שינויים לשוניים בחברה היהודית

קופר מונה חמישה גורמים העשויים להוביל לשינויים חברתיים ובעקבותיהם שינויים לשוניים. גורמים אלו הם שינוי בסביבה הגיאוגרפית של אוכלוסיית הדוברים, שינויים באכלוסייה עצמה, גילויים והמצאות טכנולוגיים המחייבים התאמה לשונית, השפעות בין-תרבותיות וכן גורם הדעות והאידיאולוגיות של החברה.

גורם השינוי בסביבה הגיאוגרפית התבטא בקרב החברה היהודית וקהילת דוברי העברית המודרנית בהגירה מאסיבית מהגלויות השונות אל ארץ ישראל. מבחינת האוכלוסייה השינוי בעברית מתבטא בגידול משמעותי של קהילת הדוברים (בעיקר דוברי עברית כשפת אם) מאז קום המדינה. גורם הגילויים וההמצאות הטכנולוגיים היה משמעותי ביותר בעת תחיית העברית בשל הצורך ליצור מסמנים למסומנים שהתווספו למציאות בעת שהייתה השפה רדומה ומאז, ככל שפה, יצירת מונחים לגילויים והמצאות חדשים. השפעת התרבויות הזרות אף היא הייתה גורם משמעותי בשינויים החברתיים והלשוניים בעברית בשל המטענים התרבותיים והלשוניים השונים שהביאו עימם העולים, המפגש עם החברה הערבית במזה"ת ובימינו השפעתה הגלובלית של האנגלית האמריקאית. מרכיב הדעות והאידיאולוגיה משתקף בעברית המודרנית ברצונם של הדוברים לחדש את השימוש בשפה, בקביעתה כשפה רשמית ובפעילות לשם הפצתה והסדרתה.

בתחום ההגייה נעשה עם תחייתה של העברית ניסיון להאחדת מסורות ההגייה השונות תוך נטייה לכיוון ההגייה הספרדית שהייתה קרובה יותר ללשון המקרא. ועד הלשון קבע כללי הגיית עיצורים שחלקם התקבלו ונשמרו בשפה, כמו הגיית בי"ת רפה כ-w גרמנית, וחלקם לא השתרש ונעלם, כמו הגיית תי"ו רפה כ-th. גם בתחום התנועות נבחרה המסורת הספרדית וכך עד היום צירי וסגול וקמץ ופתח הם שווי הגייה ובעברית ישנן 5 תנועות ולא 7. שינוי נוסף שחל בעברית בתחום ההגייה הוא במקום הטעם כאשר גם כאן יצאה המסורת הספרדית כשידה על העליונה וכיום מרבית המילים בעברית נהגות במלרע (תורה ולא תורה) אם כי נותרו בעברית מילים מלעיליות רבות (כמו אוהל או ספר)  וההטעמה רווחת לעיתים בדיבור בלתי-פורמלי, לשון ילדים ומילים מושאלות.

התחדשות העברית הצריכה את הרחבת אוצר המילים שלה בכדי שתוכל להתייחס לתמורות שהתרחשו והמשיכו להתרחש בעולם. לפיכך הועשר אוצר המילים במישור הלקסמי דרך יצירת מילים חדשות בתצורה עברית כמו "עגבנייה" על בסיס שמו של הירק בשפות אירופאיות שייחסו לו קונוטציות של חשק או אהבה. במקביל חלו שינויים גם במישור הסמנטי עם שינויי המשמעים של מילים קיימות כמו למשל שורש "פ.מ.פ.מ" שבעבר שימש במשמעות של לזלול או למלא את הפה (ארמית: פומא=פה) ובהווה קיבל משמעות אונומטופיאית מושאלת של שימוש במשאבה או פעולה רפטטיבית כלשהי. שינויים נוספים באוצר המילים חלו בעקבות חילון הלשון ושינוי סמנטי במשמעות המילים בהקשר התפילה והקדושה למשמעויות יומיומיות כמו המילה "קורבן" שבעבר שבמשמעותה מתייחסת למנחות לאל אך במשמעות החילונית והיומיומית משמשת לציון "נפגע". שינוי נוסף בשפה מגיע בשל השפעה של לשונות זרות והשאלה של צורנים (כמו "–יסט" או "–ניק") ובעיקר מילים שחודרות כפי שהן ("רדיו", "טלפון") או תוך הסגלה (כמו הפועל "לפקסס" שנגזר מ"פקס").     

השינוי העיקרי שחל בעברית בתחום הסגנון הוא מעבר מלשון מליצית כתובה בלבד המבוססת על המקורות ללשון טבעית יותר בעלת יסודות עממיים שמאפיינים שפה מדוברת. במילים אחרות ניתן לטעון כי בעוד שבעבר קיים היה בעברית רק משלב כתוב גבוה ומליצי נוצרו בה ברבות הימים משלבים נמוכים יותר המתבססים על שפה מדוברת. כדוגמאות ניתן להביא את הפסקת השימוש בו"ו ההיפוך האופיינית ללשון התנ"ך ("וילך" שהפך ל"הלך") והפסקת השימוש בה' הידיעה לאחר אות יחס ("בהדוגמה" שהפכה ל"בדוגמה").

למה הבכורה חשובה כל כך בתורה?

למה ספר בראשית וכל התנ"ך מלאים במאבקים בין אחים על הבכורה? רעיון אחד מציע כי זה קשור ביחסים של היהדות הקדומה עם סביבתה

אריסטו על הדבר הכי טוב שיש

מה מניע את הפעולות שלנו, למה אנחנו שואפים לדברים טובים ומהו הטוב הגבוה ביותר שאליו ניתן לשאוף. אריסטו על מה שחשוב בחיים

עוד דברים מעניינים: