תקשורת המונים: טלוויזיה ואירועי מדיה

איך הטלוויזיה יוצרת את החוויה של "להיות שם"?

השאלה היא איך שידור של אירוע טקסי יכול לעורר כ"כ הרבה רגש ויראת כבוד? איך הוא מצליח לתפוס את מקומו של הדבר האמיתי? איך הטלוויזיה מפצה אותנו הצופים בפועל על העובדה שאנחנו לא נוכחים באופן פיזי באירוע עצמו?

כדי לדעת לעשות את ההשוואה צריך לדעת איך מרגישים אנשים שנמצאים שם באופן פיזי לעומת אנשים שחוו אותה דרך הטלוויזיה. יש אירועי מדיה שמאפשרים מטבעם רק למעט מאוד אנשים להיות נוכחים באופן פיזי בהם (הלווית רבין), ויש אירועי מדינה שאינם מאפשרים בכלל (נחיתה על הירח).

הטענה היא שיש הרבה יתרונות לצפות באירועי המדיה בטלוויזיה, שלצפות בבית באירועי המדיה יכול להיות אף יותר טוב. יש אמנם אנשים שחושבים שהצפייה באירוע באופן פיזי חשובה להם יותר, הם רוצים להיות חלק. יש סיבות לכך שהאדם רוצה להיות חלק מהאירוע המדיה בפועל ולא לצפות בו בעזרת תיווך.

הדרכים שבהם הטלוויזיה מצליחה לעורר אצל הצופים את ההשתתפות הטקסית:

1) הטלוויזיה מעניקה לכל הצופים גישה שווה אל האירוע.

2) צופי הטלוויזיה נמצאים בכל מקום בעת ובעונה אחת. מאחורי הקלעים, בקהל, שופטים וכדומה.

3) הטלוויזיה מעניקה לכידות דרמטית לסיפור, התקשורת נותנת שם לסיפור "החתונה המלכותית".

4) הטלוויזיה מדגישה מצד אחד את ההגדרה שהמארגנים נתנו לאירוע אבל היא גם מוסיפה במקביל פרשנות משלה.

5) אופן הצגת הדברים – באירוע מדיה הדברים מוצגים בחרדת קודש, גם העיתונאים הקשוחים ביותר ידווחו בנימה של קדושה, שהיא שונה מהשגרה ומהסגנון הרגיל שלהם. יזילו דמעה, יתרגשו, ישתדלו לדבר פחות ולתת לתמונות לדבר בשם עצמם.

6) הדברים מוצגים בדרמטיות – למשל שדר ספורט מתרגש, מתלהב, הסבר מפורט ומקיף

7) הדברים מובעים בשידור חי וזה מוסיף דרמה מאחר שכולנו יודעים, גם הנמענים וגם המשתתפים שבכל רגע נתון יכול להשתבש. כמו לדוג' האולימפיאדה במינכן.

8) הטלוויזיה מכניסה אותנו לאירוע ומוציאה אותנו מהאירוע, הטלוויזיה ממש בונה את המסגרת לאירוע מדיה, שינון חזרות, הכנה. לאחר מכן יש את האירוע הגדול, שבו הטלוויזיה מוציאה אותנו מהשגרה ומכניסה אותנו לאותו פסק זמן, בהדרגה שהאירוע מסתיים היא מסכמת אותו, חוזרת על נקודות השיא ומחזירה אותנו בהדרגה את השגרה. נקודת הסיום היא שבמהדורת החדשות באותו ערב מסקרים בסיכום את האירוע. הטלוויזיה מסמנת לנו את הגבול.

9) החזרות האין סופיות מאפשרת לנו מצד אחד לצפות במתרחש בעין ביקורתית, ומהצד השני זה גם מחזק את תחושת ההשתייכות ע"י חיזור החשיבות והאינטגרציה.

10)      התקשורת מזכירה לנו כל הזמן כי מדובר באירוע היסטורי, בנס, משהו חריג בנוף.

11)      הטלוויזיה מספקת לנו שירות מעבר למה שיש למישהו שנמצא שם בפועל רואה. היא מאפשרת השתתפות פעילה יותר מאשר למי שנמצא בפועל שם.

12)      הטלוויזיה עושה שימוש גם בצופים שנוכחים במקום האירוע, כדי לכונן את התגובות של הצופים בבית. למשל סיקור מספר האוהדים של קבוצה אחת לעומת קבוצה אחרת.

13) הטלוויזיה מאפשרת לצופים לשקול את האפשרות שהמציאות האמיתית שהם בוודאי יספרו עליה שוב ושוב לדורות הבאים. הטלוויזיה יוצרת תחושה שהמציאות עצמה לא מתרחשת באיזשהו מקום, אלא עברה למרקע עצמו, ממש בתוך הבית, כאילו אתה חלק מהאירוע, החוויה של "להיות שם בפועל".

אירועי מדיה

ז'אנרים תקשורתיים

תקשורת המונים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות