שמכירים את קהל הבוחרים ויודעים לשנות את המצע שלהם בהתאם על מנת לצבור קולות. כמו גם שינוי מקדים בשיטת הבחירות מתוך הבנה של ציבור הבוחרים תביא אותם למצב של תמיכה נרחבת.

2. הבוחר אינו מודע לשיטת הבחירות והוא בוחר מועמד מסוים מסיבות אישיות, אידיאולוגיות, כלכליות וכן הלאה. כך שתמיד בצעד מושכל יכולים לשנות משהו המועמדים לטובתם, מבלי שהמצביע ידע בכלל, שכן הוא אינו מודע בכלל לשיטת ספית הקולות בקלפי.

החוקה האמריקאית מוצגת כאחד הדברים החזקים הקיימים כיום על שלל סיבות שחלקם הועלו כאן. עם זאת אין לקחת אותה כמובן מאליו כי היא עברה תלאות בדרך, ואנשים שסירבו להכיר בה. כך לדוגמא במקרה האפרו אמריקאים שבסופו שלדבר במאבקם והעומד בראשו היה מרטין לותר קינג, הצליחו להרחיב את החוקה גם כשי שתתאים לקבוצה האתנית הזו.

התנאים שעודדו שינוי בשיטת בחירות בישראל– שינויים הינם דברים שמתרחשים כל הזמן, בעיקר בתוך המערכת הפוליטית. כך לדוגמא ישנם שני סוגי שינויים הראשון קטן והשני גדול. קטן- זאת אומרת בתוך המסגרת הרלוונטית ושינוי גדול כמשנה מסגרת מובנית.  כך לדוגמא שינוי בשער הריבית הוא שינוי קטן ומעבר לכלכלת כסף מכלכלת חליפין הוא שינוי גדול.  בנושא שלנו, שינוי קטן הוא שינוי נוסח בשיטת הבחירות, שינוי גדול הוא מעבר משיטת בחירות מסוימת לאחרת- כמו רוביות ליחסיות.

כך לדוגמא החלטה שהתקבלה בכנסת השביעית לחלק את עודפי הקולות נתנה עוד מושבים למפלגה מסוימת, וחוק אחר דווקא  איימה על הקטנות יותר.

הבחירות הישירות לראש הממשלה (הצפויות על פי המאמר) בשנת 1996 הם למשל שינוי במבנה ולכן שינוי גדול. מה שאומר שהבוחר יבחר פעמיים, פעם לכנסת ופעם לראש הממשלה. לכן כעת הבוחר נהייה אסטרטגי יותר בידיעה שיש בידו את כוח ההחלטה הזה, כוח ההשפעה.  נשאלת השאלה כיצד פוליטיקאים היו שותפים להצעה כזו של שינוי שיטת הבחירות. מכיוון ששיטת הבחירות הזאת מעמידה בסימן שאלה ואי וודאות המועמדים. קיימות שלושה סיבות עיקריות: 1. התמיכה בשינוי תניב רווח פוליטי לתומך.  2. שינוי סדר היום החברתי והפוליטי.  3. תנאי משבר פוליטי.

1. רווח פוליטי- שינוי בשיטת הבחירות בכזה סדר גודל אופייני למפלגות קטנות שמקוות להעלות את סיכוייהן לניצחון. כך שלמעשה פוליטיקאים תומכים בהצעות כאלה רק אם הם יודעים שזה יכול להעלות אותם במדרגות לשלטון, ולחלופין כאשר הם בטוחים שההצעה לא תתקבל במילא.

2. סדר היום הפוליטי- ממליצי השינוי מחקים לרוב ארצות כגון: ארה"ב ושיטת הפריימריס, בריטניה, גרמניה, צרפת וכו'. אין כאן המצאה חדשה כי אם הסבה של חוקים ממקומות אחרים והתאמתו לשיטה שיש בארץ. עם כל זאת יוצא שבאימוץ שיטה חדשה קורים דברים שהם לכאורה מפתיעים. כך יוצא שיש עוד כמה מקומות בכנסת למפלגה שלא הוערכו לה סיכויים טובים.  התוצאות הבלתי צפויות הן אינן מכיוון שהדגם לא טוב,אלא מכיוון שיש הרבה מאוד משתנים שונים ממדינה למדינה. כך לדוגמא הדמוקרטיה שהונהגה בגרמניה בסוף מלחמת העולם השנייה בשל הדרישה מארה"ב נכשלה לחלוטים בדנמרק. כך שלסיכום השיטות הנהוגות בעולם הן השתלשלות עניינים סבוכה ,שלכן לא תמיד תתפוס שיטה חדשה.

3.משבר פוליטי- המצב האחרון תלוי במשבר בשלטון שמחייב רפורמה מיידית. אלו הם מצבים בהם אנשים נוטים לקחת על עצמם יותר סיכון מבדרך כלל והם נוצרים לרוב בשל מלחמות, מהפכות וכו'.

משנת 1984-1990 ממשלת האיחוד הלאומי לא הביאה תוצאות, זו הייתה ממשלה שחיה ממשבר למשבר בדרך כזו או אחרת. זה נבע מאנמיות ראש הממשלה שמרוב אידיאולוגיה לא נקט צעדים מדיניים וסגנו שלא היה אהוד מספיק על מנת להחליפו כל אלא הביאו את התחושה הכללית בעם לכך שהממשלה הזו לא פועלת כשורה. כמובן שזה נסמך על עוד כמה גורמים משמעותיים. לכן הגיעו למסקנה שהייתה זו אשמת שיטת הבחירות= ה"קורבן" למצב. שיטת הבחירות הקודמת נתנה למפלגות קטנות ובעיקר דתיות לקבל ייצוג בכנסת. הפתרון היה ואריאציה של שיטת הבחירות בגרמניה, שיטת רייכמן. אומנם ממשלת הליכוד תפקדה היטב ב-1991 בזמן מלחמת המפרץ וקליטת העולים, אבל הרפורמה החלה להראות את השלכותיה.

לסיכום- שיטת בחירות חדשה היא בשורה התחתונה דבר טוב. עם זאת בטרם עושים החלטה בסדר גודל שכזה, יש לשקול את כל ההשלכות התלויות באימוצה. כך שהויתור על ערכים מסוימים יבוא על חשבון ערכים חדשים.  הרפורמות האלה נטען : כי יביאו ליתר זיקה בין הפוליטיקאים לעם, יביאו אנשים איכותיים יותר, יבססו שלטון לזמן ממושך יותר, אפקטיביות וכו'. עם זאת כל אחד מהסעיפים הללו אינו מובן מאליו, כך לדוגמא: הזיקה בין הפוליטיקאי למצביע תלויה בתרבות פוליטית ולא בשיטת הבחירות.

ההיגיון הפוליטי של רפורמות בשיטת בחירה דמוקרטית/ דורון גדעון

ראה גם:

המפלגות בישראל ומערכת הבחירות

שיטת הבחירות

מערכת הבחירות בישראל

חברה ופוליטיקה בישראל

סיכומי מאמרים אקדמיים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות