חברה ופוליטיקה בישראל: ישראל כמדינת הגירה

ה"צבר" והעולה: ילידים ומהגרים

מהחלוצים ועד לעלייה מברה"מ ומאתיופיה: מ"כור היתוך" ועד "פלורליזם תרבותי".

החברה היהודית במאה השנים האחרונות היא בעצם חברת מהגרים והתופעה הבולטת ביותר היא קצב גידולה המהיר:

עם תום מלחמת העולם הראשונה מנה הישוב היהודי בארץ ישראל 56,000 נפש.  ב-30 שנות המנדט הבריטי גדלה האוכלוסיה פי 11 ויותר ועד הקמת המדינה היו בה 650,000 יהודים. רק לאחר הקמת המדינה החלו להגיע גלי העליה הגדולים וההמוניים, וכיום מונה הישוב היהודי במדינה למעלה מ-6 מיליון יהודים.

ממדי העליה, או יש הגורסים הגירה, הגיוון באוכלוסיות שהגיעו מעשרות מדינות ומאות קהילות, השוני ברקע החברתי והתרבותי של הבאים, השוני במניעים ובציפיות – כל אלו השפיעו על אופי מערכות היחסים שנוצרו בין ותיקים לחדשים, ובין גלי עליה/הגירה אחת לשניה.

מערכות יחסים אלו התפתחו על רקע של תחרות פוליטית, אינטרסים כלכליים שונים, מעמד חברתי ומאבקי כוח והשפעה. הבולטות מכולן היו העליות שבתקופת המנדט הבריטי וראוי לציין כי השפעתן על המציאות הישראלית ניכרת עד היום.

ה"עליה ההמונית" בעשור הראשון שלאחר הקמת המדינה היתה חסרת תקדים הן בהיקפה והן בהשפעתה על עיצוב המציאות החברתית במדינה.

בדומה לישראל, ישנן גם חברות אחרות בעולם, כגון, החברה בארה"ב ובקנדה, או החברה באוסטרליה, שנוצרו על ידי גלי הגירה. אולם, ייחודה של החברה הישראלית היא במשמעות הערכית אותה היא נושאת שמקבלת את ביטויה במושג "עלייה".

מושג זה מעניק לעולים ולקליטת העליה מעמד שונה מזה המוענק למהגרים ולקליטת מהגרים בכל חברת הגירה אחרת. מקורו של המושג "עליה" הוא דתי. הגלויות בהיסטוריה היהודית הפכו את ארץ ישראל למוקד משאת נפש קולקטיבי, העקירה מן הגולה והחזרה לארץ ישראל קיבלו משמעות של "עליה" למקום קדוש. "שיבת ציון" או "העליה" היתה משאת נפש פסיבית, היא לא היתה בעלת ציווי קטגורי.

הרעיון הציוני הציע גישה אקטיבית לעליה והעניקה משמעות בעלת אופי חילוני שאליו נוספו רעיונות, סמלים ומיתוסים חדשים.

האידיאולוגיה הציונית הציגה את העליה כצו מחייב שנועד לגאול את המיעוט הלאומי הנרדף מן הגלות ומצוקותיה. בתקופה שבה היגרו מאות אלפי יהודים ממזרח אירופה לארצות ויבשות אחרות, הציעה הציונות חלופה המהווה תרומה לתחייה לאומית של העם היהודי במולדתו. לעומת ההגירה למדינות אחרות, ה"עליה" הפכה להיות ההגשמה האולטימטיבית של הרעיון הציוני.

את גלי העליה העיקריים לישראל ניתן לחלק ל-3 תקופות עיקריות:

מקום המדינה ועד סוף שנות ה-50: תקופת העליה ההמונית

ממחצית שנות ה-60 ועד סוף שנות ה-70: מברה"מ, ארצות אירופה ודר' אמריקה

סוף שנות ה-80 ועד היום: מארצות דוברות רוסית ומאתיופיה

נושאים בדיון אודות ישראל כמדינת הגירה:

מדיניות קליטת העלייה בישראל

העלייה האתיופית

העליות הרוסיות

בעיות ואתגרים בקליטת עלייה בישראל

חברה ופוליטיקה בישראל

עוד דברים מעניינים: