בראשית שנות ה-70 הגיע גל העליה הראשון מברית המועצות ונמשך לסירוגין קרוב ל-20 שנה. סך כל העולים שהגיעו היה 267,500.
בסוף שנות ה-80 , עם תהליכי השינוי בברית המועצות התחדשה העליה ממדינה זו וגל העליה השני החל להגיע משם. השיא היה בין 1991-1994 יחד עם העולים מאתיופיה וממדינות נוספות הגיעו לארץ סך הכל כמעט מיליון עולים נוספים בשנים אלו.
נתיחס עכשו אל הקבוצה האתנית הגדולה ביותר וההטרוגנית ביותר של מהגרים שהגיעו לישראל ב-2 גלי הגירה מברית המועצות לשעבר שמהווה את חבר המדינות העצמאיות כיום:
1. בשנות ה-70 – (1970-1973) כ-200 אלף מהגרים מברה"מ ועוד 150 אלף מאירופה וצפון אמריקה. אלו היוו כ-12% מכלל האוכלוסיה בסוף התקופה והביאו איתם הון אנושי רב שהתבטא בהשכלה ובהכשרה מקצועית מתאימה למשק מודרני. רבים מהם יכלו לתרום לפיתוחו של משק כלכלי המבוסס על תעשיה וטכנולוגיה מתוחכמות ולהעניק צביון מערבי מתקדם לצמיחה הכלכלית. כמובו שנתונים אלו הקלו על קליטתם בארץ גם מן הבחינה התרבותית.
2. בסוף שנות ה-80 וראשית שנות ה-90 – (1989-1996) כ-670 אלף מהגרים מברה"מ + כ-336 אלף לארצות אחרות.
עם קריסת המשטר הסובייטי התחדשה העליה ממדינות ברית המועצות שהפכו לחבר מדינות בעלות סממנים דמוקרטיים וכלכלה מערבית. תהליך זה איפשר ליהודים להגר באופן חופשי בתנאי שנמצאו המשאבים לכך והמדינה שתסכים לקבל אותם. מדיניות העליה החופשית של ישראל אפשרה לכל יהודי לקבל אשרת כניסה לישראל ושליחי הסוכנות טיפלו בצד הארגוני והפיננסי, וגם בהכנות לקראת העליה. לעולים/מהגרים היתה זו הזדמנות פז לצאת את ארצותיהם שהעתיד בה ניראה מעורפל, ואילו עבור מדינת ישראל היה זה בגדר חידוש מרענן עקב מאפייניו הדמוגרפיים והכלכליים-חברתיים, בנוסף, היתה זו זריקת מרץ לאתוס העליה עקב מספרם הגדול של העולים. כולם אובחנו כ"רוסים". מה שבולט במיוחד בזהותם של עולים אלו היתה זיקתם החלשה לקולקטיב היהודי.
עולים אלו, למעט עולים מן הקווקז, מגרוזיה ומבוכרה, ראו עצמם כשייכים לתרבות הרוסית גם לאחר עלייתם (לשם וסיקרון ,1998). אם בשנות ה-70 הגיעו רוב העולים מברה"מ מתוך התעוררות ציונית ומאבק במשטר דכאני, הרי שבשנות ה-90 הגיעו העולים מתוך מניעים מגוונים בהם הרצון לשפר תנאי חיים במדינה שמאפשרת זאת. לשם וסיקרון, כמו גם ליסק, טוענים שבעליה זו בלט המניע האינסטרומנטלי יותר מבעליות אחרות, ואלו נחלקו לשלוש קבוצות: רמת המצוקה האישית והמשפחתית, תחושת משבר בתחומי היסוד של הקיום – סדר חברתי, משטר וכלכלכה, וראייה פסימית באשר לעתיד האישי-משפחתי והכלל חברתי.
עליית שנות ה-90 הביאה לחברה הישראלית עולים מסוג חדש: המניעים לעלייה יחד עם ההון האנושי הרב יצרו קבוצת עולים שלא היו מוכנים להסתגל אוטומטית לדרישות החברה הישראלית מעולים. הם הפנימו את תהליכי הסוציאליזציה שעובר כל מהגר באופן חלקי בלבד. יחד עם זה, הם תרמו להיווצרותה של חברה אזרחית בישראל, להיווצרות מאסה קריטית של צרכני תרבות רוסית ולפיתוח שוק כלכלי ובו מוצרים שלא היו מוכרים מעולם לפני כן בארץ.
קימרלינג מעלה שאלה האם אותם 17% מן האוכלוסיה היהודית מהווים קבוצה לשונית תרבותית או שמאפיין אותם מוצא אתני מובחן.
ישנם הבדלים בין יוצאי שתי העליות גם מבחינת הסיבות שהביאו להגירתם: החוויה השונה של יוצאי מדינה טוטליטרית בשנות ה-70, ואלו שהתנסו בתחילתה של חברה פתוחה, קפיטליסטית בשנות ה-90. יש גם הבדל בין החברה הקולטת של שנות ה-70, שנות ה-90, ושנות האלפיים.
