האם גם לבעלי חיים יש זכות לחיים?

המונח העברי "בעלי-חיים" מרמז על הבנה לפיה לחיות, גם אם הן לא בני אדם, יש בעלות על חייהן. הזכות לחיים היא זכות היסוד החשובה ביותר שיש לבני-אדם (כי בלעדיה אין מה לדבר על שום זכות אחרת), ויש הטוענים כי זו גם זכות שיש לכל בעל חיים.

טום ריגן: גם לחיות אכפת מעצמן

בספרו "הטיעון בעבר זכויות בעלי-חיים" (The Case for Animal Rights) טוען הפילוסוף האמריקאי טום ריגן שגם חיות לא אנושיות נושאות בזכויות מוסריות. התכונה המכרעת המשותף לכל בני האדם, הוא טוען, אינה הרציונליות, אלא העובדה שלכל אחד מאיתנו יש חיים שחשובים לנו; במילים אחרות, מה שקורה לנו חשוב לנו, ללא קשר אם למישהו אחר אכפת. במינוח של ריגן, כל אחד מאיתנו חווה את היותנו "נושא-של-חיים". המרכיב היסודי הזה בקיומו של כל אחד מאיתנו אומר שיש לנו זכות בסיסית לכך שיראו בחיינו כבעלי ערך העומד בפני עצמו. כך למשל אסור לראות בחיים שלנו רק כאמצעי למטרה של אחרים (כך חשב גם עמנואל קאנט). לכן, לטענת ריגן, אם מה שנותן לנו זכות לחיים זו העובדה שאכפת לנו מהחיים האלו והם "שייכים" לנו, אז אותן זכויות מגיעות גם לבעלי חיים. הטיעון המנצח של ריגן הוא שאם אנחנו נותנים ערך לחיים  וזכות לחיים לתינוקות ובעלי מוגבלויות שכליות, שאינם רציונליים, הרי שאין הבדל בינם לבין חיות.

גארי פרנסיון: חיות הן לא רכוש

פילוסוף אמריקאי אמריקאי נוסף (ארה"ב מובילה את העולם בהוצאת ספרים על טבעונות ובצריכת בשר לנפש) בשם גארי פרנסיון מציע כיוון מחשבה אחר. בספרו "חיות, רכוש והחוק" (Animals, Property and the Law) הוא טוען לבעלי חיים צריכים אך ורק זכות אחת: הזכות לא להחשב כרכוש.

הטענה החשובה של פרנסיון היא שכל עוד בעלי חיים הם רכוש בני אדם, כל האמצעים שאנו נוקטים כדי למנוע מהם סבל למעשה מיועדים להפחית את אי-הנעימות שלנו, לא שלהם. כל עוד חיות הן סחורה, אין מנוס מכך שבסופו של דבר יתייחסו אליהם בתור סחורה תוך גרימת כמות עצומה של סבל. פרנסיון מדגים כיצד כל דרך שבה אנחנו נוהגים בבעלי חיים הייתה נחשב כעינוי אם הייתה מיושמת לבני אדם (למשל רצועה על הצוואר). לכן, אומר פרנסיון, האינטרס האחד והיחיד של בעלי חיים שבו יש להתחשב הוא הזכות לא להחשב בתור רכוש.

לקריאה נוספת: זכות לחיים ועוד…

הפילוסוף פיטר סינגר על הזכות לחיים

עוד דברים מעניינים: