היסטוריה של אמצעי התקשורת: מדיה בעידן העתיק

מה הייתה התקשורת לפני המצאת הכתב?

תקשורת באמצעות השמעת קולות,  יכולת מולדת אצל בני אדם.בדיוק כמו היכולת להבעות פנים ומחוות גוף.

שאר אפשרויות התקשורת בקרב בני אדם הן נרכשות (למידת שפה מסוימת, הבערת אש, כתיבה).

שלושה מאפיינים בסיסיים:

  • שפה: היכרות עם אותה שפה.
  • מרחב: תקשורת מתאפשרת רק כאשר המוען נמצא באותו המרחב שבו נמצא גם הנמען.
  • זמן:הזמן בו עובר המסר (מידע ותוכן סמלי) מן המוען אל הנמען תלוי במהירותו של המוען (או דובר בשמו).

השפה היא המדיום (אמצעי תקשורת) באמצעותו ניתן להעביר ולהחליף תכנים סמליים אבל כדי להשתמש בשפה אנחנו זקוקים "לעזרים טכניים"  ("טכנולוגיות תקשורת") למשל : מיתר קול,פה ואוזניים.

יצירתו והחלפתו של מידע: קשר, העברת מידע, אזהרה, חינוך ומתן הנחיות,בידור, תפילה. כל התקשורת נעשית מפה לאוזן באופן ישיר או באמצעות שליח.

שמירתו של מידע (שימור על הזיכרון) בחברות מסורתיות (אין אפשרות לתיעוד בכתב).

פתרונות בהם נעשה שימוש:

  • חזרות רבות על הסיפור.
  • שימוש בחריזה/שקילה (יונתן הקטן).
  • בהדרגה – שימוש במספר סודר (אחד מי יודע).
  • בסדר ידוע אחר (בתשרי נתן הדקל).

ניהול חיים פוליטיים ותרבותיים ביוון העתיקה – תקשורת פנים-אל-פנים

אגורה:

מקום ההתכנסות לשמיעת חדשות, להחלפת דעות, לשמיעת רכילות ציבורית (כלכלה, חקיקה, החלטות השליטים), בסמוך לגימנזיום (אולם התעמלות) ומקדש תפילה.

לכאורה, מיועד לכל האזרחים. אבל ההשתתפות מצריכה זמן ופועלים פשוטים אינם יכולים להשתתף בפעילות "הדמוקרטית" (לא כולם נשמעים לא כולם שומעים).
בנוסף על-כך אזרחים  יכולים להיות רק  יוונים מלידה ולא קבוצות נכבשות או צאצאיהן. כלומר בכל רחבי האימפריה היוונית – האזרחים הם מיעוט.

סנאט:

סנאט שמתנהל באופן פתוח וגלוי (השומעים והדוברים רואים זה את זה בעיניים).

מתקיימת תקשורת דו-כיוונית בין שומעים ומשמיעים אבל ההשתתפות מצריכה יכולת רטורית גבוהה, יכולת שכנוע, יכולת להתמודד עם מתקפה בעל-פה ולא כל הציבור מסוגל לקחת חלק בדיונים שכאלה.

תיאטרון:

  • כל מחזאי חייב לשלוח שלוש טרגדיות וקומדיה אחת. במידה שהתקבלו – כולן יופקו.
  • הסיפורים מיתולוגיים ומתייחסים ברובם לאל היין והפריון דיוניסוס. סמליו: קיסוס, גפנים, ענבים.
  • השחקנים מחופשים בלבוש עזים, הפרס הוא עז. מה מלמד על מקום העז בחברה?
  • נוכחים: אזרחים ונשותיהם, אבל גם שורות (אחוריות) המוקצות לעניים. בכל פסטיבל מתקיימות גם הצגות רחוב, כדי לאפשר צפייה למי שידם אינה משגת.
  • הצגות ארוכות, כוללות "פיקניק" תוך כדי צפייה. תגובות הקהל קיצוניות: צחוק רם, בכי, מעורבות בהצגה (קללות, ברכות). אופייני לחברה אוראלית שבה המבע חריף יותר.

מאמרים:

היסטוריה של אמצעי התקשורת

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: